בשנת 1778 חשש אלכסנדר המילטון, מן האבות המייסדים של ארה"ב, כי הליך להדחת נשיא עלול לפגוע בצורה אנושה במדינה כולה. עם זאת, המילטון סבר שהחוקה מצאה דרך למנוע את הפגיעה הזאת: סמכות ההדחה תהיה כולה בידי הסנאט, על-פי כתב אישום שיגיש לו בית הנבחרים. כאשר גובר הסיכוי שדונלד טראמפ יהיה הנשיא השלישי שיועמד לדין, מנסה אקונומיסט לצפות מה יקרה הלאה.
כדי להרשיע את טראמפ, יהיה צורך ב-67 סנאטורים – דהיינו ש-20 רפובליקנים יצטרפו ל-47 הדמוקרטים. זה נראה בלתי סביר. רק
מיט רומני רמז שהוא עשוי לערוק. ויש לזכור, כי שום נשיא לא הודח בידי הסנאט, אם כי ב-1868 ניצל אנדרו ג'ונסון בשל מחסור בקול אחד נגדו. אבל נראה, כי משפט אכן יתקיים – כפי שסבורים אפילו מיץ' מקונל ולינדזי גראהם.
להבטיח שההליך בסנאט יהיה "תרבותי ומסודר", כפי שקובעת החוקה – זו תהיה משימה קשה, אומר לורנס טרייב, פרופסור למשפטים מאוניברסיטת הרווארד. נשיא בית המשפט העליון דאז, ויליאם רנקוויסט, אמר על תפקידו בראש משפטו של
ביל קלינטון ב-1999: "למעשה לא עשיתי דבר, ועשיתי את זה לא רע". הנשיא הנוכחי, ג'ון רוברטס, ניצב בפני אווירה מפלגתית יותר, אבל ינסה ללכת בעקבותיו של קודמו.
כל הפרטים של המשפט הצפוי הם תיאורטיים כרגע, אומר פרנק בוומאן, אשר כתב ספר על ההליך – אבל כללי העבודה של הסנאט הם ברורים. כללים אלו, שתוקנו לאחרונה ב-1986, דורשים מהסנאט לזמן את הנשיא לאחר שבית הנבחרים מגיש כתב אישום נגדו. נציגי בית הנבחרים משמשים כתובעים. הנשיא מציג את פרשת ההגנה שלו. הסנאטורים אינם רשאים להציג אף שאלה במישרין, אך הם יכולים להעביר אותן לנשיא בית המשפט העליון והוא שמציג אותן. הדיון על פסק הדין מתקיים בדלתיים סגורות ואז הוא נמסר בפומבי.
למשפט הדחה יש כמה וכמה מרכיבים של הליך משפטי רגיל – עורכי דין, ראיות, חבר מושבעים, פסק דין. אבל יש לזכור שמדובר בהליך פוליטי למהדרין, מדגיש אקונומיסט. אין ערעור על פסק דין מרשיע שמשמעותו הדחתו של הנשיא. ואין כללים ברורים להגשת הראיות, אין דרישות להליך נאות והסנאטורים יכולים לדבר בחופשיות עם התקשורת.
פרופ' מייקל גרהרדט מאוניברסיטת צפון קרוליינה, אשר העיד במשפטו של קלינטון, אומר שהרפובליקנים יוכלו לשנות את הכללים תוך שימוש ברוב שלהם בסנאט. הדמוקרטים יכולים לנסות ולנהל פיליבסטר שיעכב את השינוי, אך ניתן למנוע את הפיליבסטר עצמו ברוב רגיל – ולרפובליקנים יש 53 מול 47. אבל ראש הסיעה, מיץ' מקונל, יכול לבחור בדרך פשוטה יותר: להגביל את העדים והראיות שיוכלו הדמוקרטים להציג; לסייע לטראמפ לדרוש מגבלות על מה שיידרש הוא עצמו לחשוף; ולדרוש נטל ראיות כבד יותר שיקשה עוד יותר להרשיע את הנשיא. למקונל יש זמן לגבש את עמדתו במקביל לדיוני ההדחה בבית הנבחרים. בינתיים גדל מספרם של האמריקנים הסבורים שיש להדיח את טראמפ, אך רק חלק קטן מן הרפובליקנים שינו את עמדתם בנושא; מצביעים המתנגדים ממילא לטראמפ, הם אלו התומכים יותר ויותר במהלך.
כל עוד תומכיו של טראמפ יישארו נאמנים לו, צופה בוומאן, נותר הסיכון שהרפובליקנים יהפכו את המשפט לקרקס ויעלו תיאוריות קונספירציה מטורפות. בסימן מאותת רעות, הצליחו כ-25 חברי קונגרס רפובליקנים (23.10.19) – בראשות מצליף הסיעה, סטיב סקלייס – לעכב במשך מספר שעות את החקירה בבית הנבחרים, בדרישה קולנית שיוכלו להיכנס לחדר בו הם מתנהלים בדלתיים סגורות. אבל אם הפופולריות של טראמפ תמשיך לצנוח, עשוי מקונל לבחור במשפט קצר ככל האפשר, כדי לצמצם את הנזק לסיכוייו להיבחר מחדש בשנה הבאה.
