תרועת הפסטיבלים

כבר שמפניה?

אין ספק שבני גנץ חיכה בקוצר רוח לרגע המיוחל שבו המנדט להקמת הממשלה יעבור לידיו. ולכן נקט כל דרך אפשרית כדי להכשיל את המשא-ומתן עם נתניהו, ובעצם בניגוד להסכם בין השניים אף לא נענה להזמנה של ראש הממשלה לקיום פגישות משותפות למטרה זו. ומה הפלא? בניגוד לכל הצהרותיו הרשמיות והקמפיין האגרסיבי שניהל נגד נתניהו, כל דרכו הפוליטית המזגזגת הייתה מוּנעת על-ידי אינטרסים אישיים ויצר השררה בלבד מתוך רצון לרשת את הכיסא הנחשק של יריבו. אולם גם אם יצר השלטון בוער בקרבו, האם גנץ שכח את דברי הנביא "אל יתהלל חוגר כמפתח", שעוד בטרם קיבל את המנדט מהנשיא, מיד עם החזרת המנדט של נתניהו לריבלין, פתח לרווחה בקבוקי שמפניה כאילו הממשלה כבר בידיו. מה פשר החיפזון בחגיגות הניצחון - האם נעלמה מעיניו הפארסה המבדחת של נאום הניצחון שלו ברמה במועד א', שהתברר בסופו של דבר ככישלון? והאם ככה הוא חושב לנהל את המדינה בפזיזות? אז כדאי שידע בראש ובראשונה שמתינות ואורך רוח הוא שם המשחק. ובכל מקרה, כדאי שיתחיל כבר להתאמן בנושא בטרם צעידה על המסלול הפוליטי. ובא לציון גואל.

הפוסל ביבי

איווט ליברמן ושותפיו הנאמנים חוזרים ומדגישים את הזיגזוגים של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ובראשם את העובדה שנתניהו שהתנגד נחרצות לממשלת אחדות, בעקבות כישלונו להרכיב ממשלה, טוען עכשיו בלהט בעדה. מעניין מי מדבר. אולי הם חושבים שהעם מטומטם ובעל זיכרון קצר, שאפשר לתעתע בו, אולם בדיוק תנודתיות חדה זו בעמדתו ביטא איווט שזיגזג במחי יד מהתנגדות מוחלטת לממשלת אחדות לתמיכה נלהבת בה, ובלבד להיות במרכז החדשות ותשומת הלב הציבורית למרות ערכו האלקטורלי הנמוך. אולם זיגזוג זה לא לבד. איווט, מפיל ממשלות סדרתי, שהפיל את הכנסת ה-21, תוך בגידה חמורה בביבי ובציבור בוחריו, ובמצג שווא של עילת חוק הגיוס (שמתם לב שכמו במטה הקסם החוק נעלם כמעט כליל מקמפיין הבחירות האחרון?), ובלבד להגדיל את מספר המנדטים שלו, מפנה את האצבע המאשימה שלו לבחירות החוזרות, שהוא האחראי הראשי להן, איך לא על ביבי. ואם לא די בכך, איווט טוען שבכל מהלכיו הפוליטיים ביבי דואג לביבי. מה חדש? האגו של הפוליטיקאים, במסווה של שליחות ציבורית, אינו בגדר סוד. ובכל זאת ביבי דאג למדינה והצעיד אותה להישגים מדיניים, כלכליים וביטחוניים חסרי תקדים. אלא שדומה שהסוּפר אגו של איווט, והדבקות בכיסאו, בניגוד להצהרותיו, הוא שמניע את כל זיגזוגיו הפוליטיים החדים מימין לשמאל (הקפאת יישובים ומסירת כפרים בבירה לריבונות ערבית), מקואליציה לאופוזיציה וחוזר חלילה ומעֶֶמדה חרדית לאנטי חרדית. רק כך ניתן להסביר שאחרי הסתה ממושכת ומסע הכפשה חסר תקדים נגד נתניהו מספסלי האופוזיציה, במחי קסם חזר איווט לקואליציה כאשר הוצע לו התפקיד הנחשק של שר ביטחון. בכל אלה -זיגזוגים, אֱגומניה ודבקות בכיסא - שימש איווט מודל מפוקפק לאחרים, ואפילו לטירון הפוליטי בני גנץ. הפוסל ביבי, במומו פוסל כבר אמרנו?

המתנה מאוחרת

עלות פתיחת תיק בחדר מיון של בית החולים שערי צדק בירושלים עומדת על 1,400 שקל. כן, אתם קוראים נכון. מדובר בבדיקה בלבד, לא כולל צילומים. אולם בתמורה אתם מקבלים שירות סוג ג' וּמַטָּה: המְתנה מתישה ומורטת עצבים כל הלילה עד אור הבוקר וחוסר התייחסות משפיל ומזלזל של רופאה בכירה. אם, כפי שטוענת השמועה, זהו צעד מכוּון כדי לגרום לציבור להתלונן ולהפעיל לחץ על משרד הבריאות להוסיף תְּקָנִים רפואיים, הדבר חמור פי כמה. ניהול מאבק מקצועי על גב החולים? לא וָלא. מעבר לכך, להוסיף עוד שני רופאים למשמרת הלילה, זו לא שאלה של תקנים אלא של ניהול יעיל (והעלות הגבוהה של השירות הרפואי מצדיקה זאת). יתר על כן, מדוע אחרי הפניית הרופא על החולה, לצורך קבלת תעודת שחרור, לעבור מסכת המתנה מתישה ומתמשכת כפולה - לסטאג'רית המתלמדת ולרופאה הבכירה לצורך בדיקה חוזרת וקבלת האישור המיוחל. מתמחה? לא על גב החולים, בבקשה (לכל היותר היא יכולה להתלוות לרופאה, ובכך לחסוך לחולים למעלה ממחצית שעות המְתנה). האם זה השירות הראוי בעידן המודרני של שנות האלפיים? לידיעת הקוראים 'הירוקים' ולתשומת לב מנהל בית החולים (תמונת מצב נכון ל16.10.19).

הקֵש על הדלת

מבצע "הקש בדלת" של האגודה למלחמה בסרטן יוצא לדרך בימים אלה. אולם גם אם שֵם המבצע, כמיטב המסורת, השתרש במשך שנים בתודעה הציבורית, והפך לסמל המסחרי של האגודה - האם לא הגיעה השעה שהוא יעמוד מבחינה דקדוקית בתקן של השפה עברית? בעברית תקנית יש לומר אפוא "הָקֵּשׁ על הדלת". השינוי הוא במילת היחס 'על', כי מקישים על הדלת, ולא באמצעותו. יחי ההבדל הקטן, אך המשמעותי. לתשומת לב האגודה. כן, לא שכחנו, העיקר הבריאוּת.