בסיום מסלול ההליכה במחנה ההשמדה מיידאנק בפולין נמסרה למיקה מעטפה ובה מכתבים שבני המשפחה כתבו אליה במיוחד לשלב הזה בביקור. ביניהם מצאה גם את האיגרת הבאה:
ברגע זה, מיקה, בעודך דוֹמעת, עצובה וכועסת, מבטא מכתבי זה, את רצוני להיות כעת לצידך ולחלוק איתך מחשבות אחדות על מה שראית במחנה ההשמדה מיידאנק.
מסלול הביקור במיידאנק המחיש לך מה היה גורל העם היהודי בשנות מלחמת העולם השנייה. יהודים שבמשך דורות חיו בעיירות לצד הפולנים והיו אזרחים נאמנים לארץ זו, גילו לפתע, בהגיע הנאצים אל פולין, שהאזרחות הפולנית נשללה מהם. להפתעתם גם זיהו שהשכנים הפולנים שלהם לא רק הסגירו אותם לידי הנאצים, אלא גם סייעו להם אחר-כך לבצע הוצאות להורג של היהודים במחנות ההשמדה. השינוי הזה התרחש ליהודים בפולין משום שבעיני הפולנים הם לא נחשבו לתושבים רגילים, אלא חלק מעם ללא מולדת שבניו מפוזרים ברוב מדינות אירופה. ולכן בהגיע שעת המבחן, קל היה לפולנים לקחת מהם לא רק את הזכויות האזרחיות שלהם כפולנים ממוצא יהודי, אלא גם את זכותם האנושית הכי בסיסית: להישאר בחיים בפולין ובכל מדינות אירופה האחרות תחת הגנת העמים שבארצותיהם התארחו.
ואכן, עם שאין לו מולדת לקיים בה את הריבונות שלו, לקבוע את גורלו ולגונן על חייו, הופך לעם המופקר לשרירות רצונם של רוצחים ומטורפים - ואלה שתמיד ימצאו סיבות (דתיות, חברתיות וכלכליות) כדי לשנוא יהודים וגם לטבוח בהם.
במסלול שעברת במחנה ההשמדה מיידאנק הסתכלת, מיקה, במוות, בזוועות המעשים שעשו אנטישמים ממדינות אירופה בבני עמנו, ומטרתי במכתב הזה היא להחזיר אותך אל החיים, אל המציאות שגם הניצולים משואת מלחמת העולם השנייה, אשר עלו לארץ-ישראל תרמו לעיצובה: ייסוד מדינה לעם היהודי במולדת ההיסטורית שלו, כדי ששואה כזו לא תוכל להתרחש פעם נוספת ליהודי בשום מקום בעולם.
דווקא כעת, מיקה, בצאתך ממחנה מיידאנק, אני מציע לך להיזכר בטיול שקיימת עם המשפחה שלך ביוון לפני חודש. לטיול יצאת מצויידת בדרכון של מדינת ישראל, שאותו היצגת בגאווה בכניסתכם ליוון ובכל מקום שבו התבקשתם לזהות את המדינה שממנה הגעתם. בזכות הדרכון הישראלי הייתם אורחים רצויים בעיני היוונים וגם בעיני מטיילים ממדינות אחרות שפגשתם באתרים השונים. כולם התייחסו אליכם בכבוד כאשר גילו שהינכם יהודים ממדינת ישראל - מדינה משגשגת, גם דמוקרטית וגם מצליחה בכל תחומי החיים, מדינה עם דגל, הימנון וצבא, מדינה שגם המיעוטים מיוצגים בבית-הנבחרים שלה, מדינה המזדעקת מוסרית לסייע לעמים אחרים כאשר הם נקלעים למצוקה. לטיול ביוון יצאתם מהבית הלאומי של העם היהודי, ואל הבית הזה גם חזרתם בסיומו.
לכן, מיקה, מְחי דמעה, גרשי את העצב שנותר בך ממראות המוות במיידאנק, כי גם משם, ממחנה ההשמדה בפולין, את תחזרי אל הבית: אל המולדת, אל הקיבוץ היפה שלך בעמק, אל המשפחה המסורה לך, ואל החברים האוהבים אותך. ומשם, מיקה, את תחזרי גם אלי, אל הסבא המזדקן שלך, שבאיגרת הזו אוחז בידך ומצעיד אותך בחזרה ממראות המוות שהתרחשו במיידאנק בעבר אל מראות החיים במדינת ישראל בהווה ובעתיד.
סבא יוסי
