מענף הטכנולוגיה העילית לאקדמיה
|
|
בגיל 38, כאם לשלושה ילדים קטנים ולאחר שצברה שנים של ידע וניסיון בתפקידים בכירים בענף הטכנולוגיה העילית, פנתה חיים למרצה שלה בתזה, הפרופסור משה כהן, בבקשה להתחיל בדוקטורט. הוא הפנה אותה לפרופסור שרית קראוס בבר-אילן ובתוך חודש מצאה עצמה חיים במסלול דוקטורט עם מלגת נשיא בתחום של בינה מלאכותית, התחום בו היא עוסקת כיום. כדי לא לפגוע בפרנסתה, עבדה חיים במקביל כעוזרת מחקר וכמתרגלת בבר-אילן.
כיצד נפגשה דרכך עם קריירה אקדמית במכללה למנהל?
חיים: "ב-2014 קיבלתי הצעה לתפקיד משרת מרצה בפקולטה למדעי המחשב מדקאן המכללה למנהל דאז, ד"ר יהודה אלמליח, וכיום אני אישה יחידה החברה בסגל הפקולטה. השנה הראשונה בה הייתי בתפקיד מרצה בלבד הייתה מאתגרת מאוד. אהבתי את העבודה כמרצה, יחד עם לוח הזמנים הגמיש שהיה לי נוח יותר, ועסקתי במקביל במחקר.
"במסגרת תוכנית מצטיינים בתואר ראשון, לוקחים את חתך הסטודנטים המצטיינים ביותר, כאשר כל סטודנט בוחר את תחום המחקר שמעניין אותו ומצמידים אותו לחוקר במדעי המחשב וביחד הם עושים את המחקר. כשותף למחקר, גם הסטודנט מקבל כמובן קרדיט. יש לנו תוכנית נוספת, בה אנו מאפשרים לסטודנטים לעבוד שלושה חודשים בחברה תמורת שכר, כמעין התמחות ורכישת ניסיון בשטח".
לאחר כשנה כמרצה, קיבלה הד"ר גלית חיים גם את תפקיד מנהלת מיזמי הגמר עם למעלה מ-400 סטודנטים שצריכים להציג פרויקט גמר. היא שימשה בתפקיד זה שלוש שנים, תפקיד שכלל ניהול וחלוקה של סטודנטים לצוותים, וציוות שלהם ל-13 מנחי פרויקטים, כשלכל אחד מהם יש כעשרה פרויקטים. ב-2016 קודמה לתפקיד סגנית הדקאן, ובשנה האחרונה נכנס דקאן חדש למכללה למנהל, הפרופסור שמואל איציקוביץ, שהוא גם ממייסדי בית הספר למדעי המחשב.
|
מחקר סוכני התוכנה למשא-ומתן
|
|
|
|
|
|
משא-ומתן בנוי ממספר שלבים. הראשון הוא לבנות את ההצעה עבור הצד השני, השלב השני הוא כאשר אני מקבלת את ההצעה מהצד השני, עלי להחליט האם אני מקבלת או דוחה אותה. השלב השלישי הוא כאשר אני כבר מקבלת את ההצעה של הצד השני, האם אני באמת מתכוונת לקיים את ההצעה | |
|
|
|
ספרי על המחקר שלך במשא-ומתן בין אנשים וסוכנים ממוחשבים.
חיים: "המחקר שלי בדוקטורט כלל שני חלקים עיקריים אשר עסקו במשא-ומתן בין אנשים וסוכנים ממוחשבים. סוכן ממוחשב הוא תוכנת מחשב חכמה היודעת לקבל החלטות. באינטרנט למשל, כל מה שקשור ל-e-commerce. כאשר את רוצה להזמין נניח טיסה, ישנה ישות תוכנה (סוכן ממוחשב - agent) שמבצעת עבורך את המשימה - ללכת ולחפש עבורך את חבילת הקנייה המיטבית, בהתאם להעדפות שאת מזינה. ישנם סוכנים ממוחשבים מתקדמים יותר, שלא רק מחפשים עבורך את התוצאה המיטבית, אלא אף יכולים לנהל משא-ומתן בשבילך, בהתאם לאילוצי התקציב שלך ואילוצים אחרים.
"תחום המשא-ומתן דומיננטי בתחומים (Domains) שונים. למשל, בתחום של עובד ומעביד שיש ביניהם משא-ומתן לגבי משכורת ותנאים. משא-ומתן בנוי ממספר שלבים. הראשון הוא לבנות את ההצעה עבור הצד השני, השלב השני הוא כאשר אני מקבלת את ההצעה מהצד השני, עלי להחליט האם אני מקבלת או דוחה אותה. השלב השלישי הוא כאשר אני כבר מקבלת את ההצעה של הצד השני, האם אני באמת מתכוונת לקיים את ההצעה. אלו החלטות מהותיות מאוד במשא-ומתן, וכמובן הן צריכות להיות חכמות באופן שלא נצא נפסדים".
הדמיית משא-ומתן במסלולים צבועים
כדי לדמות את הרעיון של המשא-ומתן במצבים שונים, השתמשה חיים במצע הנקרא Colored trails (משנת 2004, שהומצא על-ידי הפרופסור ברברה גרוס מאוניברסיטת הרווארד והפרופסור שרית קראוס מבר-אילן). על בסיס מצע זה, ניתן להמציא משחק שקשור למשא-ומתן ואז להריץ ניסויים של הסוכן הממוחשב מול אנשים. לכל אחד מהצדדים יש אסימונים, כשלכל סוג אסימונים יש מספר וצבע מסוים. המטרה של שני הצדדים, מסבירה חיים, היא להגיע ל-GOAL (מטרה).
כיצד כל אחד מהצדדים יכול להגיע למטרה במצע זה?
חיים: "כדי להגיע ל-GOAL, על כל צד להתקדם במסלול מסוים בהתאם לאסימונים שיש לו. יכולים להיות מספר סוגים של לוחות. למשל, לוח שלפיו אני תלויה בך ואת תלויה בי. לצד השני יש את האסימונים האפורים שאני צריכה כדי להתקדם ולי יש את האסימונים הצהובים שהוא צריך. כלומר, המשא-ומתן הוא כזה שבו שני הצדדים תלויים זה בזה. ישנם לוחות אחרים שבהם לצד אחד יש את כל מה שהוא צריך כדי להתקדם, ובנוסף את כל מה שהצד השני צריך כדי להתקדם, ואז המשא-ומתן משתנה. סוג לוח נוסף הוא אותו לוח אבל הפוך.
"על-פי המצע הזה, הסוכן הממוחשב צריך להחליט מאוסף ההצעות האפשריות במצב מסוים במשחק, מהי ההצעה שיציע לצד השני, וכאשר הצד השני מציע הצעה האם לקבלה או לא. אם קיבלתי את ההצעה של הצד השני, האם להיות אמין ולהעביר לצד השני את מה שהבטחתי? האם שווה לי כעת 'לזוז' על הלוח ולהתקדם, או להמתין תור נוסף ואז לנוע? האם המידע על מספר האסימונים שיש או אין לי הוא מידע שחשוף לצד השני או לא".
|
|
|
|
|
"נניח שאת מעוניינת בכבלים לבית, ונמצאת במשא-ומתן מול הוט ומול יס. המטרה היא להגיע להסכם עם אחד משני נותני השירותים הללו, כאשר שני נותני השירות אינם יודעים, כל אחד, מה הצד השני מציע. במשא-ומתן הזה יש ללקוח כל מיני "שבילי מילוט" בדרך, שמאפשרים לו לעבור צד, לקבל הצעה משתלמת של הספק השני, וזה אכן מה שקורה במציאות" | |
|
|
|
אחד הדברים העיקריים בעבודה הזאת מעבר להחלטות שיש במשא-ומתן, מסבירה הד"ר חיים, הוא לכתוב סוכן ממוחשב שיהיה Cultural Sensitive. כלומר, לכתוב תוכנה שתתאים לתרבות בה אנו פועלים. מחקר זה נעשה עם שלושה צוותי מחקר, האחד היה בהרווארד ארה"ב, צוות מחקר שני היה בלבנון והשלישי בישראל. בסופו של דבר הצליחו צוותי המחקר ליצור סוכן תוכנה עם יכולת הסתגלות לתרבות הקיימת.
כיצד הצלחתם ליצור סוכן תוכנה עם יכולת הסתגלות לתרבות קיימת?
חיים: "כדי לעשות זאת היינו צריכים לאסוף 'דאטה' של אותה תרבות. לדוגמה, להריץ משחקים בישראל ולבנות מודל התנהגות של אנשים ישראלים על-פי תכונות של אמינות, נדיבות ועוד. כל זאת על-מנת שכאשר אגיע למצב מסוים של החלטה במשחק, הסוכן הממוחשב יידע כיצד לפעול בהתאם לתרבות. כל העניין של למידת הצד השני היה משמעותי מאוד, כי לכל מהלך יש השפעה על הציון הסופי של כל צד. החידוש במחקר היה הנושא התרבותי והעובדה שהחלטות הסוכן הממוחשב נעשו בצורה אוטומטית תוך שימוש באלגוריתמים של למידת מכונה, לעומת מחקרים קודמים שנעשו בתחום, ושם ההחלטות נעשו בצורה של חוקים".
משא-ומתן של לקוח ושני נותני שירות
עבודת מחקר משמעותית נוספת בדוקטורט של הד"ר חיים עסקה במשא-ומתן בתרבויות שונות, כאשר הפעם ההתמקדות הייתה בישראל, בארה"ב ובסין, וההחלטות של הסוכן הממוחשב היו אוטומטיות, אך על בסיס של תורת המשחקים ולא על בסיס אלגוריתמים של למידת מכונה.
מה הפרמטר שנוסף לעבודת המחקר הזאת?
חיים: "הגדרנו דומיין (מרחב פעולה) בו יש צד אחד שהוא הלקוח, שנושא ונותן מול שני נותני שירותים. לדוגמה, נניח שאת מעוניינת בכבלים לבית, ונמצאת במשא-ומתן מול הוט ומול יס. המטרה היא להגיע להסכם עם אחד משני נותני השירותים הללו, כאשר שני נותני השירות אינם יודעים, כל אחד, מה הצד השני מציע. במשא-ומתן הזה יש ללקוח כל מיני "שבילי מילוט" בדרך, שמאפשרים לו לעבור צד, לקבל הצעה משתלמת של הספק השני, וזה אכן מה שקורה במציאות. גם לדומיין הזה של משא-ומתן יצרנו הדמיה באמצעות ה-Colored trails, אבל במקרה זה היו Goal 1 ו-Goal 2, כאשר יש ללקוח את הבחירה בין שניהם, ואילו המטרה של כל ספק (של כל GOAL) היא למשוך אליו את הלקוח כדי ש'יסגור' את ההסכם מולו.
"גם במחקר זה, על-מנת לבצע ניסויים בתרבויות שונות, היינו צריכים לנהל שלושה צוותי מחקר - אחד בהרווארד, אחד בישראל ואחד בסין. לאסוף הרבה 'דאטה' ולממש סוכן ממוחשב שפעם אחת יהיה בתפקיד ה'לקוח', פעם אחרת יהיה בתפקיד ה'ספק', ובכל אחד מהמקרים יידע לבצע משא-ומתן נכון, בהתאם לתרבות מולה הוא משחק".
|
|
|
בטקס קבלת חוקרת מצטיינת לשנת תשע"ו
|
|
|
|
|
|
כיום, כשישנה התפרצות של מחלה מסוימת באזור מסוים, יודעים על כך רק בדיעבד, המטרה היא לנבא באמצעים טכנולוגיים התפרצות מחלה, עוד בשלב שאדם רק מתחיל להרגיש לא טוב או מראה סימנים של חולשה, טרם התפרצות המחלה | |
|
|
|
כיצד המשיכה עבודת המחקר שלך במכללה למנהל?
חיים: "המשכתי את המחקר של סוכן מסתגל בתרבויות שונות, ביחד עם שני סטודנטים מתוכנית המצטיינים של המכללה, דור ניסים ומריאן צטקין. שאלת המחקר הייתה מה קורה אם אני לוקחת את הסוכן ואומרת לו, אל תסתמך רק על המודל של ישראל, בהתבסס על ההנחה שאם אצור מודל שהוא חוצה תרבויות, ייתכן שאקבל סוכן עם תוצאה טובה יותר. כדי 'למדל' את התנהגות הסוכן יצרנו מספר מודלים - אחד שממדל קבלת הצעה, האם הצד השני יקבל או ידחה את ההצעה שלי, ושני שממדל את המהימנות, כלומר אם הוא קיבל את הצעתי, האם הוא באמת הולך לקיים את מה שהבטיח. במודלים חוצי התרבויות ניסינו להבין כיצד אנו יוצרים מודלים שבנויים מדאטה מוצלב (של כמה תרבויות ביחד) ומנתחים האם סוכן ממוחשב שיתחשב במודלים מוצלבים אלו, ישחק טוב יותר".
הד"ר חיים עובדת על שיתופי פעולה עם חוקרים מתחומי חקר שונים במכללה, שכן לדבריה, הרבה מאוד רעיונות למחקרים נוצרים מתחומי דעת אחרים, אם זה מפסיכולוגיה, משפטים ועוד. שיתוף הפעולה מתחיל בהכרה ובהבנה של המושגים הבסיסיים בשפה של כל תחום חקר, ומעניין ביותר לראות את השילוב בין הכלים השונים של כל מדע.
ניבוי התפרצות מחלה באמצעות טכנולוגיה
ספרי על מחקר שנוצר כתוצאה משיתוף פעולה עם תחומי חקר אחרים.
חיים: "אחד משיתופי הפעולה הללו שכבר קיים כשנתיים וחצי נעשה יחד עם הד"ר קרן שחר, שותפתי למחקר מהמחלקה לפסיכולוגיה. שאלת המחקר היא לבדוק כיצד אנו יכולים באמצעות טכנולוגיה לנבא התפרצות מחלה זיהומית. אם כיום, כשישנה התפרצות של מחלה מסוימת באזור מסוים, יודעים על כך רק בדיעבד, המטרה היא לנבא באמצעים טכנולוגיים התפרצות מחלה, עוד בשלב שאדם רק מתחיל להרגיש לא טוב או מראה סימנים של חולשה, טרם התפרצות המחלה.
"עושים זאת באמצעות מעקב של תנועה ויש לכך היבטים מורכבים. אחד מהם הוא העניין האתי במעקב אחרי מישהו, ויש גם את השאלה איך אוספים את הנתונים, מה עושים עם כל הנתונים ואילו מהם משמעותיים יותר או פחות. במחקר משתלבות תיאוריות שונות מתחום הפסיכולוגיה, כאשר האנשים שמשתתפים במחקר צריכים למלא שאלונים במהלך הניסוי ועוד. המטרה היא לאסוף את ה'דאטה' מהניסויים, לבצע ניתוחים, למדל את ה'דאטה', ולבדוק האם אני אכן יכולה להסיק מכך מסקנות. כלומר, בהינתן אדם מסוים עם התנהגות מסוימת, האם ניתן להסיק שהוא חולה או בריא".
מה הפוטנציאל ביישום המחקר במערכת הבריאות?
חיים: "הצפי לסיום המחקר הוא סמסטר א' של השנה הבאה. מבחינה יישומית, אם נכניס את היישום הזה בעתיד למערכת הבריאות זה עשוי לסייע ולהיטיב את השירות. למשל, מבחינת ניידות של רופאים. אם ידוע מראש שבאזור מסוים יש גודש של אנשים חולים לעומת אזור אחר, אפשר לנייד לשם רופאים. אני לא יודעת עד כמה תהיה נכונות של כל הגורמים להוציא זאת בפועל, אבל מערכת הבריאות צריכה לשמור על ראש פתוח ולראות כיצד ניתן לעזור ולשפר את המצב. כמובן, יש לכך גם השלכות כלכליות משמעותיות".
|
|
|
|
|
"מדהים אותי תמיד, איך נשים שאוחזות בידן בהצלחה גדולה מתנהגות כמו 'נחבאות אל הכלים' ולא עושות מזה רעש גדול, לעומת גברים שגם אם הם יהיו בינוניים הם יעשו מזה קרנבל" | |
|
|
|
מה הסיבה לדעתך לשיעור הנשים הנמוך בתחום מדעי המחשב?
חיים: "בכל כיתה בה אני מלמדת יש כ-20% סטודנטיות, וזה לצערי המדד בכל הארץ בתחום מדעי המחשב. זה בוודאי לא עניין של מסוגלות אלא עניין של חינוך, שמתחיל כבר מגיל הגן. כאשר הילדים מתחילים לשחק ונוצרת הדיכוטומיה בין הילד שיכול להרכיב לגו או לשחק ברובוט, והילדה שמשחקת בברבי או במטבח. ברגע שאנשי החינוך יבינו שחשוב לפתוח את כל העולמות בפני כולם, זה יוביל לשינוי משמעותי. באחת מרשתות המשחקים הגדולות אין כבר כיום חלוקה למדפים של צעצועים או משחקים לבנות או לבנים, הכל ביחד".
כיצד ההשפעה מבית הורייך באה לידי ביטוי בבחירות שלך?
חיים: "אני זוכרת שכאשר סיימתי את השירות הלאומי, אבי אמר לי את תהיי אולי מורה או עובדת סוציאלית, וזו הייתה מעין הסללה נשית, מה שנשים אמורות לעשות כתוצר של עניין חינוכי תרבותי. כמובן, אבי ואמי האמינו מאוד ביכולת שלי, אבל המודעות הזאת שאישה יכולה לעשות הכל ולהתמודד עם אתגרים 'גבריים' לא היה תמיד מובנת מאליה. אני מגיעה מבית ממוצא טריפוליטאי וזה בכלל עניין בפני עצמו, להיות אישה ממוצא טריפוליטאי שהיא ד"ר במדעי המחשב. אני לא מכירה הרבה דוגמאות לכך, זה לא משהו שהוא טבעי. דווקא מהמקום הזה, חשוב לי העביר את המסר לנשים, שלא יפחדו ללכת למקצועות המדעים כמו מתמטיקה או מדעי המחשב. מדהים אותי תמיד, איך נשים שאוחזות בידן בהצלחה גדולה מתנהגות כמו 'נחבאות אל הכלים' ולא עושות מזה רעש גדול, לעומת גברים שגם אם הם יהיו בינוניים הם יעשו מזה קרנבל".
איך את מצליחה ללהטט בין משימותייך הרבות כסגנית דקאן?
חיים: "למרות היותי אם לשלושה ילדים קטנים, בשנים הראשונות שלי פה כסגנית דקאן עבדתי בצורה מטורפת, עם הרבה מאוד עבודה מהבית בלילות, ועשיתי המון דברים במקביל כדי להספיק. בן זוגי שאינו מתחום האקדמיה תומך מאוד והוא שמח שטוב לי, אם כי עדיין יש את המשימות שנתפשות כמשימות אימהיות ואין לכך תחליף. השנה החלטתי שאני מורידה את מינון המשימות שאני לוקחת על עצמי, על-אף שברור שאני יכולה לעשות המון דברים במקביל.
"מעניינים אותי דברים רבים, כמו הבינלאומיות במכללה והעניין העולמי, המחקר, ההשתלבות של הסטודנטים שלי בקריירה, קורסים שונים, שיתופי פעולה. מצד אחד זה כיף גדול, אבל מצד שני זאת הצפה גדולה. הילדים שלי גם גדלו בינתיים, ויש עניין לשחרר גם אותם, לאפשר להם להתמודד. כלומר, גם אם הילד נכשל או לא מסתדר, הוא לא חייב שאהיה צמודה אליו כל הזמן, זו תובנה שקיבלתי עם השנים.
|
|
|
|
|
"אמי אמרה לי: 'תעשי מה שאת אוהבת ותיהני ותשמחי', זה היה טקס קבוע אצלה. הוודאות שבמילים האלו היא משהו שמלווה אותי לאורך כל הקריירה שלי ובכלל בחיים, בפרט בשנים האחרונות שבהן טיפסתי ממש מהר בשלבי הקריירה האקדמית. התמיכה הבלתי מעורערת שלה והביטחון שלה ביכולת שלי הם עמודי התווך של חיי" | |
|
|
|
מי המודלים להשראה בחייך?
חיים: "אמי היא אחת הנשים הכי משמעותיות בחיי, ולצערי היא נפטרה לפני כשלוש שנים. היא חלתה ממש כשהתחלתי את הדוקטורט, ובמשך שש שנות המחלה הייתה חזקה ונראתה נפלא למרות המחלה. השנה האחרונה לחייה הייתה השנה הכי עמוסה עבורי, ועם זאת השנה שביליתי עמה הכי הרבה. אני זוכרת לילות בבית החולים כשהיא ישנה ואני עובדת על המחשב הנייד, והיה בזה משהו שסייע לי מאוד, כי זה אפשר לי להתנתק מהעומס הרגשי ובמקביל להתקדם ולטפל בה בו זמנית".
מה החוזקות שקבלת מאמך במסע האקדמי שלך ובכלל?
חיים: "אמי הייתה אישה מדהימה. היא אומנם ללא השכלה מסודרת, לא שרתה בצבא ונישאה צעירה מאוד, אולי אפילו לא למדה בתיכון, אבל בשבילה היינו שלושת אחַי ואני כל העולם כולו. לא משנה מה עשיתי, תמיד הייתי הכי טובה בשבילה. אני זוכרת שרציתי להתחיל ללמוד דוקטורט והתלבטתי, היא חיבקה אותי ואמרה: 'ברור שאת מסוגלת'. בכל דבר שרציתי לעשות היא אמרה לי: 'תעשי מה שאת אוהבת ותיהני ותשמחי', זה היה טקס קבוע אצלה. הוודאות שבמילים האלו היא משהו שמלווה אותי לאורך כל הקריירה שלי ובכלל בחיים, בפרט בשנים האחרונות שבהן טיפסתי ממש מהר בשלבי הקריירה האקדמית. התמיכה הבלתי מעורערת שלה והביטחון שלה ביכולת שלי הם עמודי התווך של חיי".
יש מודלים להשראה נוספים בחייך?
חיים: "ענת מור, הקצינה מהשירות הלאומי, הייתה גם מודל השראה עבורי ועד היום אנחנו בקשר מופלא ונפגשות מדי פעם בבית קפה. היא תמהה איך הגעתי למקום בו אני נמצאת, ואני עונה לה 'בזכותך'. הפרופסור שרית קראוס, המנחה שלי בדוקטורט, גם היא אישה יוצאת דופן שלמדתי ממנה המון גם ברמה האישית כאם וכאשת משפחה, וגם ברמה האקדמית כחוקרת בעלת שם עולמי".
מה המסר שלך כאשת מדע במעמדך?
חיים: "אני מתנדבת במועצת נשים בבית דגן, הישוב בו אני מתגוררת, ובמסגרת יום האישה השנה הייתי המנחה של הערב. היה לי חשוב להעביר את המסר של 'אישה יכולה', לאימהות וגם לסבתות שהיו שם, במטרה שיעבירו את המסר לבנות ולנכדות שלהן. שלא יחששו לפרוץ את הנורמה וילכו ללמוד מדעי המחשב, למשל. גם אם הן ירוויחו יותר מהבעל זה בסדר גמור, זה לא אמור לאיים עליו, כי כל השיח הזה של מקום האישה ומקום הגבר כבר לא רלוונטי. כמה שזה ישמע קלישאתי, אין נכון יותר מהמשפט 'הכל את יכולה והכל אפשרי וגם השמיים הם לא הגבול'".
|
|