השבוע לפני 75 שנה (20.7.1944), כינס היטלר במפקדתו אשר במזרח פרוסיה (מאורת הזאב ה"וולפשנצה"), את קציניו הבכירים לדיון במצב הקשה אליו נקלע הצבא הגרמני במזרח אירופה. מועד הכינוס הזה חל כחודש לאחר שהחלו הרוסים במבצע אדיר שנקרא מבצע בגרטיון. המבצע בישר לכל המעורבים כי התהפך גלגל המלחמה בחזית המזרחית.
למבצע, שהחל ב-22 ביוני ונמשך עד 19 באוגוסט 1944, גייסו הסובייטים 1,250,000 חיילים, אותם ציידו באלפי תותחים ומטוסים. מול הצבא הרוסי ניצבו כ-800,000 חיילים גרמנים. תוך שלושה שבועות איבדו הגרמנים כ-300,000 חיילים (מאה אלף מהם נפלו בשבי), ערים חשובות כווילנה וביאליסטוק נכבשו, ובהמשך שטחים גדולים במזרח פולין ובצפון מזרח אוקראינה, החליפו ידיים.
מצבם הקשה של הגרמנים הדאיג לא רק את היטלר ומקורביו, אלא גם שורה של קצינים בדרגי הביניים בצבא הגרמני. ותיקי קרבות אלה הבינו שתבוסת גרמניה כבר נראית באופק. בין קצינים אלה, היה קולונל קלאוס שנק פון שטאופנברג - קצין נכה שאיבד את ידו ועינו הימנית בקרבות במזרח. הוא הגיע עם מזוודה ממולכדת לאותה "מאורת הזאב", הניח אותה מתחת לשולחן, עליו נפרסו המפות ולידו עמדו/ישבו היטלר ויותר מ-20 קצינים, מבכירי המטכ"ל הגרמני. לאחר ששטאופנברג יצא מהחדר, הגיע קולנל אחר שלא היה שותף לקשר, בראנדט, וכדי לראות טוב יותר את המפה הפרושה על השולחן, הזיז את המזוודה ממקומה ובכך גרם לצמצום דרמטי של השפעת הפיצוץ... גם מבנה השולחן, כולל משטח העץ העבה במיוחד, עליו הונחו ונבחנו המפות, תרם לצמצום הנזק. היטלר יצא בפגעים קלים. אולם חדר הישיבות נהרס, ארבעה קצינים (ביניהם בראנדט) וקצרנית נפצעו באורח אנוש ומתו מפצעיהם.
אופייני לרצון ההכחשה הגרמני, שרק אחרי 65 שנה (בשנת 2009), חננה גרמניה את יוזמי ניסיון ההתנקשות בהיטלר. כמו-כן, זוכו כל החיילים הגרמנים שהורשעו בבגידה בנאצים. אילו הצליח ניסיון ההתנקשות, היה אמור הקולונל שטאופנברג לצעוד לברלין בראש 1,200 נושאי משרות בכירות וקצינים, על-מנת לקחת חלק בהתקוממות כללית נגד המשטר. שם הצופן של ההתקוממות הצפויה היה "ולקירי".
כשלון קשר ה-20 ביולי - סופה של יהדות הונגריה
אלא שאם שיחק המזל להיטלר בדיון במאורת הזאב, לא שיחק המזל ליהדות הונגריה. כבר כאשר החל להסתמן מפנה בחזיתות ובמיוחד בזו הרוסית, החליט היטלר לכבוש את הונגריה, למרות שמדינה זו הייתה בת בריתו וצבאה אף נלחם לצדו בקרבות המרים בסטלינגרד. פרשנים תיארו צעד פתאומי ולא צפוי זה של הגרמנים כרצון לשמור על החזית הדרומית שלהם מוגנת יחסית וכדי ולמנוע חבירה עתידית של הכוחות המערביים עם הרוסים בבלקן.
ב-19 במרס, 1944 - פלשו הגרמנים להונגריה. תוך שעות ספורות הפכו יהודי הונגריה לאזרחים שדינם נחרץ. תהליך ההשתלטות הגרמנית על הונגריה לא נתקל בשום התנגדות צבאית או אזרחית. בתקופת הכיבוש הגרמני שנמשכה עד ל-4 באפריל, 1945 ובמיוחד זו שהחלה ב-15 באוקטובר, 1944 תחת
שלטון מפלגת 'צלב החץ' הפשיסטית והאנטישמית. התנהלה באין מפריע השמדתה של יהדות הונגריה. תחילה נשלחו להשמדה היהודים מערי השדה, ובשלב השני הלכו בדרכם יהודי בודפשט. העוצר הורטי נדרש לשת"פ עם הגרמנים ב"פתרון הבעיה היהודית", אולם הוא סירב. ולכן הגיעה עם הצבא יחידה מיוחדת לטיפול בבעיה היהודית (ובראשה
אדולף אייכמן). עד סוף חודש יוני גירשו אייכמן וצוותו, למחנות ההשמדה, כחצי מיליון יהודים, היה זה הרקוויאם העגום מאוד ליהדות גדולה ומפוארת זו. לו הצליחו הקושרים ב"וולפשנצה" במשימתם, היו אחים יהודים יקרים אלה, עמנו כאן.
להניף את דגל ישראל בחזית בית המשפט העליון!
לפני מספר ימים ציין אחד משותפי למקלדת, בפיד שלי, את העובדה, המשונה מאוד (בלשון המעטה), כי על בניין ביהמ"ש העליון בבירת ישראל לא מונף דגל ישראל. מאחר שנקלעתי לאזור במועד ההוא, נסעתי סביב המבנה הגדול. דגל ישראל לא היה שם. בכל אופן לא במקום בולט לעין כפי שהוא אמור להיות. שוב ושוב חזיתי באין דגל... (סברתי שהוא בכ"ז קיים ומוחבא באיזו שהיא פינה נסתרת). אולם מסתבר שאין. לא. נאדה.
האמת? טענה זו עוררה בי גיחוך בתחילה. אתה רציני? עניתי לחבר הכותב. דווקא על מוסד המשתבח בהיותו סמל ומופת לצדק הישראלי, דווקא על מוסד המשתבח בהיותו מגן הדמוקרטיה הישראלית, היחידה במזרח התיכון, ומהווה וביטוי כה נחרץ להגשמתה בפועל, באזור הקשה הזה שלנו, דווקא ממקום כזה הדגל הוא שייעדר?
מסתבר שהנהלת בית המשפט העליון, או כפי שקוראים לו, "היכל הצדק" עושה דין לעצמה. האם הם, כבודם, חיים על אי-בודד? לא במדינת ישראל? השאלה מופנית גם אל ממשלות ישראל לדורותיהן. קשה להבין את ההתבזות מרצון הזו. את ההסכמה שבשתיקה.
אבל את המעוות הרי ניתן גם לתקן בקלות. הוראה של ראש הממשלה, ואם לא שלו אזי של שר המשפטים, להציב דגל על הבניין הממשלתי המפואר וסוף לסיפור. האם ייתכן שביהמ"ש העליון הוא ולא על-ידי שליח, מבצע כאן עבירה ברורה וחד-משמעית על החוק, המחייב הצגת דגל הלאום על כל מבנה ציבורי?
ואולי, רק אולי, במהלך הימים האחרונים, התעשתו שם העליונים ותוקנה הטעות המצערת הזו, ורק אני, בעוונותי הרבים פסחתי על עובדה זו? אולי. אתם תשפטו.