"המטרה של חקירה פנימית המבוצעת כהלכה היא לאפשר לראש הממשלה לקום ולומר לפרלמנט: ביצענו חקירה פנימית ולא נמצאו ראיות למעשים פסולים", מסביר סר האמפרי אפלבי לג'ים האקר. הלה מעיר, כי כעת הוא מבין מה משמעות הביטוי "חקירה פנימית מלאה": הפעם לא-נמצאו עוד יותר ראיות.
החקירה המשטרתית בפרשת שתילת הרובה בסדרה "מחוז ירושלים" היא גרסה מתקדמת של סר האמפרי: נמצאו כשלים, אך איש אינו אחראי להם. לא רק שהמשטרה אינה נוקבת בשמו של איש; כל ההודעה שלה מנוסחת בערפול מכוון ובלשון סביל.
לא ניתנו הוראות, לא היה היזון חוזר מהשטח, לא הייתה הדרכה צמודה, המחשבה הייתה שגויה. מי לא נתן הוראות? מי לא ביקש היזון חוזר? מי לא הדריך? המחשבה של מי הייתה שגויה? כנראה כוחות שמימיים נסתרים.
ואולי הכי מקומם ומדאיג: הטיהור של השוטרים שביצעו בפועל את העבירות הפליליות של בידוי ראיות ושיבוש הליכים. הם חשבו שמעשיהם תורמים לתדמית הארגון, אומרת המשטרה, ושהפעולות הפסולות יימחקו בעריכה. כן, הבנתם נכון: יש שוטרים החושבים שהפללת אזרחים, אפילו זמנית, תורמת לתדמית המשטרה. ולדעת המשטרה אין כל פסול במעשיהם.
אל תתלו תקוות גדולות מדי בחקירת המעשים הפליליים הללו בידי מח"ש, שהיא בית קברות לתלונות נגד שוטרים. ודאי לא כאשר המשטרה באה ואומרת: הם לא אשמים, אלא מישהו עמום ועלום בדרגים שמעליהם. זהו המשך הקו הקבוע של המשטרה, המושלמת מכיסנו פיצויים כאשר שוטרים עוברים על החוק פוגעים בזכויות, ברכוש ובגוף של אזרחים.
הבדיקה המשטרתית הזאת היא אפילו לא בדיחה. היא אפילו לא טיוח מוצלח. זוהי התחמקות גסה מנטילת אחריות ואף מתן הכשר למעשים פסולים עתידיים. וזוהי עוד סיבה, אחת מני רבות, שלא לתת אמון במשטרת ישראל.
