נער הייתי גם זקנתי (בדרך ל-82. רוב ימיי נהגו דתיים וחילוניים במבוגרים על-פי מסורת ישראל סבא, "והדרת פני זקן". אך מאז השתלטו פוחזים על חלק מהשיח הציבורי המילה זקן היא לגנאי. כאילו אדם בוחר להיות זקן או יכול למנוע זאת. אותי זה משעשע, ובעצם גם מעציב).
ככזה אני זוכר את פולחן האישיות של השמאל הציוני (והקומוניסטי) לעריץ הנורא יוסף דשגשווילי סטאלין ולדיקטטורה הסובייטית. זוכר איך אחים לציונות פילגו קיבוצים נפלאים כאשדות יעקב ועין חרוד - שם העבירו גדר תיל בחדר האוכל בין חברי מפא"י לאנשי מפ"ם השמאלית; ואיך השמאל במפ"ם היה מוכן להצדיק את משפט הדמים של צ'כיה הקומוניסטית נגד אחד ממנהיגיה מרדכי אורן, שנאסר לארבע שנים כמרגל אמריקני; ואיך משה סנה הלך שבי אחרי הדיקטטורה האדומה, בעצמי הייתי באסיפתו בקולנוע "אלנבי" בה הקים סיעת-דמה וחבר לקומוניסטים; כן, וזוכר את ביטאון המפלגה שהציג את סטאלין כ"שמש העמים" ביום מותו.
הם היו יהודים טובים. אפילו בהנהגתם היו אנשים ראויים (לא כולם). אבל הם היו עיוורים, סומא בארובה, פולחן אישיות מגעיל. אחר כך רובם התביישו או השתתקו.
14 שנים אחרי מות סטאלין עוד היה בחטיבה שלנו במלחמת ששת הימים קצין חביב מקיבוץ של השומר הצעיר (מפ"ם) שלא האמין למראה עיניו: כמה נשק העבירה רוסיה האדומה למצרים להילחם בישראל.
אירועי ילדותי עוברים לעיניי לנוכח פולחן האישיות ההולך ונבנה סביב
בנימין נתניהו. אני משוכנע כי יש אנשים מעולים וראויים בליכוד. כמה מהם הם מכריי וחבריי. ועכשיו, כאשר בכל הסיעה המונה 35 לא נמצא צדיק אחד שיקום ויאמר לביבי כי אינו חותם על הצהרת הנאמנות הסטאליניסטית הזאת, אני נבוך בשבילם.
מה יחשבו עליכם הילדים והנכדים? מה אתם תחשבו על עצמכם יום אחד אחרי שביבי ושרה ילכו מבלפור הביתה לקיסריה, ואולי ביבי גם למקום אחר.
ריבונו של עולם, לכבודם ולמען תנועתם הראויה יורשתם של זאב ז'בוטינסקי ו
מנחם בגין, דאגו שיהקום אחד הסולד מהסגידה למשפחת נתניהו ויאמר כי "עד כאן".
[
פורסם בדף הפייסבוק של דן מרגלית]
