פרופסור נחמה ליבוביץ לימדה אותנו, שהמקרא מחייב אותנו לתת יתרון לבן העם האחר, לבן המיעוטים. לדבריה, היחס אל הזר, היחס אל חסר הכוח ונטול זכויות האזרח הוא אבן הבוחן ליראת אלוהים בלבנו.
נחמה ליבוביץ ראתה בפרשת "קדושים" מצפן ליחס שעלינו לאמץ כלפי זר שמכר את כוח עבודתו לצרכי החברה הישראלית וחי בתוכנו: "וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר לֹא תּוֹנוּ אוֹתוֹ
כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ" (ויקרא י"ט, 33) ובהמשך ניתן ביטוי גם לזיכרון ההיסטורי "כִּי גֵּרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם".
גם פרשת משפטים מחייבת אותנו להיות קשובים לרחשי לב של הַגֵּר "לֹא תִּלְחָצֶנּוּ" (שמות כ"ב, 20) חובה עלינו כיום לאמץ לדפוסי חיינו את הרוח הנושבת בחוקים החברתיים במקרא, חוקים הקשובים למצוקות בן עם זר, שכוח עבודתו מהווה עזר וסעד לפגיעים ביותר בחברה הישראלית.
כיום החברה הישראלית מעניקה שרות תומך לרבבות קשישים הזקוקים ללב סועד וליד תומכת לצרכים האלמנטריים, שבלעדיהם חייהם אינם חיים. חלק הארי של מפעל התמיכה והסעד לקשישים ולנכי גוף בחברה הישראלית ניתן כיום על-ידי עובדות מארצות המזרח הרחוק.
משענת חיים
חובה עלינו כחברה לא להתייחס אל עובדות פיליפיניות כאל מכונות עבודה, אלא כמלאכיות המעניקות לב ויד תומכת לקשיש ולקשישה לַנָּכֶה וְלַנֶּכָה עשרים וארבע שעות ביממה. ביחסינו לזר העובד וחי בתוכנו נהיה קשובים ליחס, שמחייבת אותנו התורה. אין עוד מצוה בתורה שמודגשת בה 36 פעמים, כשם
שמודגשת החובה שלנו להתייחס בחסד וברחמים רבים לזר השוהה בתוכנו.
למלאכיות הפיליפיניות, המהוות משענת חיים לאלפי קשישים וקשישות בישראל, יש ילדים שכל הווית חייהם היא ישראלית. מיום שנולדו ומיום שהם מודעים לעצמם הם ספוגים אך ורק במערכת תרבותית חינוכית ישראלית. הם ספוגים בכל מה שמציתה בלבבות השפה העברית, השירה העברית, הספרות העברית, המוזיקה העברית, התיאטרון העברי ומערכת החינוך הישראלית. אין להם שפה אחרת ותרבות אחרת.
למרבה הצער, יש מי שרואה במלאכיות הפיליפיניות רק מכונות עבודה, שאינן זכאיות לכל מה שזכאי כל נברא בצלם - להקים משפחה ולהביא ילד לאוויר העולם.
פושע מי שנתן הוראה לשים ילד שנולד בישראל בבית כלא, כשכל "עוונו", כי הוא נולד לאם, שהפרה את הוראות מכונת העבודה ובנוסף לעבודתה המלאכית עם קשיש בישראל, הביאה ילד לאוויר העולם.
פושע מי שנתן לילד, שנולד בישראל לחוות את חווית בית הסוהר, כי כל חטאו הוא שנולד לאם, ששנים רבות ניקתה ישבנו של קשיש ישראלי, אבל גם ביקשה לחוות את חווית אימהות ומשפחה בהבאת ילד לאוויר העולם. את גירוש הילדים ואימהותיהם חובה עלינו למנוע.
אני קורא למחאה של צום אל מול שערי הכלא בו יכלאו ילדים ואימהותיהם. כל משתתף במחאת הצום יצום בהתאם ליכולתו.
