סיפורי חג ומועד - שרשרת הדורות

בני דון יחיא קיבץ סיפורים וכולם סביב לוח השנה היהודי. "מסביב לשנה" אכן הולך מסביב, שכן מדובר בסיפורים שמבקשים את מעגלי השייכות. הסיפורים מקיפים את מחזור החיים היהודי, המחזוריות שמקיפה הן חגים ומועדים, והן את מחזור החיים - לידה, בר מצוה, חופה, אֵבֶל, מוות. בני דון יחיא ידע לחפש את הסיפורים, שישוררו את הרוח היהודית. אנו יוצאים במסע מרַגש מסיפור לסיפור. בני דון יחיא שואב ממקורות שונים אמתות בקליפות אגוז, חכמה הגלומה במדרשים ואנקדוטות, ויש לנו שפע שעולה מקצוות שונים של ארון הספרים היהודי: מן הקבצים הלמדניים ומסיפורי צדיקים וחסידים. אכן הכל מתחבר סביב, ויש מעטפת שמחברת דברים, שמעניקה משמעות: יֵש חוט שָני שקושר בין הדברים, יש ברית בין כל הסיפורים. סיפורי המעשה נותנים פֵּשר מחודש לחיים הנמזגים בקורטוב של חוכמה יהודית, הומור ששואב מן הפינות הקטנות של החיים, מהבנה פשוטה ועממית, שמנצחת את הקשיים ואת העצב. אנו נקלעים במשך השנה למצבים שונים, שבהם אנו רוצים להמתיק את החגים ואת המועדים בקורטוב של 'יידישקייט', סיפורים שיאירו לנו מֵעל הילה של קודש - משמעות מֵעבר לַחול ולשגרה. בני דון יחיא ידע לקבּץ כאן מחרוזת של סיפורים מלבּבים, והם אכן כובשֵי לב: אנו לומדים מהם, חשים שהלב שואב קצת דרך ארץ, מלוא החופן דברי מוסר, טיפּים לזוגיות, לכבוד בין אדם לחברו.

חוכמת חיים, דרך לתיקון חיינו

נביא כמה דוגמאות - ורְאו נא, כמה הלב הולך שֶבי אחר סיפורים שכאלה, ואנו מתבשׂמים מחריפותם, נוהים בערגה אחר העדינות המחוכמת שבהם. הלב בטוח ומבין: יש בהם לתת לקהל, לצעירים, קצת ערכים, חינוך. והלא הלב צמא לכל העושר הזה שהוא שלנו, עושר הגנוז בכתבים שלנו. והלב מברך על כל אלה, על הדבש והעוקץ, על המר והמתוק. כבר בהקדמה שובה אותנו בני דון יחיא, בווידוי מחמם לב של רבי חיים מצאנז: בצעירותי בערה בי אש גדולה והאמנתי שאוכל לתקן את העולם כולו ולהחזירו למוטב. כשגדלתי נוכחתי שלא אצליח לתקן את העולם, והסתפקתי בשאיפה לתקן לפחות את מעשיהם של בני עירי. עברו שנים וראיתי שאף זאת לא אוכל לעשות, ודי יהיה לי בתיקון מנהגיהם של בני ביתי. ועתה, משזקנתי, אני מתפלל כי הלוואי שיעלה בידי לתקן את עצמי. נושא התיקון העצמי מופיע בפרקים שונים של מחזור השנה, ובעיקר במחזור הסיפורים על הימים הנוראים. הנה סיפור מקסים, שכל מאזין בקהל מיד יישבה בקסמיו: תלמיד ישיבה בא לפני ראש השנה אל רבו לקבל ממנו רשות ללכת הביתה: הוא ישמש כחזן בתפילות ראש השנה ולכן עליו לעיין במחזור ולהכין את התפילות. הרב לא מיהר לתת את הרשות ואמר לתלמידו: המחזור עומד בחזקתו. מוטב שתעיין במעשיך שלך ותכין את עצמך לתקן מה שדרוש [עמוד 14]. בני דון יחיא יודע, כמה קשה וכבד המושג 'תיקון עצמי', והנה הוא משכיל למלא אותו בתוכן שכּל כולו אהבה, פשטות, שינוי אישי בחיי היומיום. ויש לכך דוגמאות בכמה מסיפורי אלול ותשרי: כך בבואו לחזק את אווירת חשבון הנפש של ימי אלול, אנו מתוודעים לסיפור, שמצליח להפתיע ולהעשיר אותנו בפואנטה, שמעניקה לנו קריאת כיוון אחרת, פנימית, האצבע מכוונת לכל אחד, הנה הסיפור: מגיד אחד התלונן בפני "החפץ חיים": אני אומר דברי מוסר בפני קהל רב ואינני מבחין שאף לא אחד מהמאזינים מתעורר בתשובה. אם כן, הרי שלשווא הם דבריי.

חייך "החפץ חיים" וענה לו: גם אם רק אחד מהשומעים יהרהר בתשובה בגלל דבריך, ואם אותו אחד אינו אלא אתה עצמך - כדאי הדבר [עמוד 12].

דרך להנחיל - והגדת לבנך

הספר ערוך יפה ובשקידה דרך תחנות שונות של חיינו, והאידיאה המוליכה את הסיפורים היא כתובת אש, שעוברת מהר להר, כמו בימי קדם. המטרה הראשית של הספר היא להעביר מורשת, לטפטף מוסר הַשְׂכל שמחלחל ממסורת החג והמועד, אותה מצווה, שאנו מכירים במילים 'והגדת לבנך". רעיון זה עבר בהיסטוריה שלנו, במורשת שלנו מדור לדור כחוט השני: כעם שעבר מסלול מכשולים ותלאות לאין קץ. הרגלנו את עצמנו כעם לשמור על הזיקה לגרעין הרוחני שלנו, ואנו מאומנים מדורי דורות בהליכה לטווח ארוך. אנו עם שיודע לרוץ למרחקים. בני דון יחיא יודע בשזירת הסיפורים לצייד אותנו בצידה לדרך במסע התרמילאים הרוחני הזה: הסיפורים שהוא מביא בפנינו מפיחים בנו חיים חדשים, מציתים אור בעיניים, חום בלבבות: הסיפור הפשוטים והעשירים האלה מַפנימים את המסורת התרבותית שלנו, מחזקים בנו שייכות עמוקה לדפּי נצח, לעבר משותף, מקרינים שייכות לעמנו. הנה סיפור, שדון יחיא מביא במחזור על עשרת ימי תשובה, ויש בו להמחיש בצורה חיה ומרגשת את התפיסה הידועה, שבימי אלול ובימי התשובה, 'המלך נמצא בשדה'. יש תקופות שאנו המאמינים חשים, שיש צינורות שפע חדשים, שיש שבילים להתקרב לקדוש ברוך, למצוא מסילות לשינוי אורחות חיינו: משל למלך שהתחפש לאזרח רגיל והתערב בין הבריות, וכך הזדמן לאיש אחד לשבת איתו על ספסל אחד בלי לדעת מי הוא שכנו.

לאחר שהמלך עזב את המקום נודע הדבר לאיש. הצטער מאוד ואמר: הרי המלך היה כה קרוב אלי והיה בידי לבקש ממנו הרבה דברים הנחוצים לי, והחמצתי הזדמנות זו!

כן מצבו של כל אדם בעשרת ימי תשובה: הבורא קרוב אז לכל אדם וממציא את עצמו אליו, ומה אווילים האנשים שאינם מנצלים הזדמנות מאושרת זו. סיפור זה מיוחס לרבי יצחק בלזר [עמוד 25].

לוח השנה היהודי - השקפת עולם

ככל שאנו קוראים בדפי הספר המרגשים, אנו תופסים כמה עמוק הוא לוח השנה היהודי. אנו מבינים, כי מחזור חודשי השנה המכיל שבתות, חגים ומועדים - מלמד אותנו תורת חיים, ביטוי תמציתי גבישִי של השקפת עולם יהודית. כמה יפה להעביר מורשת יפה ונפלאה שכזאת לדור הצעיר, לדורות הבאים. כאשר אני מדפדף בספר זה ומוקסם מן ההדר והעומק של המורשת היהודית, זוכר אני את דבריו של ברל כצנלסון, אותם למדנו בכיתה השמינית, כשחייבו אותנו לקרוא מסות. מי מאתנו לא הוקסם מן האמירה האלמותית של ברל כצנלסון, שהיה מבטא של דור שמרד במסורת, שבא לבנות מולדת חדשה - וברגע האמת לא חשש לומר את האמת, אין דרך להתחדש, כאשר אנו מתנתקים מן המורשת העשירה של אבותינו: "דור מחדֵש ויוצר איננו זורק אל גל האשפה את ירושת הדורות. הוא בוחן ובודק, מרחיק ומקָרב. יש שהוא נאחז במסורת קיימת ומוסיף עליה. ויש שהוא יורד לגל הגרוטאות, חושף נשכחות, ממרק אותן מחלודתן... ויש בחיי העם משהו קדום מאוד ועמוק מאוד, שיש בו כדי לחנך את האדם... השנה היהודית זרועה ימים אשר אין כמותם לעומק בחיי כל עם". בין סיפור לסיפור יודע בני דון יחיא להנחיל דרך הסיפורים קווי אופי של עם ששרד דורות, שאימן את עצמו לחיות בחברותא, בערבות הדדית, והנה דוגמה למדרש נפלא, שנותן ביאור לפסוק 'אל גינת אגוז ירדתי': נמשלו ישראל לאגוז. מה אגוז זה, אם נוטל אחד מהם (מהערֵמָה) כולם מתדרדרים זה אחר זה, כך הם ישראל - אחד יחטא וכולם מרגישים, ואחד עַרֵב בעד חברו (שיר השירים רבה ו, יא) [שם, עמוד 71]. יש לסיפורים סביב לוח השנה היהודי דרך לשקֵף לנו את עברנו, את המוסר ההשכל של תולדותינו, את הזיכרון ההיסטורי המשותף - ודרך סיפורי החגים אנו חווים כאילו היינו שם, כאילו בעצמנו יצאנו ממצרים, ככתוב בהגדה של פסח. סיפורי החגים מאירים תובנות עמוקות, והרי לכם הוכחה, שאין צורך בספרי הגות מעמיקים כדי להעביר אמתות נצחיות: "המהר"ל שואל מדוע נקרא החג "פסח" ולא "חג החרות" או "חג האביב", שהרי לכאורה הפסיחה על דלתות בני ישראל, פסיחה שעל שמה קרוי החג, עניין שולי הוא. תשובתו של המהר"ל היא כי בכך שחלק מבני ישראל סימנו בלא להתבייש את משקוף הדלת בדם, יש משום קידוש השם: יהודים אנחנו!

דברים אלה מזכירים את ההסבר על הבן הרשע: אילו היה במצרים קרוב לוודאי שלא היה מסמן את ביתו ונמנע מלהכריז כי יהודי הוא, ולפיכך לא היה נגאל [עמוד 86].

שביל קסם אל מחזור החיים היהודי

סיפור מצטרף לסיפור, חוליה לחוליה, ואנו הקוראים המשוטטים בגן הקסמים הזה - שותים בצמא את הסיפור שלנו, את מחזור החיים היהודי. אין כאן רק דרך להוביל אותנו לתיקון אישי, יש כותרת על שמאחדת הכול: בקשר בין הסיפורים למסכת אחת יש זרקור של מגדלור לכל האוניות מסביב: ניסיון לתת משמעות, לבקש תיקון לחיינו. אפשר לחוש את הדרך לשלמות אישית, הנשזרת מסיפור לסיפור, ויש רוח יהודית שמקרינה אור, ושמחה. בעמוד 248 מביא בני דון יחיא אגדה קצרה ממסכת תענית כ"ב עמוד א - המוכיחים לנו כמה השמחה חשובה - אולי זה סוד קיומו של העם שידע תמיד למצוא את האמונה בטוב, בעיקרון של גם זו לטובה: רבי ברוֹקא ראה פעם בשוק את אליהו הנביא ושאל אותו: האם יש פה שני אנשים הראויים לעולם הבא?

הצביע אליהו הנביא על שני אנשים ואמר לרבי ברוקא: שניים אלה ראויים.

שאל רבי ברוקא את האנשים מה מעשיהם, והם השיבו לו: בני אדם שמחים אנו, ומשמחים אנו אנשים עצובים (על-פי תענית כב, א).

'טיפים' לעולם טוב יותר

לכאורה, הסיפורים רוצים לספר בשבחה של מורשת, של חכמים, אבל מעל לכול יש אמונה ברוח היהודית המחברת את הכל לעושר הגותי, לדרך חיים שיודעת לקדש שם שמים ולדבקות באותו עיקרון של דרך חיים נצחית: זו אותה דרך של 'והגדת לבנך' - הגָדַת הדורות. לפנינו מקבּץ של סיפורים ואנקדוטות, שיעשירו את שולחן השבת והחג: בוודאי אבות וסבים יתַבְּלו את ארוחות החג והמועדים בסיפורים כובשי נשמה, באנקדוטה או באגדה. באמצעות הסיפורים המתובלים בדברי מוסר והומור, אפשר לחנך לערכים, להתוות דרכים למען עולם טוב יותר. לפנינו ספר זהב של חגיגה יהודית - ים ענק, אוקיינוס של חוכמה, וברבים מן הסיפורים אנו רואים שחקני במה של יהדות רוטטת - מאורות חכמים מול פשוטי עם. המחזה הנושם הזה, השיח העשיר, כל זה לוקח אותנו אל חיינו: לאור פנימי, לאותן מילים מחזקות - ואכן יש אור בקצה המנהרה: אנו זוכים לאותה יד מלטפת, לעצה טובה למען נתמלא יותר, נעשיר את החיינו, נמצא סודות רוחניים למען יהיו החיים טובים יותר. אכן כן, סיפורי החגים חושפים רוח שמעבר להלכות החגים ולאורח החיים. אנו חשים את תחושת השייכות למורשת ולהיסטוריה מדורי דורות. הסיפורים יודעים לשזור עצמם באותם מעגלים של שייכות, מעניקים לקוראים אותה תחושה של אינטימיות של חום משפחתי, היות חלק מעם עקשן ובעל דרך משלו. והעוצמה הרוחנית שמקרינים הסיפורים אכן משכילים לנטוע בקוראים תחושה של חוזק רוחני, עוצמה. יישר כוח לבני דון יחיא, שעמל וטרח ואסף למעננו שרשרת סיפורים מחכּימים, שיש בהם לחזק את מעגלי השייכות שלנו, שיש בכוחם להעצים את הנפש, לחזק את החברותא בין כל חלקי העם.