הבחירות האלה מוציאות מכולם דברים רעים, מימין ומשמאל, אני שומעת את המועמדים ומתפלצת מעוצמת השנאה, היהירות, זילות הדעת והכבוד. יד כולם בכולם, וכבר איני יודעת מה מימיני ומה משמאלי.
הקיץ הזה היה חם מאוד. גלים כאלה של שנאה לא שטפו אותנו מזה זמן רב. צונאמי אמיתי ומאיים להטביע. קוראת ומאזינה ולא מאמינה לדברים. האלה האנשים שרוצים להנהיג? כנראה נכשל מאוד החינוך בארץ אם לא הצלחנו לגדל פה מנהיגים אמיתיים, כאלה שיובילו לדרך חדשה וטובה. כאלה שיאמרו לנו דברים נפלאים, כאלה שידעו לנווט את המדינה ואת העם לחוף מבטחים. לא כאלה שרומסים כל חלקה טובה עד שאיננו יודעים אם אפשר לגדל פה משהו.
והקיץ היה חם מאוד לא בגלל מזג האוויר. דווקא הטמפרטורות היו די רגילות לעונה. חום נסבל, קיץ סביר. אבל החום הכללי עלה מקיטור לוהט של שנאה, מקיטורים של השמצות והכפשות. אין ספק שהכל היה נראה אחרת, לו השכיל המחוקק להגביל את כהונת ראש ה
ממשלה לשתי קדנציות ואז היו שלום ותודה שהייתם. אבל כשזה נמשך ונמשך זה כנראה מתסכל ויוצר בועות כאלה של כעס וטינה. מאבדים את התחושה של דמוקרטיה, של שוויון הזדמנויות ולא משנה איך תפקד ראש הממשלה הממשיך וממשיך..
לו היה לנו חוק שמגביל ראש ממשלה לשתי קדנציות, מאמינה שהכל היה נראה אחרת. במקום להתקיף את נתניהו, היינו זוכים לשמוע מצעים והצעות לסדר יום לתיקון עוולות לשיפור חיינו.
היינו זוכים לדלת פתוחה אצל פוליטיקאים שיש להם מה להציע. אולי היינו רואים מנהיגים חדשים צומחים.
מה שאנו רואים בינתיים אלו אנשים קטנים וקנטרנים השקועים בעצמם ואין להם באמת מה להציע. כולם קופצים על כפות המאזניים מנסים להפגין שליטה וכוח משפיע. איך אפשר להחליט ככה? מעולם לא הייתה מערכת בחירות כה ספוגה בשנאה ובהשמצות במקום הצעות לסדר יום ותיקון. מעולם לא חוויתי בלבול שכזה וכל שאני רוצה עכשיו זה שיעבור כבר הצונאמי הזה.
אינני יודעת מה יהיה ב-18 בספטמבר. אינני יודעת לאן תוטה כף המאזניים. אני רק מקווה שיום לאחר הבחירות ננשום אוויר נקי יותר מזוהמת השנאה והכיעור שאנו חווים בימים אלו.
שנשכח ונסלח זה לזה על מלים. שננשום אויר צח של אחדות ותקווה גדולה.
