ממשלת בריטניה עשתה טעות קשה – קובע דניאל פינקלשטיין, פרשן בכיר בעיתון טיימס, בעקבות פסיקת בית המשפט העליון, ולפיה פיזור הפרלמנט בידי בוריס ג'ונסון היה בלתי חוקי. מבחינתה של ממשלה שמרנית מדובר באסון: בית המשפט העליון מבטל צעד שלה ומזכיר לה את חובותיה החוקתיות והחוקיות, ואף קובע שהיא נתנה למלכה עצה בלתי חוקית.
זהו אסון שממשלת ג'ונסון הביאה על עצמה, ובשביל מה? והיא עשתה טעות שאיחדה נגדה את האופוזיציה בדרישה לדחות את מועד הברקזיט – ואף ספגה השפלה פומבית. שני רעיונות הובילו לטעות הזאת, ובדאונינג סטריט 10 חייבים לבחון מחדש את שניהם. הראשון היה, שמימוש משאל העם מצדיק כמעט כל צעד גס, ולא משנה עד כמה הוא שנוי במחלוקת. השני היה שהתכננות והתעלולים שלהם-עצמם הם ברמה הגבוהה ביותר ושמשום כך הם יכולים לפעול ללא מעצורים.
פסיקתו של בית המשפט העליון מלמד עד כמה החשיבה הזאת הייתה שגויה. תוצאות משאל העם הן עצה אלקטורלית בעלת משקל עצום וחשיבות עצומה. חובתו של הפרלמנט לפעול על-פי עצה זו ולפרוש מן
האיחוד האירופי, סבור פינקלשטיין. עם זאת, בריטניה היא דמוקרטיה פרלמנטרית הנשלטת בידי החוק והפרלמנט – או לפחות אמורה להיות כזאת. המשאל לא קבע את יום העזיבה ואת הדרך לבצע אותה; אלו נתונים להחלטת חברי הפרלמנט. טעות היא לחשוב שהמשאל מרשה לממשלה להתעלם מרצונו של הפרלמנט בסוגיות אלו, רק בגלל שהיא אינה מסכימה עם הרוב הפרלמנטרי.
טעות נוספת היא לחשוב שהרשות המבצעת יכולה או צריכה לעקוף את החוק. הרשות המבצעת חייבת לציית לחוק – והיא תעשה זאת. הממשלה אינה חכמה יותר מיתר האזרחים, והיא לא תהיה תקיפה יותר מאשר מתנגדיה. מסוכן ומטופש לחשוב אחרת. ממשלת ג'ונסון עלולה לראות את ההחלטה מאתמול כמהמורה בדרך, רק נסיגה קטנה בקרב גדול. עליה להימנע מהפיתוי הזה. מדובר בהתרסקות, לא במכה קלה בכנף.
הממשלה תהיה חייבת לכבד את המשמעת – החוק והרוב הפרלמנטרי – שהתיק הזה מטיל עליה. יהיה עליה לשקול מחדש את תוכניותיה בנוגע לדחיית הברקזיט ובנוגע לאפשרות של פרישה ללא הסכם. היא כמובן יכולה לשקול להוציא שוב את הפרלמנט לפגרה, והפעם לעשות זאת בצורה חוקית – אבל אז היא לא תוכל לומר שהחוק אינו מחייב, משום שתמיד יש בו פרצות. ולנקודה הזאת, יותר מאשר כל דבר שהפרלמנט עשוי לעשות, תהיה השפעה על גורל הברקזיט.
פינקלשטיין מסיים בהתייחסות לכוחו של בית המשפט העליון. פסק הדין הזה מהווה אבן דרך בהיסטוריה שלו ורגע חוקתי מרכזי. תהיה זו טעות קשה לראותו רק כיוצא דופן מבחינה משפטית. אבל אם הממשלה, או מישהו אחר, יתפתה לטעון שפסק הדין מהווה הטיה נגד הברקזיט – עליו לזכור, שכל הטיעון של הממשלה היה שלפגרה אין כל קשר לברקזיט.
