ביום רביעי 7.7.1971 בשעות ערב, בסביבות השעה 22:30, החרידו את העיר פתח תקוה מספר התפוצצויות אדירות. מחבלים שיגרו מטח של חמישה פגזי קטיושה בזה אחר זה מכיוון ירדן לעבר עיר אם המושבות. טילי הקטיושה נחתו בדרום מזרח העיר באזור המיושב באוכלוסייה רבה של אלפי איש, בשכונת שעריה, ופגעו במספר מבנים בשכונה, בבית חולים למחלות כרוניות ולגריאטריה "בית רבקה", בבית ספר העממי ובכמה בתי מגורים סביבם.
אחת הפצצות נפלה על אחד האגפים בבית החולים למחלות כרוניות ולגריאטריה "בית רבקה" ופגעה בחולים ואנשי צוות שהיו בארבעת חדרי האגף. ההרס בבית החולים בית רבקה היה גדול. גג האגף קרס ומחץ תחתיו אנשים ורהיטים. כתמי דם נראו בכל פינת החדר ובלטו על-רקע הסדינים הלבנים. גם חדר האוכל של בית החולים נפגע קשה. אחת החולות שאושפזה ב"בית רבקה" אסתר ויטס בת 71 מרמת גן, שהייתה אמורה להשתחרר למחרת לביתה, נהרגה במקום, וכן נפצעו חולים רבים וכמה אנשי צוות "בית רבקה".
אחים ואחיות בבית רבקה לא איבדו עשתונותיהם ובסיוע שכנים החלו מיד בפינו הפצועים לבתי חולים קרובים בלינסון והשרון. חלק מהחולים שהתכוננו לשנתם או שהיו בעת שינה סבלו מבעיות הלם וחרדה. עקב ההפצצה ניתקו קווי חשמל וטלפון ופינוי הפצועים מ"בית רבקה" נעשה לאור זרקורי תאורה של מכוניות כיבוי אש וכוחות הביטחון.
הרג ילדה בת 5
מיד לאחר מכן נפל טיל קטיושה נוסף ופגע בשלוש דירות דו משפחתיות צמודות. עיקר הפגיעה הפיזית מטיל קטיושה זו היה בדירת משפחת ישעיהו ברחוב קיש' שלהוציא את לאה ישעיהו שלקתה בהלם ופונתה לבית חולים' איש מבני המשפחה לא נפגע, אולם רסיסי טיל זה עפו בעוצמה לבית השכנים משפחת דוד ותקווה דרשני ופגעו בכל חמשת בני המשפחה. הבת ענת בת ה-5 נפגעה באורח אנוש מרסיס שפגע בצווארה ומתה מפצעיה. שתי אחיותיה הדסה בת 8 ונחמה בת ה-10 וחצי נפצעו פצעים בינוניים. הוריהן' האם תקווה דרשני שהייתה בחודש השלישי להריונה והאב דוד, פועל בניין במקצועו, בן 35 נפצעו אף הם.
טיל קטיושה נוסף פגע בגג בבית הספר היסודי של שיכון עממי וגרם נזק לשתי כיתות לימוד, לחדר המורים ולחדר המדרגות. הימים היו ימי "החופש הגדול" ובבית הספר נפתחה קייטנה לילדי הסביבה. מאחר שמדובר בהפגזה שהתרחשה בשעות הערב המאוחרות, בית הספר היה בעת ההפגזה שומם מאדם ונגרם נזק לרכוש בלבד. ניתן רק לשער איזה אסון עלול היה להתרחש לו ירי הקטיושות היה מתרחש בשעות היום בהן נמצאים ילדים בבית הספר או בקייטנה. אחד מטילי הקטיושה נפל באזור אך לא התפוצץ כוחות הביטחון הגיעו למקום הסירו את טיל הקטיושה מהמקום.
מיד לאחר הישמע ההתפוצצויות, קהל של אלפי סקרנים החל לנהור מכל הסביבה למקום ההתפוצצויות, והפריע לפעולות ההצלה ופינוי הפיצויים. רק בקושי רב הצליחו כוחות ההצלה והביטחון לפנות את הקהל הרב. הפצועים מירי מטח הקטיושות הועברו מי ברכב פרטי מי באמבולנס לבתי החולים קרובים. רוב הפצועים הועברו לבית חולים בלינסון והיתר לבית חולים השרון. בתי החולים נכנסו לכוננות חרום וציוותיהם תוגברו. רופאים הוזעקו מבתיהם. אל בית החולים בית רבקה הוזעק מביתו מנהל בית החולים.
ביקור שר הביטחון דיין והרמטכ"ל בר-לב
סמוך לחצות הגיעו למקום נפילת הקטיושות, שר הביטחון משה דיין, הרמטכ"ל חיים בר לב בלווית ראש העיר פתח תקוה ישראל פיינברג. לאחר מכן נסע דיין לחדר המיון בבית חולים בלינסון ופגש ושוחח שם עם כמה מהפצועים ובהם עם תקווה דרשני אם הילדה ענת שנהרגה ועם שתי אחיותיה של ענת הדסה ונחמה דרשני. לא ברור אם באותה עת ידעו האם תקוה ואחיותיה של ענת כי ענתי הקטנה כבר אינה בחיים.
במהלך ביקורו במקום ההתפוצצויות פגש שר הביטחון דיין עיתונאים. בראיון לכתב עתי"ם אמר דיין כי ככל הידוע לו נורו לעבר פתח תקוה ארבעה או חמישה פגזי קטיושה, וכי הערכה היא שמדובר בפגזים בקוטר של 130 מ"מ ולפיכך הטווח שלהם מגיע ל-18 ק"מ. דיין ציין: "כל עוד נמשך מצב המלחמה ונמשכות פעולות הטרור קשה להבטיח שדברים כאלה לא יתרחשו. דיין הוסיף כי עד כמה שהדבר תלוי בו לא יבוטלו בעקבות התקפת הקטיושות מעבר וכניסת פועלים ומבקרים ערביים מהשטחים לתחומי הארץ. "עם עובדים ומבקרים מהשטחים ובלעדיהם מקרים כאלה קשה למנוע", אמר שר הביטחון. בתשובה לשאלות עיתונאים, אמר השר דיין כי אינו יכול כעת להגיד בוודאות אם משגרי הקטיושות זכו לשיתוף פעולה מצד ערבים ישראלים. הוא מעריך שלא.
איתור כן משגר הקטיושות
כוחות הביטחון הטילו סגר על הכפריים הערביים בסביבה כדי למנוע טשטוש עקבות המחבלים ובניסיון ללכוד אותם. למחרת התקפת הקטיושות על פתח תקוה, ביום חמישי 8 ביולי 1971, איתר סיור אווירי את כן משגר הקטיושות באזור הכפר דיר בלוט השוכן מזרחית לפתח תקוה. בבדיקה התברר שכחמישה טילים שוגרו ממנו. הם נורו על-ידי המחבלים בזה אחר זה ולאחר שסיימו לירות את טילי הקטיושה החלו לסגת ממקום הירי שלהם. הערכה כי הסתייעו בפרידות או בעלי חיים מסוג זה, כדי לשאת המשגר הכבד והציוד הנלווה אליו.
תושבים בפתח תקוה הביעו בראיונות עם עיתונאים כי להערכתם זכו משגרי הקטיושות לשיתוף פעולה ומידע מצד תושבים ערביים ישראלים המתגוררים באזור. תושבי כפר קאסם וכפרים ערביים נוספים באזור פתח תקוה הביעו חשש כי יבולע להם בשל ההפגזה וכי היחסים התקינים בניהם לבין התושבים היהודים באזור פתח תקוה ישובשו. המועצה המקומית בכפר קאסם מיהרה לפרסם הודעה וזו לשונה: "כפר קאסם שותפה באבלה הכבד של שכנתה פתח תקוה כתוצאה מהמקרה המזעזע אשר בוצע בידי פושעים".
הרוגי ופצועי ההפגזה
ימים ספורים לאחר הפגזת הקטיושות על פתח תקוה עלה מספר ההרוגים כתוצאה מהפגזה זו לארבעה: שתי חולות ב"בית רבקה", קרולינה לזר בת ה-70 מגני תקוה וזהבה חודורוב בת ה-67 מהרצליה, שנפצעו קשה בעת שבית החולים הופגז, מתו מפצעיהן בתוך ימים ספורים. ואלו שמות הרוגי ופצועי ההפגזה .ההרוגים הם: אסתר ויטס בת 71 מרמת גן, ענת דרשני בת 5 וחצי . מרחוב קיש בפ"ת, קרולינה לאזר בת 71, זהבה חודורוב בת 69 מהרצליה. בכמה מקומות קראתי כי בהפגזה הקטיושות על פתח תקוה נהרגו חמישה איש. ייתכן כי בהמשך מתו פצוע או פצועה נוספים כתוצאה מההפגזה אך אין לי אסמכתאות לכך.
ביום ו' 9.7.71 הובאה למנוחות בבית העלמין "סגולה" בפ"ת הילדה ענת דרשני שנהרגה מרסיסי טיל הקטיושה. בהלוויה השתתפו מאות איש וספדו לה ראש העירייה ישראל פיינברג והרב דוד מלכה מרבני פ"ת. הוריה הפצועים של הילדה תקוה ודוד דרשני השתתפו בהלוויה ולאחר כך הוחזרו לבית החולים. אחרי מותה של ענת נולדו אחיה אבישי ואמיר.
וזו רשימת הפצועים מההפגזה כפי שדווחה בעיתונות דאז: אליאס נסיניאן מרחוב קרול בפ"ת אח ב"בית רבקה", יהודית דרורי אחות ב"בית רבקה", אסתר תורגמן, אחות ב"בית רבקה", ד"ר גוסטב סליק רופא ב"בית רבקה.
מרדכי כנפו בן, 73, שאול חברוני בן 71, אלישבע כץ-מלר בת 75, משה פאוסט, אלקה רגנבוגן, בלהה וונצר, רבקה סלומון, ישעיהו בוטל, דוד דרשני בן 35 מרח קיש בפ"ת, תקוה דרשני, הדסה דרשני (8), נחמה דרשני (10)
ביולי 1971 דיווח צהל כי חילי צה"ל הרגו בקרב יריות קצר כ-5 ק"מ מערבית לירדן כ-6 אנשי חולית מחבלים שחדרו מירדן ולאנשי החוליה מיוחס בין השאר שיגור טילי הקטיושה לפתח תקוה. אחד מאנשי החוליה הצליח להימלט.
באוקטובר 1989 נפטר דוד דרשני אביה של הילדה ענת דרשני מהתקף לב והוא בן 53 בלבד. מספרים כי הירצחה של בתו פגע בו קשות ולא מן הנמנע כי מת משברון לב.
