במהלך החופשה הקצרה על שפת הכינרת והירדן הדרומי עלתה במוחי מחשבה מעניינת. היא עלתה כשאני וחברתי לחיים עלינו על קיאק נופש, לא מקצועי כמו זה של המתחרים, קיבלנו כל אחד משוט אחד. ניסינו לתאם עבודת צוות כדי שהקיאק ינוע אל המטרה ולא יתקע על שפת הנחל. לפתע שמתי לב ששנינו בלי תיאום מראש, תוך רצון למלא את המשימה, כנסנו משוט לימין הסירה ולאחר מכן לשמאל הסירה....והיא נעה לפנים. כשהשתכללנו חתרנו האחת בימין והאחר בשמאל וכשהתעייפנו החלפנו צד..."שמאל ימין, ימין ושמאל והסירה נעה במהירות לאן שבחרנו לחתור.
ננסה להבין לעומק את המהלך המחשבתי. מה בעצם עשינו, חתרנו להנאתנו בירדן הדרומי. מהר מאוד הבנו שמעבר להנאה צריך לשתף פעולה, עם כל הלב, אפילו לחוש סולידריות כשמישהו מתעייף....ובעיקר הבנו למה אין מנוס פיזיקאלי אלא לחתור בתיאום שמאל ימין, או ימין שמאל. כל חתירה של צד אחד בלבד תוביל אותנו לחתירה אל הגדה או סתם סיבוב במקום.
ובכלל בואו נתעמק במילה לחתור, מילה של יורד ים, ספנים, רבי חובלים הם יודעים היטב את מהות החתירה. עבורם החתירה היא עבודת צוות מתואמת, גם אז, בתקופה של המשוטים והמפרשים וגם היום בעידן המנועים. ואם במנועים אנו עוסקים, האם הייתם מעלים בדעתכם שנהגאו נהגת במכונית יטו את ההגה רק ימינה או רק שמאלה? התחלנו מחתירה בקיאק והגענו את המטוסים, המכוניות ואפילו הטילים והחלליות, לאלה גן אלה יש מסלול שהוא תכלול של כיוונים ובהם גם ימין וגם שמאל....
מכאן אל המסר העיקרי, במערכת הפוליטית הישראלית. המנהיגים באשר הם מדברים על הצורך בממשלה ימנית, הנהגה ותוביל ימינה, ימינה וימינה ויש מנהיגים שמבקשים להנהיג אותנו שמאלה, שמאלה ושמאלה. המאבק בבחירות האלה הוא בעד או נגד ביבי ומאבק ימין ושמאל. מובן מאליו שאין כאן מאבק על דרך אלא מאבק שנגדיר אותו בדרך עממית, "למי אסור להצביע"...
המערכת הפוליטית הישראלית, נכנסה לעולם הריאליטי, פרסונליזציה שמחקה את האידיאולוגיה. היום מועמדים מספרים את עצמם לדעת, האני במרכז. אם לא די בכך, מנהיגים החוששים להגמוניה של מפלגתם, רומסים כל מה שאפשר שגם מפלגות קטנות שדרכם דומה שלא תצלח.
מועמדים ומועמדים הבינו שלא צריך להתאמץ על רעיונות אידיאולוגיים אלא די בהכפשת האחר ובהבלטת האני. היום התמונות המרוטשות ושמות המועמדים הם המסר שעליו יבנו הבחירות. שיטת שיווק המקובלת בתוכניות הריאליטי והשיטה שבה מוכרים לנו מוצרי צריכה במרכולים.
ולרגע נדמה שאכן יש ימין ויש שמאל בישראל, לרגע נעצום עיניים ונחשוב על הימין ונחשוב על השמאל. נפקח את העיניים ונראה מדינה מפותחת, עם כלכלה יציבה, שזקוקה מדי פעם לניעור. מדינת ישראל שמדינות רבות צופות בה לטוב ולרע, היא מדינה דמוקרטית שבה ימין ושמאלפועלים ביחד, מייצרים, מפתחים, פועלים ביחד במערכות הציבוריות והפרטיות וכך צריך להיות כמאמר השייטים. ימין ושמאל יחדיו הם הדרך הנכונה למדינה חפצת חיים.
כל הנסיונות של מועמדים ומועמדות להטות את הכף הם לא יותר מאשר אחיזת עיניים. מפלגות שפועלות מדלק של "אני" לעומת ה"אחר", הן מפלגות ריקות מרעיונות ולפיכך ממש לא משנה מי מהן המפלגה המובילה שאמורה לבנות קואליציה. אפשר כך להמשיך עוד קצת אבל לא ברור לאן זה יקח אותנו.
אני מציע בבחירות הקרובות לזכור את עקרןנות השיט בקיאק, לבחור באחת משתי המפלגות המובילות, כשהרעיון ךהצביע רק למי שמציג בסקרים יותר מעשרים מנדטים.
בשלב הראשון, מאחר שכבר ידוע ששתי מפלגות מקבלות שלושים מנדטים, ננסה לצמצם פערים ולהחליט למי מהשתיים נצביע למרות שאנחנו חפצים במפלגה אחרת קטנה יותר. במצב הזה תוצב בפני הנשיא אופציה אחת, ששתי המפלגות יכולות להקים ממשלה. אסור לו לנשיא המדינה להתפתותולפעול כפי שפעל בשנים האחרונות בכלל ובבחירות האחרונות בפרט. הנשיא חייב להכריע, מועמד שלא מצליח להקים ממשלה מפסיד את ההזדמנות שניתנה לו. איך עושים זאת? ברגע שהמועמד מתחיל בהליך של הצעת חוק לפיזור הכנסת, תהליך שהוא גלוי לעיני כל, הנשיא קורא למועמד ומודיע לושהמשימה מוטלת על מועמד אחר. ברור שהמועמד המפסיד יעשה כל מאמץ לפזר את הכנסת, אך דומה שהרצון לשלטון יהיה חזק יותר והמועמד השני כבר יצליח במשימה. כל עוד סעיף 12 בחוק יסוד הממשלה קיים, חייב הנשיא לגלות מנהיגות ולמנוע את המשחק היקר, יקר מאוד לאחר הבחירות הקודמות.
ונחזור אל ההצעה העיקרית, הרעיון שבשלב הזה כשאין הכרעה ויש הרבה מפלגות מוטב ששתי המפלגות הגדולות ישתפו פעולה ויובילו את המדינה בכמעין ממשלת חרום, לאפשר לשטח להתארגן. המפלגות חייבות לערוך בדק בית ולהתארגן מחדש כשיש להם אידיאולוגיה סדורה. כברהבנו שעבודה מתואמת בין שמאל לימין היא הדרך הנכונה להגיע אל היעד.