השבחת גזע
קראתי מזועזע את הסיפורים על ג׳פרי אפשטיין, ידידו הפדופיל של
אהוד ברק ומממנו, שתכנן "להשביח את הגזע האנושי" באמצעות ריבוי ילדים מכעשרים נשים, שריכז בחוותו בניו מקסיקו. אפשטיין תכנן להפיץ את הדנ"א שלו, להוליד הרבה ילדים, ולגדלם בחוותו. כך חשף 'ניו-יורק טיימס'. אפשטיין שוחח על כך במשך שנים עם מדענים ועם אחרים, מתוך תפיסה שלפיה הוא יכול לתרום לשיפור הגזע האנושי באמצעות הנדסה גנטית - תפיסה, שמבקריה רואים אותה כגלגול מודרני של דעות נאציות.
הסתייגתי מהאמירה, שהשבחת הגזע האנושי (אֶוּגֶניקה) הנה אידיאולוגיה נאצית. אֶוּגֶניקה מאפיינת גם את הליברלים, לפחות, בבריטניה ובארצות-הברית, כפי שמתאר ג׳ונה גולדברג בספרו, ׳למי קראת פשיסט?׳ (הוצאת שיבולת, 2019); וגם מדענים דגולים, כמו פרופ׳ ליינוס קארל פאוֹלינג, מהבודדים שזכו בשני פרסי נובל על עבודותיו.
אֶוּגֶניקה היא תפיסה מהמאה התשע-עשרה, שניתן להשביח את המין האנושי באמצעות ריבוי בררני. הליברלים האמריקניים, טוען גולדברג, "עוסקים בצנזורה מתמדת ובשכתוב נמשך של ההיסטוריה ... [כדי ש]'הטובים' יהיו תמיד הליברלים .... הליברלים המודרניים ממשיכים להיות מוקסמים מרעיונות אוגניים" (עמ’ 305); ורואים באוגניקה "תשובה בה"א הידיעה ל'בעיה החברתית'" (עמ’ 307). הליברלים חששו, פן יתפוצץ העולם מריבוי אוכלוסיות "לא-נכונות", חשש שמתאים לגישה הדרוויניסטית. היטלר חקר את האוגניקה האמריקנית כשישב בכלא, וחלקים ב'מיין קאמפף' משקפים את הרעיונות האמריקניים, שקושרו לכלכלה הסוציאליסטית, ו"השלימו זה את זה" (עמ’ 310).
גם הסוציאליזם הבריטי היה רווי תפיסות אוגניות. למשל, בחברה הפאביאנית, שהבולטים באנשיה היו ג’ורג’ ברנארד שוֹ, ה"ג ולס, הארולד לאסקי וסידני וֶב. גם ג’ון מ’ ק̤ינס, הכלכלן הידוע, תמך במידה מסוימת ברעיונות הללו. לפי ג'"ב שו, נדרשת "חוות הרבעה אנושית, שתאפשר 'לחסל את הפראים' ... ויש להכניס אותם [את 'הפראים'] לתא ההוצאה להורג, ולהיפטר מהם" (עמ’ 311).
משרד הרישום האוגני פעל במדינת ניו-יורק, והיה מוסד מוביל באוגניקה, שמומן על-ידי הרבה תורמים פרוגרסיוויים.
"לפני כמה ימים הגשתי ... פסיקה, המאשרת את חוקיותו של חוק מדינה לעיקור אימבצילים ..." - כתב אוליוור וֶנדל הוֹלמס, שופט נודע, שנחשב לאביר הליברליזם האמריקני, להרולד לאסקי, ידידו הבריטי. זה היה בפרשת 'באק נגד בל', שבו ניסו להחדיר את האוגניקה לחוקה האמריקנית (עמ’ 314).
הולמס הצטרף למחשבה האוגנית, וטען, שבריאות הציבור עדיפה על חירויות הפרט. בין התומכים הבולטים באוגניקה היה הנשיא וודרו וילסון, שחידש את הגזענות בממשל הפדרלי, ותמך בריכוז הכוח בידי הממשל הפדרלי. וילסון סיווג את העולם לגזעים מתקדמים (פרוגרסיוויים) ול"לאומים שקופאים על שמריהם". עוד כמושל ניו ג’רסי חתם על חוק, שמתיר למדינה להחליט מתי הִתרבות אינה רצויה בקרב אוכלוסיות חלשות רבות. גם ממשל פרנקלין ד' רוזוולט תמך באוגניקה.
אוגניסטים אמריקניים נחלקו לשניים - חיוביים, שתמכו בעידוד "נחותים" להפחית את שיעור הִתרבותם באמצעות סבסוד הִתרבות "כשירים"; בעוד שהשליליים תמכו בעיקור כפוי של "נחותים" ובכליאתם בשנות הפריון, כדי שלא יתרבו.
הגישה האוגנית השתלטה על אוניברסיטאות ברחבי ארצות-הברית, וביניהן סטאנפורד. בניסוי טוּסקיגי הידוע לשמצה הודבקו גברים כושיים עניים בעגבת, כדי לנטר את התפתחות המחלה - באישור הממשל. הרבה כוונות חסודות הניעו את הניסוי (עמ’ 320-319), אך הרעיון מזעזע.
גולדברג מתאר את התפתחות הרעיון האוגני בארצות-הברית, עד לימינו, שבהם נושאת דגלו הייתה
הילרי קלינטון. כאשת הנשיא, נשאה קלינטון נאום בטקס הסיום בקולג’, שלמדה בו, ובו הזכירה בחיוב את האוגניקה.
איני חושד ביושרו של
אלן דרשוביץ, שגינה את יוזמות אפשטיין. בהתאם לגישת גולדברג, אני מניח, שהליברלים עשו צעדים לקראת אוגניקה בארצות-הברית, וניסחו בפרוטרוט את הגישה, הרבה לפני שהיטלר אימץ את הגישה, שהליברליזם האמריקני לא נטשהּ מעולם.
ומציקה לי שאלה - האם חטיפת ילדי עולים מארצות האיסלאם בתחילת שנות החמישים הנה גידול-פרא נוסף של אוגניקה?
פתפותי ביצים
איני מבין למה אין מסמנים אצלנו את מקור התוצרת החקלאית - עניין פשוט של מידע לצרכן (אמת בפרסום), שנראה חיוני במקומות אחרים, וגם בארצנו במוצרים לא-חקלאיים. אי-סימון המקור משרת את רשתות השיווק, שמערבות תוצרת ישראלית (שנמצאת בפיקוח הדוק מדי של משרד החקלאות ושל משרד הבריאות) עם תוצרת הולנד, איטליה, אוקראינה ספרד (שנמצאת בפיקוח הדוק מדי של
האיחוד האירופי), טורקיה, ירדן, יהודה, שומרון ואפילו עזה (שנמצאות בפיקוח השד-יודע-מי). זה נכון לגבי ירקות, לגבי פירות ואפילו לגבי ביצים.
פיקוח על הייצור החקלאי מונע שיווק תוצרת נגועה במחלות, או עתירה בשאריות של חומרי הדברה. רשתות השיווק מפעילות פיקוח הדוק (גם באמצעות דגימות מעבדה) על מה שמוכרים להן החקלאים; ושאר התוצרת הולכת למשווקים אחרים, שאינם מקפידים על קוצו של יו"ד.
קניית ביצים, שהוטלו בלולים בישראל, מועדפת על צרכנים ישראלים בשל שיקולי כשרות ובשל הפיקוח והבקרה המוגברים של משרד החקלאות ושל משרד הבריאות.
בשל מגבלת מקום על הביצה, נעשה סימון מדינת המקור באותיות: ביצים מספרד מסומנות באותיות ES, מהולנד NL, מאיטליה IT, מאוקראינה UA ומטורקיה TR. עד כה ביצים מישראל לא סומנו - כמו ביצים מוברחות מיהודה, משומרון ומעזה. משווקי ביצים, שהוטלו בארץ, החלו לסמן על גבי האריזות, "תוצרת ישראל", במטרה ליצור אבחנה ברורה בין ביצים ישראליות לביצים מיובאות. החלטת המשווקים לסמן את המקור הישראלי של הביצים הנה תגובה להנחיית מִנהל המזון, לסמן את מקור הביצים המיובאות על גבי הביצים עצמן, ולא על גב האריזה.
תקלות
למרות תרגולות מרובות, חוסל בשבוע שעבר מחבל חמוש, שחדר את הגדר ליד כיסופים בעוטף עזה, רק אחרי שעתיים. צבאנו סיפר, שהיה במעקב תצפיתנית כל הזמן. מכל מקום, הפתיע המחבל את החיילים, שבאו לתופסו, וחוסל רק אחרי שפצע שלושה חיילים.
מה קורה לצבא?! מהודעות דוברו אני מסיק, שהיה רצף של תקלות לא-מעטות בתפקוד הכוחות. ברקע יש דיבורים על צל"ש למחסלי המחבל. וכדי ביזיון וקצף ...
" אני חייב לחזור לעניין הזה, שהוא סימפטום למחלה קשה". כתב לי אילן, ידידי. "קראתי בעיתון את תיאור ההיתקלות וציטוטים של המפקדים בשטח.
"היתקלות במחבל אחד, שהייתה צריכה להיפתר במהירות ובמקצועניות של מחלקה, אם לא כתה, מספר חיילים, הפכה ל'קרב' בן שעתיים עם הקפצה של כוחות נוספים, עד המח"ט. הכוח, שסיים את האירוע, היה בפיקוד מג"ד וסמח"ט. בצה"ל רצו לחסל את המחבל בצורה אטית ובטוחה, בין היתר, מתוך רצון למנוע אש על כוחותינו. 'החיסול צריך להיות לאט ומסודר, אין מה להזדרז. עד כאן ציטטתי.
"... זו, לדעתי, מכבסת מלים לחידלון, לרשלנות, לחוסר-מקצועיות, אם לא לפחדנות. שעתיים כולל מח"ט, סמג"ד וסמח"ט בשביל לחסל מחבל אחד? חיילי גולני צריכים ליווי של כל אלה, כדי לחסל מחבל אחד? מה הוא - גיבור-על, או חייזר עם רובה לייזר?!
"אש ידידותית, במקום 'מבודד ומתוחם', כפי שכתוב. איזה קשקוש זה? מה יהיה בקרב גדול יותר, עם עשרות, מאות ואלפי לוחמי אויב? גם אז יפעלו 'לאט ומסודר, אין מה להזדרז', ויחכו עד שיהיה שדה קרב אידיאלי ובטוח עם פוליסת ביטוח, והאויב יהיה במקום הנכון ומבודד עד לחיסולו הבטוח?
"יש כאן הוכחה נוספת לחיילוּת בסיסית פגומה, לאימון לקוי ולפיקוד חלש, דוגמטי, הססן ולא-מקצועי. "אם כך מדברים המפקדים, מה רוצים מהחיילים? "וכל זה קורה כשלמפקדים יש חטיבת חי"ר סדירה, שריון, אמצעי תצפית, אוויר, טכנולוגיה ומה לא?!
"אם גם מול חייל אויב אחד פוחדים מאש ידידותית, סימן שאין תיאום; ובמקום זה המחבל פצע שלושה? "אין לי מלים לתאר את אי-הכשירות ואת אי-היכולת הללו. "יד הגורל הביאה לכך, שבדיוק אחרי סיום התרגיל האוגדתי, הגיעה תקרית זו [וחשפה ש]מאחורי המלים הגבוהות אין כלום. "אני חושש, שהמצב עוד יותר גרוע ממה ש[אלוף מיל' יצחק] בריק מתאר".
חידושים והתקנות
רכב קרבי משוריין (רק"ם) נמצא במוקד ההתעניינות של הצבא האמריקני. הוא מתכוון להחליף את רכב הלחימה ברדלי M2, הפגיע והנחות בכוח אש, ברכב לחימה חדיש, שיכול להיות לא-מאויש (OMFV), ויישא יותר לוחמים ומקלעים בקוטר 50-30 מ"מ (לברדלי מקלע 25 מ"מ), משגרי טילים ומערכות הגנה מתקדמות. המתחרות על פיתוח הרכב החדש הן רייתאון וריינמטאל (יצרניות לינקס), ג'נרל דיינמיקס (יצרנית גריפון 3) ו-BAE (יצרנית דגם 4 של CV-90).
תוכנית אחרת של הצבא מפתחת טנק קל יביל-אוויר. הצבא בוחן את הטנקים M8 בּוּפוֹרד, החמושים בתותח 105 מ"מ, מול טנקים גריפין 2, החמושים בתותח 120 מ"מ. במקביל בוחן הצבא רכש של ברדלי ללא צריח כתחליף לנגמ"ש המזדקן M113, שנכנס לשירות במלחמת ויטנאם - לצורכי תובלה, הנדסה, פינוי רפואי, רכב פיקוד ונושא מרגמות.
ברכב הלחימה הגלגלי 'סטרייקר' יותקנו צריחי 'דראגון' נושאי מקלע 30 מ"מ ומשגרי טילים 'ג'אוולין', כדי שיוכל להתמודד נגד כוחות ממוכנים.
בטנק אברמס וברכב הלחימה ברדלי מתקינים מערכות 'מעיל-רוח' (טרופי) ו'חץ דרבן' (Iron Fist) מתוצרת ישראל להגנה פעילה של רק"ם נגד טילים נ"ט.
