X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  מאמרים
אין לנו ספק בכך שנגיע אל היעד הסופי. אנחנו בטוחים שעם ישראל נע לקראת אחדות אמיתית עדיין אין לנו מושג איך בדיוק זה יקרה, מה בדיוק יהיה התהליך, אבל בהגעה אל היעד הנכסף אין שום ספק
▪  ▪  ▪
[צילום: ציורו של רמברנדט]

פרשת השבוע פותחת בדיני נדרים (במדבר ל): [ג] אִישׁ כִּי-יִדֹּר נֶדֶר לַה', אוֹ-הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל-נַפְשׁוֹ--לֹא יַחֵל, דְּבָרוֹ: כְּכָל-הַיֹּצֵא מִפִּיו, יַעֲשֶׂה. אדם יכול בהבל פיו להפוך חולין לקודש, להקדיש חלק מרכושו או לאסור על עצמו דברים שהתורה התירה לו. ובשני המקרים התורה מצווה לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ, שלא יחלל מוצא פיו, שיעמוד בדיבורו. והציווי הזה תקף כמובן גם לדיבורים שבין אדם לחברו, שאם הבטחתי משהו עלי לקיים. בסה"כ הגיוני כמובן, ואיך זה מתיישב עם ריבוי המלל התקשורתי ובעיקר הפוליטי בחיינו? עם הבטחות שלא מקיימים ואולי גם לא התכוונו לקיים? עם דיווחים מיותרים עד שקריים שכל עניינם הוא להטות את דעת המאזינים? לא מתיישב, וזו רעה חולה כידוע.
אחר כך עוברת התורה למלחמת מדיין (פרק לא): [ב] נְקֹם, נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מֵאֵת, הַמִּדְיָנִים... [ג] וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל-הָעָם לֵאמֹר, הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא; וְיִהְיוּ, עַל-מִדְיָן, לָתֵת נִקְמַת-ה', בְּמִדְיָן. [ז] וַיִּצְבְּאוּ, עַל-מִדְיָן, כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה', אֶת-מֹשֶׁה; וַיַּהַרְגוּ, כָּל-זָכָר. בפסוק ב' נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ובפסוק ג' נִקְמַת-ה' בְּמִדְיָן, אז על מה באמת נוקמים? בפשט הנקמה היא על שהיו שותפים להכשלת בני ישראל בחטא בעל פעור (פרק כה) מה שגרם למגפה קשה בעם. אבל היה שם עוד משהו, מחלוקת קשה שנפתרה רק במעשה הקיצוני של פינחס. מדיין זה מלשון מדנים, מריבות. הנטייה הזאת קיימת אצלנו בנפש ברמה כזו או אחרת - לריב, להתווכח, ונגדה יש להילחם בכל הכוח וביחוד בתקופה זו של השנה.
בכל שנה אנחנו קוראים את הפרשה הזאת בשלושת השבועות שבין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב, ימים שבהן נוהגים מנהגי אבלות על בית המקדש שנחרב ועדיין לא נבנה. אחת המניעות, אולי אפילו המניעה העיקרית לבניין בית המקדש היא חוסר היכולת להגיע להסכמה בין חלקי העם השונים. וזה לאו-דווקא כתוצאה מנימוקים העולים ממשנה סדורה, הרבה פעמים זו פשוט הנטייה לומר ההפך. אתה אומר כך, אוטומטית אני אומר הפוך. אחרת, אם אסכים איתך, מי ישמע אותי בכלל? אני חייב להשמיע קול שונה כדי להיות נוכח, כדי להצדיק את קיומי. וגם אם הקול השונה שלי שונה לא רק מהקול שלך, אלא גם מהקול שהשמעתי באותו עניין לפני זמן לא רב - מה בכך, זה מה שמתאים לי להשמיע היום.
קרובים אל היעד הנכסף
התרופה לנטייה זו רמוזה בהתארגנות למלחמת מדיין, ובביצוע. בהוראה של משה להרכב הכוח התוקף, שכל שבט יקצה בדיוק אותו מספר של לוחמים: [ד] אֶלֶף, לַמַּטֶּה, אֶלֶף, לַמַּטֶּה--לְכֹל מַטּוֹת יִשְׂרָאֵל, תִּשְׁלְחוּ לַצָּבָא. מיד אחר כך מתארגנים בהתאם: [ה] וַיִּמָּסְרוּ מֵאַלְפֵי יִשְׂרָאֵל, אֶלֶף לַמַּטֶּה--שְׁנֵים-עָשָׂר אֶלֶף, חֲלוּצֵי צָבָא. ושוב אותו רעיון בביצוע: [ו] וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה אֶלֶף לַמַּטֶּה, לַצָּבָא: אֹתָם וְאֶת-פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, לַצָּבָא, וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ וַחֲצֹצְרוֹת הַתְּרוּעָה, בְּיָדוֹ. שלוש פעמים חוזרת התורה על השוויון בין השבטים בכך שיקצו מספר שווה של לוחמים, אֶלֶף לַמַּטֶּה, בשביל מה החזרה? אולי כדי לומר לנו שזו הדרך לבטל מחלוקות, שיימצאו בכל שבט חלוצים/מתנדבים שישתפו פעולה ביניהם למטרה חיובית.
ומהי מטרה חיובית בהקשר הזה, מהו היעד שצריכים לחתור אליו? הרי גם על הגדרת המטרה עלולה להתעורר מחלוקת ר"ל, איך נדע מהי המטרה שנציב לעצמנו כדי לבטל מחלוקת? אומרת לנו התורה שני דברים שהם שתי אבני בוחן לזיהוי המטרה הנכונה: נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים. זו אבן הבוחן הראשונה. כי אם מצליחים לשתף פעולה, לסייע זה לזה, אפילו אם זה לא לגמרי לשם שמים ואפילו לא לגמרי בדרך התורה, כשיוצרים אחדות בין יהודים זה טוב. נקודה. ואבן הבוחן השנייה היא: לָתֵת נִקְמַת-ה' בְּמִדְיָן, לסלק כל מה שמפריע ליהודי לשמור על החיבור הטבעי שלו לקב"ה. והרי אין דבר יותר מפריע לקשר של יהודי עם הקב"ה מאשר פירוד הלבבות.
נכון לעכשיו המציאות הגלויה, התקשורתית והפוליטית לא כל כך מתיישבת עם האמור לעיל. אדרבה, לכאורה הכל נראה הפוך, עד שאפילו בתוך הגושים הפוליטיים מתקשים מאוד לסכם על אחדות. אבל אין לנו ספק בכך שנגיע אל היעד הסופי. אנחנו בטוחים שעם ישראל נע לקראת אחדות אמיתית. עדיין אין לנו מושג איך בדיוק זה יקרה, מה בדיוק יהיה התהליך, אבל בהגעה אל היעד הנכסף אין שום ספק. רק תסתכלו על החלק של יום הבחירות בפרשת השבוע שבו הן צפויות להיערך. ומי שחושבים להיבנות מהפצת שנאה בין חלקים שונים בעם, יצליחו רק להרוס את עצמם, כי עם ישראל חזק ומאוחד הרבה יותר ממה שנדמה להם. כי כבר הגיע הזמן שיתגלו האיכויות הפנימיות שלנו.

תאריך:  26/07/2019   |   עודכן:  26/07/2019
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
הדיבור מעצב מציאות
תגובות  [ 2 ] מוצגות  [ 2 ]  כתוב תגובה 
1
ובעת הזאת
ערב  |  30/07/19 16:14
 
- נתחיל במשהו קטן
נסים ישעיהו  |  4/08/19 10:05
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
פנינה איזנמן
שבענו הבטחות ואי-מימושן. שבענו טרור. המולדת שלנו קטנה. קטנה מידי לחלוקות. לא כך ייפתר סכסוך הדמים בינינו לבין העם הערבי החולק אתנו אדמה אחת. בעוד ידינו תמיד מושטות לשלום, פניהם למלחמה.
דב תמרי
תפיסת הביטחון וההגנה שלאחר מלחמת ששת הימים לא התאימה לחלוטין לאחיזה קבועה במרחב שהיה גדול פי שניים ויותר מזה שלפני המלחמה. התוצאה - לפני מלחמת ששת הימים היה לישראל עומק אסטרטגי שהתאים לפוטנציאל הצבאי והכלכלי שלה ולאחריה היה לה לא יותר מעומק וירטואלי
אפרים הלפרין
ההצרחה בין בנט לשקד, יש בה גם מן הטוב וגם מן הרע, הסכיתו ושמעו
עו"ד שי עדולם
הכרזה הקובעת כי מקור משפטי לאחד ממפעלי הבנייה החשובים ביותר במדינה מבוטל מבלי שיש לו כל המשכיות היא חסרת אחריות
רפאל אופק
אירן החלה לאחרונה בהעשרת אורניום מעבר למחויבותה בהסכם הגרעין, כהתרסה נוכח הימנעות מדינות המערב מתמיכה בה נגד עיצומי ארה"ב. לפי שעה היא מפרה את ההסכם בצעדים מדודים ואיטיים. ואולם מהלך זה, לאור המידע הרב על תוכנית הנשק הגרעיני האירני שנחשף בארכיון הגרעין, סותר את טענת טהרן כי תוכניתה הגרעינית הייתה למטרות שלום וחושף את כשליו הרבים של הסכם הגרעין.
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il