"אנחנו נגן על האי שלנו, ויהיה המחיר אשר יהיה. נילחם בחופים, נילחם בנקודות הנחיתה, נילחם בשדות וברחובות, נילחם בגבעות. לעולם לא ניכנע" [
וינסטון צ'רצ'יל - 1942].
"כאשר אתה או בני ביתך הגזעניים תנסו לעלות עם דחפורים פוליטיים על יסודותיה של הדמוקרטיה - אנחנו נהיה שם. ניאבק בשבילכם בכנסת, ביחד ניאבק גם בחוצות, נאבק בכפר, בעיר, נאבק ברחובות, נאבק במרכז כמו כאן ובפריפריה" [
בני גנץ - 2019].
הבהרה: אין זה "מאמר דעות" אלא ציטוטים מדויקים מפי יו"ר כחול-לבן בני גנץ. ישפוט הקורא האם זהו כחול לבן, צבעי הלאום, או כחול נבל שהיה סוחף את עדר שונאי ראש ה
ממשלה הנבחר נתניהו גם אם היה דחליל מקש.
"לא ניתן להפוך את ישראל הממלכתית לאחוזה פרטית של משפחה מלוכנית או סולטנית".
חבר הכנסת בני גנץ משתוקק להיות ראש ממשלת ישראל. לא משום אמביציה אישית חלילה, אלא משום שישראל זקוקה כרגע לאיחוי ואיחוד מול הסכנות מחוץ כבראשה עומד האיש המסוכן ביותר, השואף להשליט דיקטטורה בה ימכור את מדינתו עבור עצמו. מר גנץ חושב שהאיש שיכול כעת להציל את ישראל הוא במקרה עצמו, אך אין לו בעיה להעביר את ראשות הממשלה המצוינת שיקים ל
יאיר לפיד, שיוכיח אף הוא כי הוא מצוין לפחות כמו גנץ. שני טירונים מתגלחים על תפקיד ראש ממשלת ישאל והוא שאמרנו - לעדר הכבשים שטופי המח של שונאי ביבי גם שני דחלילים טובים יותר מ"האיש הנורא הזה" ושאר מחמאות בהן הם מכנים את ראש ממשלת ישראל הנוכחי בבוז ולעג גלויים לעין.
"כל אחד נפגע כשפוגעים בו באופן אישי, ומעולם לא הסכמתי להגיע לרמה של פגיעה במשפחה".
כשנשאל מר גנץ כיצד הוא מתמודד עם התקפות אישיות עליו הוא מצהיר בגאווה כי הוא מביא "סגנון חדש" בו התקפות אישיות על מועמדים ובני משפחתם הן אסורות בתכלית. לא עולה לרגע לדעתו כי כינוי משפחת נתניהו כ"משפחה סולטנית" הינו הסתה פרועה במובן הפשוט ביותר של המילה. מר גנץ לא מסכים לפגיעה ב"משפחה" אך בעיניו משפחת נתניהו אינה כלולה כלל במושג הטהור הזה.
"אזרחי ישראל לא יקבלו בשתיקה את הניסיון לגנוב מהם את הדמוקרטיה. לא אנחנו ולא הם נסבול קריסה של שלטון החוק. עם אותה רוח גבית חזקה ויציבה אנו אומרים שנמשיך במאבק ממושך ותקיף ככל שיידרש. עריצות לא תקום ולא תהיה פה".
את הדברים האלה אמר מר גנץ לפני
אהוד ברק שהתגייס אף הוא להצלת הדמוקרטיה במפלגה הזויה תחת השם ההזוי "ישראל דמוקרטית". שניהם מצהירים כשני תוכים בכל הזדמנות כי נתניהו שואף להרוס את הדמוקרטיה ולהשית עלינו דיקטטורה בה יוכל להציל את עצמו תמורת המחיר הפעוט של מכירת המדינה. הסתה? חלילה וחס. הגיון בריא וסחורה מצוינת לעדר כבשים מוסת ושטוף מוח השונא את נתניהו, האיש הנורא שהשתלט על מדינה שלימה למימוש צרכיו האישיים. בלשון הנבל המסית
"מבחינת נתניהו אם הוא בסדר, כל השאר שיישרף". כך רוצה מר גנץ לשכנע אותנו, כי הוא והלפיד יאירו את חשכת ישראל בכך שהם מחויבים
"לשנות את השיח ולשמר שיח מחבר". ומהו אותו "שיח מחבר" אותו משווק בקלילות מובנת מר גנץ לעדר הכבשים של שונאי נתניהו? קבלו דוגמית קטנה לשיח מחבר שכזה:
"ביבי דורס את המדינה, את שלטון החוק ואת הליכוד בשם הישרדותו הפוליטית".
חבר הכנסת בני גנץ כ"כ משתוקק להיות ראש ממשלת ישראל. כולנו חזינו בנאום הניצחון ההזוי שלו שעתיים לאחר פרסום תוצאות קלפיות הסקרים. ארבעה "מנהיגים" פוצחים בריקוד מגוחך על ניצחון ששכן בהזייתם בלבד. הייתי סולח למר גנץ על נאומו הטיפשי שנבע מהשתלטות הדמיון על המציאות הברורה לו רק היה מביע חרטה כלשהי על טעות נוראה שכזו, אך מי שמתיימר להושיע את ישראל מהדיקטטורה ולהנהיג אותה אינו מבין על מה בכלל המהומה. בראיון ל
אילנה דיין הוא משתומם:
"אני באתי בשתים-עשרה בלילה, הרי לא קפצתי בעשר ודקה. אבל בהסתכלות לאחור וביושר, היה עדיף להוריד שתי עוצמות". שתי עוצמות מתוך כמה אין הוא מגלה אך כל מי שעיניו בראשו מבין שמדובר בשתי עוצמות מתוך שתיים בלבד. איך באמת לא הבחינו כל המבקרים כי נאום הניצחון הטיפשי לא ניתן דקה אחרי פרסום תוצאות קלפיות סקרים אלא כעבור נצח מייסר שארך שעתיים? ומה בסך-הכל אמר מלבד הפנטזיה החולנית והדמיון שהשתלטו על ראיה מפוכחת ומציאותית של מנהיג אמיתי?
"מה לא אמרו? אמרו שלא ניכנס לפוליטיקה, נכנסנו. אמרו שלא נתחבר, התחברנו. אמרו שלא נתאחד, התאחדנו. אמרו שלא ננצח, ניצחנו. לכן הצלחנו ונמשיך לנצח. ננצח בדרך של כבוד לכולם, של כיבוד העבר, כיבוד ההווה, בנייה משותפת של עתיד שטרם בא".
יכול אני להביא ציטטות רבות נוספות מפי מר גנץ, אך די בנ"ל די להעיד בצער כן ששוב הפך מתחזה של כחול לבן לעוד כחול נבל מצוי וכי מלבד שנאה עיוורת לראש ממשלה נבחר ותשוקה לשלוט אין לאיש דבר להציע.
הברכה היחידה לה באמת זקוק ח"כ גנץ היא זו בה פתח את נאומו ההזוי:
"יברכך ה' וישמרך, יאר ה' פניו אליך ויחונך". יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ חבר הכנסת בנימין גנץ.
