בוריס ג'ונסון מושווה לעיתים קרובות ל
דונלד טראמפ, אבל אקונומיסט טוען שנכון יותר להשוות את ראש ממשלת בריטניה לריצ'רד ניקסון. לכאורה, ג'ונסון וניקסון לא יכולים להיות שונים יותר. ניקסון היה פסימיסט שאהב להתבודד עם בקבוק ויסקי, בעוד ג'ונסון הוא אופטימיסט מושבע. אבל כאשר בוחנים את אישיותם הפוליטית והאסטרטגיות שלהם, הדמיון מפתיע.
ניקסון זכור כשמרן נוקשה, אנטי-קומוניסט וכמי שהמוניטין שלו נהרסו בפרשת ווטרגייט. אבל ברוב זמן שלטונו הוא היה ליברל, אשר יזם תוכניות חדשניות בתחומים כמו זיהום האוויר ובטיחות בעבודה, ומעל הכל – יצר את הקשרים עם סין. מטרת-העל שלו הייתה למזג שמרנות וליברליזם, את האמונה הדמוקרטית בממשלה גדולה עם השמירה הרפובליקנית על הערכים המסורתיים, וכך ליצור פילוסופיית שלטון חדשה.
לטענת אקונומיסט, ג'ונסון מציג את אותו בלבול בין ריאקציה לליברליזם. כתיבתו העיתונאית הייתה אנטי-מוסלמית ולשכתו כיום תוקפת בשצף קצף את תומכי ההישארות באיחוד, אך הוא גם היה ראש עירייה פופולרי של לונדון – העיר הליברלית ביותר בבריטניה – אשר תמך בזכויות להט"בים ובחנינה למסתננים. הוא מנסה לשלב ממשלה גדולה ופטריוטיזם מהסוג הישן, ומבטיח להזרים כספים לבתי חולים, בתי ספר ושיטור לאחר שהברקזיט ייצא לפועל.
כאשר הגיעה העת לממש את הפילוסופיה שלו, נגרר ניקסון לימין. הוא ניסה למשוך מצביעים ליברליים מן הדרום, אשר כעסו על חוק זכויות האזרח של קודמו הדמוקרטי, לינדון ג'ונסון. היה זה חלק מאסטרטגיה רחבה יותר, של גיוס מי שהתנגדו לדמוקרטים בטענה שהם מפגינים יד רכה כלפי הפשיעה וביחסי החוץ. ניקסון חשש מאוד שמא ג'ורג' וואלס יאגף אותו מימין. הוא הקיף את עצמו בניצים, אשר הבינו שכדי להכין חביתה – יש לשבור ביצים.
אותו דבר קורה לבוריס ג'ונסון, ממשיך אקונומיסט. בבחירות הבאות הוא מתכוון לנסות ולהעביר לצידו מצביעים במחוזות המצויים שנים בשליטת הלייבור, כחלק מאסטרטגיה רחבה יותר של פנייה לבוחרים שנמאס להם להידחק הצידה בידי האליטות העירוניות. הוא משתמש ברטוריקה תוקפנית, בכנותו במילים "חוק הכניעה" את האיסור שהטיל הפרלמנט על ברקזיט ללא הסכם. הוא הקיף את עצמו בניצים כמו יועצו הראשי, דומיניק קאמינגז, המוכן לעשות הכל כדי שהברקזיט יתרחש, ולינטון קרוסבי, אשף התרגילים הפוליטיים האפלים. ויש לו וואלס משלו, בדמותו של מנהיג מפלגת הברקזיט, נייג'ל פאראג'.
האסטרטגיה של ניקסון הרסה אותו אך ביצעה מהפכה במפלגתו. בתחילת שנות ה-2000 היו הרפובליקנים מפלגה שתמכה בממשלה גדולה, בראשותם של מנהיגים מדרום ארה"ב. דונלד טראמפ ניצח בבחירות בזכות רפובליקנים בדרום ועובדי צווארון כחול.
מה יהיה גורלם של ג'ונסון ואסטרטגיית-ניקסון שלו? מוקדם לומר. הוא עשוי להירשם כבעל הכהונה הקצרה ביותר אי-פעם כראש ממשלת בריטניה. יש אפילו דיבורים על העמדתו לדין. ג'ונסון הוא שמרן בוגר בית הספר היוקרתי איטון, המנסה למשוך בוחרים ממעמד הפועלים. אבל אם יצליח לנצח בבחירות בזכות הבטחה לוודאות – או לפחות אשליה של ודאות – התוצאה ארוכת הטווח עשויה להיות שינוי יסודי במפלגה השמרנית. ואז לבריטניה יהיה סיכוי אמיתי ליצור את דונלד טראמפ שלה.
