313 אלף סטודנטים החלו (יום א', 27.10.19) את שנת הלימודים ב-61 מוסדות אקדמיים ברחבי ישראל. נתונים מקדימים שפרסמה
המועצה להשכלה גבוהה בישרו על המשך הגידול במספר הסטודנטים הפונים ללימודי מדעי המחשב והנדסה ומערכות מידע, נתון מעודד לכשעצמו.
הסטודנטים שיחלו את מסלול ההכשרה במדעים, ישמעו בין היתר את המושג חדשנות משבשת (Disruptive innovation). המרצים יסבירו לסטודנטים את משמעות המושג, המהווה את אחד הסממנים למהפכה הדיגיטלית שהעולם עובר, וכי זהו אחד המנועים שמניעים את גלגלי הטרנספורמציה הדיגיטלית. מגזרים כמו בנקאות, תיירות, קמעונאות, מאותגרים על-ידי חברות צעירות, יזמים ומפתחים שמצליחים לייצר אלטרנטיבות לתהליכים עסקיים אשר עבדו בדפוסים קבועים שנים רבות. הסטודנטים גם ילמדו ויקראו חומרים על עתיד המקצועות השונים, שהאקדמיה אמורה להכין אותם לקראתם, ויבינו שעד שהם יסיימו את לימודיהם, חלק מהמקצועות כבר לא יהיו רלוונטיים, או שייעלמו מהעולם.
אבל מה שלא יספרו להם כנראה הוא שגם העולם האקדמי שרוי בעיצומה של טלטלה שמקורה בחדשנות טכנולוגית משבשת. הזמנים שבהם המרצה הוא מרכז הידע בכיתה ומכתיב לתלמידים את חומרי הלימוד, הולכים ונעלמים מהעולם. זאת ועוד - הלמידה המקוונת מבוססת על תשתיות טכנולוגיות זמינות, כמו MOOC או קורסירה, שהיו החלוצים, הוציאו את הקורסים האקדמיים אל מחוץ לאוניברסיטה, והפכו אותם למונגשים למיליוני אנשים בעולם.
סטודנטים חדשים שקצת מעורים במה שקורה בעולם ישאלו את עצמם מה קורה פה - מדוע הלמידה מרחוק היא עדיין בהיקף קטן יחסית בלימודים השוטפים? הרי הלמידה מרחוק קיימת כבר שנים,
האוניברסיטה הפתוחה המציאה את זה, בשיטות שהיו אז, עוד לפני 30 שנה.
שיטות ההוראה של המרצים לא השתנו כמעט שלושה עשורים. מצגות הן עדיין אופציה שבאמצעותה כל מרצה יכול להעביר שיעור, כאשר בצד הקיצון עדיין נמצא מרצים, מאותגרי טכנולוגיה, שהמחברת והנייר הם כלי העבודה שלהם. לא תהיה זו הפרזה או האשמה חמורה אם יאמר שהאדמה מתחת לקרקעות שעליהן עומדים מוסדות האקדמיה רועדת בקצב הולך וגדל.
אבל לא רק ההוראה אונליין על הפרק. ישנה תופעה שמתרחשת במקביל, לפיה סטודנטים בפקולטות מדעיות וגם בפקולטות אחרות נוטשים את הלימודים בשנה השנייה והשלישית לטובת הקמת סטארט-אפים או מיזמים עצמאיים. הם מבינים שמה שהם לא יעשו כעת בכדי לממש את עצמם בעולמות שהם מכירים, לא יוכלו לעשות בעוד שלוש או ארבע שנים. לעומת זאת לחזור לספסל הלימודים הם יוכלו בכל עת. כך נוצרות שתי בעיות: אחת בעיית נדל"ן - כיתות לימוד שלמות, מרחבי לימוד היושבים על קרקע יקרה, נותרות שוממות במרבית ימי השבוע. הבעיה השנייה היא: הידע הרב שנצבר באקדמיה, הן מצד החוקרים, המרצים וגם על-ידי סטודנטים, זולג החוצה. האוניברסיטאות כמרכזי מחקר יכולות לממש את הפוטנציאל שלהן לפעילות הרבה יותר משמעותית בעולמות החדשים, ובכך להרוויח פעמיים: מניעת נטישה של סטודנטים והגדלת מקורות ההכנסה של המוסדות, שהם לרוב גרעוניים, באופן טבעי.
המציאות כמובן אינה בשחור או לבן. יש ניצנים ראשונים של התפכחות. בפאנל של ראשי הפקולטות למדעי המחשב ומערכות מידע שערכנו בקיץ האחרון, סיפר למשל פרופסור B>שלומי דולב מ
אוניברסיטת בן-גוריון, כי חלק מהשיעורים שנלמדים באוניברסיטה הם בצורת האקתונים. הסיבה לכך היא כי "יש שיעורים והרצאות שהסטודנטים שלנו לא באים לכיתות, וזו החלופה", אמר דולב והמשיך, "אנחנו עושים זאת כי צריך ללמד אותם להסתכל על המדעים לא בצורה פסיבית אלא בצורה יצירתית - איך עושים מדע חדש ואיך הופכים ליזמים". אבל פרופסור דולב היה במיעוט סביב אותו שולחן עגול.
החדשנות מזנבת באוניברסיטאות גם מצד המכללות האקדמיות. שם ניתן למצוא איים הרבה יותר גדולים של שיטות הוראה חדשניות, בגלל הגמישות הניהולית שיש שם, בגלל מסגרות ארגוניות שמחייבות ניהול זהיר ולא בזבזני. אבל כאן דווקא האוניברסיטאות לא נשארות אדישות, ואת מעט האנרגיה שיש להן הם מפנות למאבק במכללות, והכפשת הלגיטימיות שלהן. הסטודנטים, אגב, מצביעים ברגליים, ובאופן יחסי יש יותר סטודנטים במכללות מאשר באקדמיה, וטענות ממוחזרות על כך שהם הולכים לשם כי תנאי הקבלה נמוכים כבר לא משכנעות אף אחד. היטיב להגדיר את המציאות הזו פרופסור
עמיר תומר, ראש המחלקה להנדסת תוכנה ב
מכללה האקדמית כינרת, שאמר בין היתר באותו פאנל: "אני כופר בהנחה שהאקדמיה והתעשיה מבינות את עומק השינוי. אנחנו עושים את אותו הדבר עשרות בשנים, בה בשעה שהכלים השתנו".
אלון ברנע, סגן נשיא ב
מכללת אפקה היה ביקורתי יותר: "לא ניתן להתאים לעידן החדש תוכניות לימוד שנכתבו לפני 70 שנה. על האקדמיה להשתנות ומהר", אמר ברנע.
בשורה התחתונה: שנת הלימודים החדשה צריכה להביא איתה בשורה לא רק לסטודנטים שבאים בשעריה, אלא גם לאלו שמובילים אותה, למרצים ולמוסדות המנהלים את ההשכלה הגבוהה. כולם מבינים שהרכבת כבר יצאה לדרך, העולם האקדמי נמצא בעיצומה של רעידת אדמה, וטוב יעשו אלו שממונים על כך אם יאיצו את הפעילות שתתאים את כיתת הלימוד ואת שיטות ההוראה למאה ה-21, מבלי לוותר על-אף עקרון קדוש של עומק וידע נדרש.
