פתאום ככה באמצע היום נופל עלינו נתניהו עם בקשה חסרת תקדים לנהל את ה
שימוע שלו בפומבי למען יראו העם את הקולות. את כל הקולות. תגובתו - הנזעמת משהו - של היועץ המשפטי ל
ממשלה לא מאחרת לבוא. אלא שמתוך נימוקי הסירוב של מנדלבליט צד את העין נימוק אחד שראוי לקרב אליו את המבט.
בתשובתו השלילית לבקשת נתניהו קובע היועמ"ש כך: "השימוע לא נועד לשכנע את הציבור, שכן ממילא ההכרעה בדבר הגשת כתב אישום היא החלטה מקצועית, המנותקת מכל סחף ציבורי, לחץ פוליטי או "רעשי רקע" למיניהם". מה יש להגיד על המילים הללו? כל אחת מהן שקולה בזהב.
אלא שבהחלטתו של היועמ"ש בעניין כתב החשדות שנמסר לנתניהו מציין היועמ"ש מפורשות כי (ציטוט): "הוחלט להביא (את כתב החשדות) לידיעת הציבור"ץ היועמ"ש לא מנמק את הסיבה לכך שהוחלט להביא את כתב החשדות לידיעת הציבור, אבל הנאורים שבינינו בוודאי יבינו שזה המחיר שעל ראש ממשלה לשלם - במיוחד כשאנחנו ערב בחירות ועלינו לשקול היטב במי לבחור.
עינינו הרואות, כתב החשדות, שהוא השלב המקדים לשימוע, מובא ע"י היועמ"ש לידיעת הציבור, וזאת מנימוקים שהם בוודאי כשרים וסבירים. ואילו הליך השימוע עצמו, שבו אמור נתניהו להתייחס לחשדות נגדו, יהיה חסום בפני הציבור, וגם זאת מנימוקים שהיועמ"ש לא יתקשה לנסח.
ואם יש מי מאתנו הרואה שהיועמ"ש אוחז במקל משני קצותיו - זה רק נדמה לו.
