חגי קמרט הוא צייר וסופר. ספרו "המקום שבו מתחילה האדמה", הוצאת "פיוטית", מוקדש באהבה רבה לעיר ירושלים ולתושביה. ויש בספר הזה רשומון חיים שנוגע בסמטאות, בגגות בתי העיר, ברחובות המוצלים, בשכונת "נחלת אחים" של ילדותו. באווירה של הקדושה שעוטפת כשנכנסים אל העיר אורחיה והחיים בתוכה נושמים אוויר פסגות טהור וזך.
אי-אפשר להתעלם מהשפה הציורית בה נכתבו הסיפורים על העיר ירושלים. כל הסיפורים עונדים לצווארה רביד יקר המנצנץ בבוהקו של יום שעלה והמזהיב ביום ששקע בין ההרים. הלבוש הפרוזאי לא רק לבוש של משיחות צבע של צייר מחונן, יש בספר הזה שירה בלבוש פרוזאי. "מלאכת מחשבת בשערייך, במטווה המשי הנסתר מעין וגלוי בכל לב-פועם וחי" (עמ' 22). ובסיפור אחר "יוצאת לה ירושלים מאחורי הבתים מתחפשת בצללים... ירושלים עוצרת על רחבת אבני מרצפת שזופה" (עמ' 26) היופי המטפורי רק מתעצם מסיפור לסיפור. "אותה שעה מתביישת לה השמש מבעד ענני נוצה לבנים, דומה שמוחה דמעותיה בקרניה" (עמ' 30).
רשומון החיים לא סופר את מניין שנותיה של העיר אלא מפגיש את עיני הקוראים עם הריחות, הטעמים, האנשים הפשוטים שמתהלכים ברחוב והם עולמות מלאים בעושר פנימי עצום, כמו יוסף בורג המנוח שפגשנו אותו כל שנה שופט בחידון התנ"ך העולמי. את גרדה שטיינר שתפרה מדים לרייך השלישי במשטר הנאצי ויצאה ממנו מצולקת עם מספר מקועקע, צלקת ליד הלב וקו תמיכה לרגליה. הסמטאות מרחוב לרחוב כאילו אומרות שירה המהללת את העיר ויושביה. כמו לקחת פלטת צבעים ולצייר בה נופי ילדות של אנשים שאינם, אך חיים היטב בזיכרונו של הסופר. הגעגועים מובילים אותו לגעת באנשים.
הערגה אליהם משמרת את ירושלים האחרת, זו ששכונותיה חברו לה יחדיו והאנשים בה מכבדים זה את זה מול עניין של כבוד ואהבה לזולת. בשערי הספר ציוריו של קמרט. הדיוק בפרטים מדגיש את הרחובות הצרים ואת סמטאותיה של השכונה בה גר. הצבעים החמים מתארים נוסטלגיה, של בתים, עצים המספרים סיפור מצויר המשתלב היטב עם הסיפורים שנולדו בשכונה שוקקת חיים כמו "נחלת אחים". אשכנזי אחד בתוך בית כנסת ספרדי מאוהב בניגוני התפילות, משכים קום לקריאות הסליחות ומאמץ ללבו את אורחות החיים של השכונה. השכונה של פעם הייתה שכונה מלווה במעשי קונדס והומור בריא של ילדים. היה בה יופי והיה בה גם כיעור. אנשים שהתאדו מהעולם בשל מחלה או מיתה טבעית מחד ואיש שזכה בפיס מאידך ביקש להישאר בצללים והיה מוכן לשלם 1,000 שקל לכל אחד מהבחורים שהתחזו לזוכים בפיס. קבוצה של נערים העושה טוב ורוחשת כבוד לאנשי השכונה.
שכונה אפופת סודות
סיפוריו על השכונה בה גדל משעשעים והומור נלווה אליהם. דוד המפוצץ, סלח עובדיה הערבי, אלונה שלא אהבה את שמה ואפילו סלו בצלאל מעלים חיוך של געגוע בפניו. לשכונה בה גדל יש חכמת חיים משלה, היא צובעת זיכרונותיה בגעגועים ליחיד שלא הקים משפחה בשל שם שעבר בירושה "יואלה", "אהרונה", הורים שהתאכזבו שלא נולד להם בן והיו חייבים לשמר את שם הסב שהלך לעולמו. ככה השם מירר לבנות את החיים והן לא התחתנו מעולם. השכונה אפופת סודות.
רק מי שגר בה יכול להבחין בפילגש של קמינצקי ובאברהם הסנדלר הקומוניסט שאהב את מקצועו למרות שהשכונה לא אהבה את דעותיו וקיבלה אותו איך שהוא. בשכונה, לצד העברית, טופחו השפות מבית אירופי. אך הייתה בשכונה גם שפת רחוב טבולה בערבית מקומית. זה היופי, לגעת בשפות ולהראות משכילים ויודעי דבר. לא רחוק מהשכונה הייתה שכונת רחביה. שכונה של עשירים. המעמד ניקר עיניים בקדילק משהובא הנס כהצנבר לבית הספר, באופנוע הרייאלי שלו. המעמד הסתיר את גופו הקטן של הנס הננס שחילק לחבריו מס שפתיים בצורת דברי מתיקה.
הסיפורים על ירושלים של פעם הם געגוע לעולם יציב של ילדות שהיה ואיננו עוד. הספר מסתיים בגעגוע לאבא הקבור בגבעת שאול. היה רוצה לחקור מה יש מתחת לאדמה. האם ימצא שם מתחת לקברו של האב את שערותיו הלבנות? מ
העולם הזה איש לא חזר. אין מה לחקור ואין את מי לחקור זו עיר דמומה שגדלה ליד העיר השוקקת חיים ורק אנשיה שהתמעטו מהשכונות מרחיבים את העיר הדמומה. האותיות השחורות החקוקות על המצבות מספרות סיפורי מעשה רבים של דמויות שהכיר שהקיפו את ילדותו.
כמי שגר בירושלים והקים בית ומשפחה. בתו יוצאת לסגור מעגל עם זיכרון הסבא שלא זכה לעלות ארצה. הסב ובני משפחתו נורו בגיא הריגה בפולין של המשטר הנאצי. אישה פולניה מצביעה על המקום ואומרת על כיכר הומה מאדם "שכאן, כאן נורו כולם". סיפורי ירושלים בצבעים ובמילים מחזקים את הגעגוע על שמירת המקורות והשורשים מפולין אל החיים בירושלים, עיר שחוברה לה יחדיו בהומור שורשי של מיזוג גלויות, של ניחוחות הפלאפל און דה האוז, הכבוד לנשים מבוגרות יותר מאשר לגברים מבוגרים, הברכות הניתנות על הפדחת כסגולה למזל ועוד כהנה וכהנה אמונות תפלות שהולידו את הספר היפהפה הזה המתובל ביידיש ובערבית מקומיות.
הביאו לקוראים נגיעות בירושלים של פעם. ואיך אפשר שלא להתגעגע אל הפשטות, הצניעות, האהבה אל פיסות החיים היקרות האלה. ספר מומלץ לתלמידי בית ספר בחטיבת הביניים העושים עבודה על "שורשים" מבית. כן מומלץ לאוהבי המילה הכתובה מאוד.
