5,889 התקפות על מישהו או על משהו. 4,876 שבחים למישהו או למשהו. 2,405 התקפות על הדמוקרטים. 2,065 התקפות על החקירות נגדו. 2,026 תשבחות עצמיות. זהו מאזן הטוויטר של הנשיא
דונלד טראמפ מאז נכנס לתפקידו, על-פי ניתוח 11,000 הציוצים שלו שביצע ניו-יורק טיימס.
הרשימה נמשכת: 1,710 ציוצים קידמו תיאוריות קונספירציה. 1,308 תקפו גופי חדשות. 851 תקפו קבוצות מיעוט. 758 שיבחו או קידמו את פוקס ניוז וגופי חדשות שמרניים אחרים. 570 כללו התקפות על מהגרים. 453 תקפו ממשלים קודמים. ב-417 מקרים ניהל טראמפ את ענייני הנשיאות בציוצים. 256 ציוצים תקפו את
הילרי קלינטון, ו-233 – בנות ברית של וושינגטון. 183 ציוצים התרברבו בגודל הקהל באירועים של טראמפ. 132 ציוצים שיבחו רודנים. 95 התייחסו לעסקיו הפרטיים של טראמפ. 40 קידמו תיאוריות קונספירציה בדבר זיופים בבחירות. ב-36 ציוצים כינה טראמפ את התקשורת "אויבי הציבור" וב-16 כינה את עצמו "הנשיא המועדף".
"הוא צריך את הטוויטר כמו שאנחנו צריכים לאכול", אומרת על טראמפ יועצתו הקרובה, קייליאן קונוויי. המאפיין הבולט ביותר של הציוצים שלו: להתקיף, להתקיף, להתקיף. את החקירה בפרשה הרוסית, את הפדרל ריזרב, את ג'ף בזוס, את שחקני הפוטבול על מחאתם נגדו. ב-2,000 ציוצים הייתה לו מילה טובה על אדם אחד בלבד: דונלד טראמפ.
בדיקת הטיימס מצאה, כי חשבונות טוויטר הקשורים למסעות תעמולה של רוסיה, סין ואירן השתמשו באלפי ציוצים של טראמפ. הוא עצמו הפיץ לפחות 145 ציוצים של אחרים, אשר כללו תיאוריות קונספירציה או תכנים קיצוניים, כולל של לבנים לאומנים ושונאי מוסלמים, ובהם 25 שמאז נמחקו בידי חברת טוויטר. טראמפ מצידו עוקב רק אחרי 47 חשבונות טוויטר, ובהם של בני משפחתו, כמה ידוענים, מגישי פוקס, פוליטיקאים רפובליקנים ועסקיו הפרטיים.
טראמפ מעולם לא נראה בפומבי כשהוא מצייץ – משום שהוא זקוק לשם כך למשקפיים, והוא אינו אוהב להיראות בהם. במקום זאת, הוא מכתיב את הציוצים למנהל המדיה החברתית של הבית הלבן, דן סקווינו. לעיתים מדפיס סקווינו ציוצים מוצעים בגופן גדול ומעבירם לחתימתו של טראמפ.
כידוע, שעות הבוקר הן החביבות על טראמפ לציוצים, כאשר הוא באגף המגורים בבית הלבן ולרוב צופה ברשת פוקס ניוז. כמעט מחצית מציוצי ההתקפה נשלחו בין שש לעשר בבוקר, זמן בו לרוב עוזריו של טראמפ אינם במחיצתו. ולבסוף: קיים פער גדול מאוד בין מה שמעניין את טראמפ לפי ציוציו לבין מה שמעניין את הציבור האמריקני: החקירה בפרשה הרוסית, מחאת שחקני הפוטבול וטענות על הונאת בחירות – לא זוכות לתשומת לב של הציבור.
