עקבתי השבוע אחר דיוני ועדת הבחירות עת נדונו הבקשות לפסילת הרשימות השונות. צדה את העין תקרית מילולית בין יו"ר הוועדה השופט
חנן מלצר לבין איתמר בן גביר. לתפישת השופט מלצר בן גביר חטא בכך שבעת שהתייחס לשופטי בג"ץ כינה אותם בגוף שלישי - "הם". השופט מלצר התרעם על הכינוי שלדבריו נעדר את הכבוד הנדרש מכל אדם המתייחס לשופטים באשר הם, העיר על כך לבן גביר ואף דרש הבהרה ו/או תיקון. בן גביר התרצה, אילוצי הפוליטיקה והמעמד אם תרצו...
לפני כל דבר אחר אומר את מה אשר על לבי - לי באופן אישי אין ולו טיפה של כבוד ל"שופטים" "העליונים" ולבג"ץ (בית הדין הגבוה לצדק - המאויש ב"שופטים מהעליון"). לא אטעה קשות (לשון המעטה) אם אומר שלחלקים גדולים בציבור אין אמון ב"שופטים" אלה וממילא מעטים רוחשים להם כבוד.
יש לומר כי המצב שנוצר אינו הרצוי. שופטי אמת העושים מלאכתם נאמנה במטרה לשמור על החוק ולהשליט צדק אמורים להיות מורמים מעם ובהיותם כאלה הציבור נושא אליהם את עיניו, שם בהם מבטחו ורואה בהם כתובת למציאת סעד ולעשיית צדק.
אלא שבמקומותינו, מזה כמעט שנות דור, התנתקו "השופטים" מתפקידם ומייעודם, הפכו ל"מחנכי העם" מטעם עצמם, פועלים בשרירות לב על-מנת להשליט את תפישת עולמם ועושים במדינה, בממשלה, בכנסת ובהמוני עמך בית ישראל כבתוך שלהם תוך שהם משליטים את רצונם מתוך תפישה מתנשאת ולא נכונה כי הם ה"נאורים" וככאלה ערכיהם והשקפת עולמם היא זו אותה יש להנחיל.
הדוגמאות רבות מספור. בג"ץ הוא זה שציווה על ביטול "נוהל שכן" ובכך מסכן את חיי ילדינו/ חיילינו, כך גם דחה את עתירת מגורשי גוש-קטיף וצפון השומרון בפוסקו כי הדבר נעשה "לתכלית ראויה". בג"ץ ניצב דרך קבע לצד ארגוני השמאל הקיצוני ומעניק להם סעדים רבים וכך גם לצד אויבי ישראל עליהם הוא מגונן לא פעם, בעניין הריסת בתי מחבלים רוצחים למשל.
הבג"ץ פולש לכל תחום בחיינו ואינו בוחל מלהתערב בדפוסי חיים והנהגות של קהילות ומגזרים שונים בעם. התפרסמה בימים אלה החלטתו השערורייתית למנוע הפרדה בין גברים ונשים - גם באירוע מובהק וייחודי לעדה החרדית.
"שופטי" הבג"ץ מקדמים ערכים ליברליים ופוסט מודרניים הכל בטענה שזו הדרך "הנאורה" ובה יש ללכת. מתוך כך הם מאפשרים את חדירת הלהט"ב לפרהסיה הציבורית ומאפשרים לזרמים רפורמיים "להסיט הצידה" (ברגל גסה יש לומר) את הסטטוס-קוו בעניינים רבים, קדושת השבת בכללם.
השמאל הרדיקלי והשמאל המתון מהווים מיעוט בעם, ככל הנראה מיעוט מבוטל. אלא שאחיזת השמאל במערכת המשפט (ו"שופטי בג"ץ. בראש) ניכרת, משפיעה ועושה שמות במאפייניה היהודים של המדינה. ניתן לקבוע ללא הסתייגות שבג"ץ הפך לשחקן פעיל, מוביל ודומיננטי בקרב המצדדים בהפיכת ישראל ממדינה יהודית למדינת כל אזרחיה.
החמור בכל שנאמר עד עתה הוא שכל זה נעשה באצטלא "משפטית" כביכול ובהיות הגלימה השיפוטית כיסוי לכפייה כלפי הרוב היהודי, רצונותיו שאיפותיו וערכיו. רוב זה אוהב את מסורת ישראל ומעריך את קדשיה. רוב זה אוהב את מולדתו ואת ארצו וחפץ לשמור מכל משמר על חייליו. רוב זה רוצה בשמירת שבת קודש, בהרחקת פריצות מרחובותינו ומעירנו. הרוב היהודי אינו רוצה התבוללות והרוב היהודי רוצה במיגור האויב הערבי (גם אלה שבתוכנו). הרוב היהודי גדל על היותנו עם סגולה ומאמין בנצח ישראל.
ומול אלה מתייצב לעתים תכופות מאד, תכופות מדי, הבג"ץ ו"שופטיו" תוך שהוא רומס בשרירות לבו ובהעדר יושרה ערכים ונכסי צאן ברזל של עמנו העם היהודי. כאמור, הכל במסווה משפטי, מסווה שאינו מצליח לכסות על השלטה כוחנית של השקפת עולם של המיעוט על הרוב.
פתחנו ב"כבוד" אותו מבקשים ה"שופטים" ואותו הם דורשים במפגיע. והרי למדונו חז"ל ש "כל המשפיל עצמו הקדוש ברוך הוא מגביהו וכל המגביה עצמו הקדוש ברוך הוא משפילו כל המחזר על הגדולה גדולה בורחת ממנו וכל הבורח מן הגדולה גדולה מחזרת אחריו". נמצאנו למדים שאי-אפשר לאדם "לדרוש" שיכבדוהו, בעיקר כאשר כל מעשיו הרעים מובילים לתוצאה הפוכה.
סוגיה זו של העדר משפט והעדר צדק אינה דבר חדש והסבל הנגרם לנפגעים מהשררה ושרירות הלב מקבל ביטוי יפה בתפילה - "השיבה שופטינו כבראשונה". הסיפא "הסר ממנו יגון ואנחה" מלמדת על עוצמת התסכול והכאב הנגרמים ליהודי בשעה שהוא נתקל בחוסר צדק וב"משפט" הנעדר צדק.
נתפלל אפוא לימים טובים יותר בהם נוכל בלב נקי לכבד את שופטינו בהיות אלה שופטים משפט צדק וקשובים לקול העם ולקול שדי. ובעשותם כן בורחים הם מפני הכבוד אלא שזה רודף אחריהם ומשיגם.
