על-רקע המתיחות בין אירן וארה"ב, הציווי העליון של מדינת ישראל הוא, לתפיסתי, לא להתערב בה, ולא להציג עצמנו כנלחמים מול מדינת אירן, ועוד להתפאר שאנו הורגים אירנים (עיין דברי
צחי הנגבי); הוא הדין, כמובן, בעימות המתנהל במקביל בין סעודיה ונסיכויות המפרץ לבין אירן ו"שליחיה" החוטים בתימן. השאלה העולה היא ומה עם חיזבאללה והחמאס שהם שליחי אירן? אני מעוניין להתמקד בחיזבאללה, ובשני נושאים שעלו בנאומו האחרון של נסראללה (13 יולי).
הראשון שבהם הוא יכולות האש של חיזבאללה (טילים,רקטות ומל"טים "לוחמים"). אלו יכולות, לדברי נסראללה, המסוגלות לפגוע חזק בבטן הרכה של מדינת ישראל: נמל התעופה בן-גוריון, הכור בדימונה, תחנת הכוח בחדרה, מתחם הקריה בתל אביב, בסיסי חיל-האוויר, מתקני גרעין, נמל אשדוד, מתקני התעשיה הצבאית והאזרחית, מתקני מסחר ופיננסים, מיכל האמוניה במפרץ חיפה, ועוד. הנקודה המשמעותית היא שלא מדובר באיומי סרק, או בהפרזה שחצנית. אלו איומים הנסמכים על יכולת אמיתית לגרום למדינה הרס רב. זאת ועוד, מכיוון שמדובר בתהליך ארוך שנים של צבירת היכולת, עוד לפני היציאה מלבנון. הרי ככל שהתהליך יתקדם עם הזמן, תהיה היכולת מגוונת ומפתיעה יותר.
השני נוגע לכוונות. למרות איומיו, נסראללה נמנע מלחייב עצמו לתגובה צבאית נגד ישראל בתסריט של התדרדרות או של מלחמה בין ארה"ב לאירן. הוא יסתפק בהפגנת יכולות ההרס שיש לו, ובקביעה שיש מאזן הרתעה הדדי בין חיזבאללה לישראל. במילים אחרות, הוא נשאר מעורפל: האם יפעל, איך, באיזו צורה: האם יופעלו כל אמצעי ההרס שברשותו, האם יהיו לו "מדרגות תגובה" מהקל אל הכבד?
מענה התקפי
אבל, לאמיתו של דבר, הערפול של נסראללה נובע מהערפול האופף את כוונותיה של אירן: הן לגבי מהלכיה, והן לגבי צעדיה והנחיותיה ל"שליחים" שלה באזור: חיזבאללה בלבנון, החמאס והג'יהאד ברצועת עזה והחוטים בתימן ובים האדום. סוף-סוף אירן היא שבנתה את היכולת של חיזבאללה, היא זאת שמשקיעה מאמצים וכספים על-מנת לשדרג את היכולת הזאת. היא לא עשתה זאת על-מנת שכלי העבודה של היכולת הזאת יחלידו. איך אירן "תשחק" עם היכולות האלו? האם ומתי?
ומכאן חזרה לישראל בה התחלנו. הנחת העבודה (להבדיל מהערכת מודיעין) של הנהגת המדינה וצה"ל צריכה להיות שבמקרה הקיצון (החמור ביותר) של התדרדרות למלחמה, היכולות של חיזבאללה תופעלנה נגד היעדים האסטרטגיים של המדינה ונגד האוכלוסייה האזרחית. אם כך, מה היא אפקטיביות המענה ההגנתי הישראלי מול הכמות הענקית של הטילים והרקטות שבידי חיזבאללה? התשובה שההנהגה נותנת לעם היא שנחזיר את לבנון לימי הביניים ונסראללה יסיים את חייו מתחת להריסות בירות. זהו אכן מענה התקפי היוצר את משוואת ההרתעה ההדדית!
אבל, האם מערך הטילים שלנו יכול להגן על אזרחי המדינה ביעילות? הכוונה ל"כיפת ברזל" מול עשרות אלפי טילים לטווח של עד 100 ק"מ; ל"שרביט קסמים" מול אלפי טילים לטווח של 250-100 ק"מ; לטילי "חץ" השונים וה"פאטריוט" מול מאות רבות של טילים ארוכי טווח מסוגים שונים. כאן מוצב סימן שאלה גדול, וקבוצה לא קטנה של אנשי מקצוע טוענת מזה שנים שהתשובה היא שלילית. מבין שלל הנימוקים שהיא מביאה בולט לעיין הנימוק הכספי. סדר גודל של כ-1,300 טילים שלנו מכל הסוגים שישוגרו רק מול כשלישי מאלפי הטילים שיומטרו עלינו ביום לחימה אחד, יעלה לנו יותר ממיליארד דולר ליום! ומה יהיה אם הלחימה תארך 30-10 יום?
האם זה נכון? באין דיון ציבורי, ושעה שכולם עוסקים כל הזמן ברכילות ובניתוחי סקרים של רגע - אנחנו נשארים עם סימן שאלה גדול ומפחיד.
