טרם יבשה הדיו (אם ניתן להתבטא כך בנוגע ל"ציוץ") מהתבטאותו של
יאיר נתניהו על אודות
יצחק רבין ומעלליו בעבר וכבר הגיב המשופם לשעבר
עמיר פרץ לדברים. התגובה, באופן צפוי מאד, מעידה על דמגוגיה זולה, בורות קשה והעדר הבנה ולו בסיסית בעניינים משפטיים, זה בנוסף להתכחשות לעובדות היסטוריות. טוב, מה הפלא, הרי על-מנת לקושש עוד כמה קולות הכל כשר, הלא כן?
במה דברים אמורים? התבטא יאיר הבן של ביבי באופן נוקב על מקצת ממעללי יצחק רבין. בין היתר הזכיר המצייץ הכפייתי את התרברבותו של רבין בירי על אנשי אלטלנה "דפקנו אותם גם בים" (לאחר שקפצו למים והניפו גופיות וחולצות לבנות לאות כניעה, ב.ש), את ייבוא הרוצחים מתוניס לאחר חתימת הסכמי אוסלו ורצח היהודים שנגרם בשל כך וכן את חשבון הדולרים המפורסם, לשמצה יש לומר (למגינת לבם של המאתרגים משמאל, לדורותיהם...).
יאיר הבן אינו "כוס התה שלי". להבדיל מאחיו אבנר העושה רושם של אדם שקול ואחראי יאיר הנהנתן וחובב מועדוני החשפנות אינו לרוחי, לא הוא ולא התנהלותו בשדה הפוליטי ובמרחב הציבורי. אלא שהדברים שכתב בציוץ הנ"ל הם אמת לאמיתה, מה לעשות....
אלא שהמשופם לשעבר עט על המציאה כמוצא מנדטים רבים ובחיפזון המעיד על העדר שיקול דעת ושליפה מן המותן, הצהיר שיגיש תביעת דיבה נגד הבן. דע לך מר פרץ, אפילו מערכת המשפט המקולקלת בישראל לא תמצא בדברים בדל או אבק של דיבה ומה שחמור הוא - שנראה שגם אתה עמיר פרץ יודע זאת!
עילה לתביעת דיבה
מה אם כן גורם לו לפרץ להניף את הקשית הרצוצה והשדופה הזו, משל הייתה שוט עם שיניים? תשובה אחת לדבר - אנו בתקופת בחירות, ימים ספורים לפני יום חריצת הדין הפוליטי על-ידי הציבור. מי שהקריב לאחרונה את שפמו על מזבח הקלפי לא מהסס להוסיף על קרבנו ולהגיש למזבח גם עלילות, שקרים, פנטזיות ואיומי סרק.
וכאילו כדי להוכיח את גודל איוולתו הוסיף פרץ ואמר: "אני קובע פה, יאיר נתניהו מסוכן מ
יגאל עמיר". ונימוקיו עמו. אז דע לך עמיר פרץ (הרועה ללא עדר), דבריך אלה על אודות "מסוכנותו" של יאיר נתניהו, הם הם היכולים לשמש עילה לתביעת דיבה נגדך.
באם נחזור לרגע לרבין כי אז נאמר את הדברים הבאים: עזיבתו את העולם בנסיבות קשות איננה יכולה לכסות על האמת על אודות האיש. אכן, באירועי אלטלנה עשה על-מנת להרוג יהודים ופיקד על האירוע המביש שלעולם לא יימחה מתולדות עמנו. התנהלותו שם בלטה עוד יותר נוכח זו של
מנחם בגין עליו השלום שסירב לירות על אחים וכך גם הורה לאנשיו.
התנהלותו כאיש צבא מלמדת על כך שהדבר האחרון שניתן לומר עליו הוא שרבין היה "מר ביטחון". מי שמפקפק בדברים מוזמן לעיין במחקריו ההיסטוריים/צבאיים של
אורי מילשטיין שחשף בספריו את קלונו של רבין בהקשר זה. ועל כולם, כך בעיני רבים, עולים מעשיו הנלוזים בימי חתימת הסכמי אוסלו וההתנהלות שלאחריה. דם יהודי נשפך כמים, הפחד והאימה היו נחלתנו, הטרור אותו ייבא רבין לארץ השתולל ושיבש את החיים תוך פגיעה אנושה בחוסן הלאומי. אמנם, הכל נעשה מתוך כוונות טובות אלא שאלה הובילו במקרה זה ישר לגיהינום, בלי קיצורי דרך.
האדרתו של רבין לאחר פטירתו, קריאת כל דומם אפשרי על שמו, הסבת שמות רחובות וכיכרות והקדשתם לזכרו, ניפוח "מורשתו" לדרגת אתוס מיתולוגי נערץ ועוד כיוצא באלה... בין כל זה לבין המציאות אין ולא כלום. אלא שזה האיש שהשמאל הצבוע חפץ ביקרו, שאז כל האמצעים כשרים וכל השקרים קבילים.
ואנו, כרגיל, נשתדל לעמוד בפרץ. במקרה דנן תרתי משמע...
