ביבי החזיר סוף-סוף את המנדט להרכיב
ממשלה לנשיא, ומיד הודיע כי עשה כל אשר לאל ידו להקים ממשלת אחדות. חול בעיניים. אילו רצה לעשות ככל יכולתו היה מודיע כי הוא מציע להטיל את תפקיד הרכבת הממשלה על כל מועמד אחר מטעם הליכוד, והיה מפזר את בלוק ה-55. הוא לא עשה דבר להקים ממשלת אחדות אלא להבטיח את בחירתו פעם נוספת.
בסרטון ששידר קרן עור פניו מצוקה ודיכאון. ביבי מבין מה קורה, אבל מסרב להפנים זאת. התהליך הפסיכולוגי צורך עוד זמן ואירועים.
אני כותב זאת בצער. כבר ציינתי כאן (ונמתחה עליי ביקורת סבירה ואולי צודקת) שראוי לסייע בידי ד"ר
אביחי מנדלבליט ו
בנימין נתניהו להסדיר לראש הממשלה עסקת טיעון מתונה ככל האפשר אך לגיטימית מנקודת ראותו של החוק, ולסיים את הפרשה.
ביבי, כמי שאינו רוצה לראותך הולך לכלא, אני מציע לך לנהוג כאדם חכם - כמי שרואה את הנולד, כלשון התנאים.
עתה תורו של
בני גנץ. נכון הוא נוהג בפנותו מיד לליכוד להרכיב ממשלה לאומית רחבה. אך אפשר לשפר את הנוסחה ולפתוח במקביל גם במשא-ומתן להקמת ממשלת מיעוט. יצירת שתי אופציות, אפילו אם רק לכאורה, תחזק את שתיהן.
ההכרעה המהותית היא של הליכוד, שאיבד את המנדט. מישהו חייב לקום בסיעה ולהיפרד מנתניהו. לא מרצון אלא באין ברירה. לא חשוב. ובלבד שתגיע שעת הפרידה והיא צריכה להיעשות בנימוס, ובכבוד ובהוקרה.
ביבי ייטיב לעשות אם יפנה לשנים רבות של בריאות טובה ומשמעות אישית. זה עצוב, אך אפשרי. "שלום לך עצבות", כתבה הסופרת הצרפתיה פרנסואה סגאן.
[
פורסם בדף הפייסבוק של דן מרגלית]
