X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  יומני בלוגרים
בהשראת מרי אנטואנט -ג'ון גליאנו [צילום: מרגלית מולנר גויטיין]
פוליטיקה ואמנות בפריז (חלק ב')
כבכל עונת סתיו נעשה מאמץ מיוחד להביא את התערוכות היוקרתיות ביותר לפריז, וכמו תמיד הפוליטיקה נוכחת באמנות. בנוסף לתערוכה על לאונרדו בלובר ופיאק בחצר הגרנד פלה עליהן דיווחתי בכתבה הקודמת, התערוכות העיקריות מזמנות לנו מבט על דגה באופרה (אורסה), לוטרק, אל גרקו (גרנד פלה), פרנסיס בייקון (פומפידו), ומרי אנטואנט בקונסיירג'י
אל גרקו, סנט מרטין והקבצן [צילום: מרגלית מולנר גויטיין]

אל גרקו

אל גרקו נולד בכרתים (1541) 20 שנה לאחר פטירת לאונרדו. בשנות העשרים שלו עבר ליוון – לוונציה, מכאן הכינוי ״אל גרקו״ –היווני. משם עבר לרומא, והושפע מציור הרנסנס ובעיקר מטיציאן. הוא זכה להכרה באמנותו במדריד, שם יצר את הציור הנודע "העלייה לשמיים". אך הציור היפה והמשפיע ביותר הוא זה של הנסיך על הסוס, מובל ע"י נער, ציור שנתן השראה לפיקסו בציורו 'נער הערום מוביל סוס', וגם לצלם הישראלי עדי נס שהושפע משניהם בצילומו 'הנער עם הסוס' (במוזאון א"י עכשיו).

טולוז לוטרק

בחייו הקצרים (1864- 1901 נפטר בגיל 36 ממחלת העגבת ומשתיית יתר), הספיק לצייר כ-800 ציורים ומעל 5,000 רישומים. הוא מוכר בעיקר בזכות הפוסטרים שצייר למועדוני הלילה בפריז המושפעים מהאמנות היפנית ומהאימפרסיונסטים. למרות ייחוסו ממשפחת אצולה, אולי בגלל נכותו (רגליו לא צמחו עקב מחלת עצמות ונשאר נמוך מאד), הוא חיפש דווקא דמויות בשוליי החברה הצרפתית. הוא הכין סדרת ציורים בשם Elles – 'הן' (1896) ובהן שרטט נשים "עובדות סקס". הפורטרטים שלו, ציורי הקרקס וחיי הלילה מנציחים את הטיפוסים באירוניה נוקבת. הרקדניות המזדקנות שלו רחוקות מאוד מהבלרינות הצעירות והתמימות של דגה. הוא נחשב ל "נשמה של מונמארטר", רובע האמנים שבו התגורר ופעל ( התערוכה בגרנד פאלה עד 27.1.20 ).

דגה באופרה של פריז

'הפורטרט' של האופרה בפריז הוא 'החדר המיוחד' של דגה על כל מרכיביו: רקדניות, זמרים, תזמורת, נגנים, קהל צופים המציצים ברקדניות מתחת למלמלת השמלות... זהו עולם המאפשר לצייר אין ספור נקודות מבט, קונטרסטים של אור, לימוד תנועה ותפיסתה ברגעים חולפים, כמו שריכת הנעל.
יש שיאמרו שהציורים האלה מתקתקים מדי. אבל מנגד יש לנו את הציורים האייקונים של דגה המנציחים את שולי החברה הצרפתית דאז: 'שותי האבסינית' (יין זול של דלת העם), 'המגהצות' ועוד.

מרי אנטואנט בקונסיירג'י

שמה בלבד מעלה אסוציאציות של מלכה בזבזנית, רודפת תענוגות, שמלות ותסרוקות גבוהות ומסולסלות. היא הרבתה להזמין ציירים להנציח את דמותה יחד עם ארבעת ילדיה. אולם לאחרונה השתנה הייחס אליה. גם המשפט שיוחס לה "אם אין לחם תאכלו עוגות" לא נאמר על ידה ויוחס לה בטעות.
הראשון שהעלה משפט זה על הכתב היה הפילוסוף הצרפתי בן המאה ה-18, ז’אן ז’אק רוסו בספרו האוטוביוגרפי “וידויים”. שם הוא מייחס משפט זה לנסיכה אחרת מבלי לציין את שמה. בזמן שזה נכתב מרי אנטואנט הייתה עדיין נסיכה אוסטרית והסכם הנישואין שלה עם מלך צרפת לא היה באופק... היא הגיעה ב 1770 לחצר המלוכה בצרפת בגיל 14 בלבד להינשא בהסכם פוליטי למלך צרפת לואי ה-16 והייתה צריכה להסתגל לגינונים ולפאר המופרז של חצר המלוכה הצרפתי. לרוע מזלה פרצה בזמנה המהפכה הצרפתית שמטרתה הייתה לחסל את המלוכה וליצור סדר מדיני חדש. לאחר משפט ראווה שכלל לא התייחס לטענותיה, הוצאה להורג בגיליוטינה הידועה לשמצה (1793), וכך גם בעלה המלך לואי ה 16. את עשרת השבועות האחרונים לחייה העבירה בבית המעצר הקונסיירג'י, ולכן מארגני התערוכה מוצאים לנכון להדגיש שיש משמעות מיוחדת לקיום התערוכה במקום זה.
כאמור, היחס אל דמותה עבר תהפוכות רבות במשך הזמן. הרבה ספרים נכתבו עליה, ביניהם ע"י סטפן צווייג, אלכסנדר דיומא, האחים גונקור והיסטוריונים עכשוויים. סרטים הציגו את חייה מראשית הקולנוע האילם ועד ימינו, האחרון שבהם ע"י סופיה קופולה, ביתו של יוצר שלישיית 'הסנדק'.
בדומה לנסיכה דיאנה יש הרואים בה כיום דמות טרגית, נרדפת. אישה שידעה לבסס את מעמדה למרות נתוני פתיחה גרועים, יחס מזלזל מהארמון ומהעם. כמו דיאנה, הבחירות האופנתיות שלה הפכו מייד לטרנד מבוקש אף לאחר מותה. כמו דיאנה, הייתה נדיבה ופתוחה כלפי דלת העם, אך זה לא עזר לה בסוף.
המורכבות בדמותה ממשיכה להלהיט את הדמיון של אמנים ויוצרים ובתערוכה מוצגת דואליות זו בדימויים אירוניים, שליליים או מחמיאים לדמותה. כך נערכה בהשראתה תצוגת אפנה של בתי האופנה המובילים בעולם - כמו ויוויאן ווסטווד, ג'ון גליאני (עבור דיור), דולצ'ה וגבנה ועוד. לאחרונה אף נמכרו תכשיטיה במיליוני דולרים במכירה פומבית בסות'ביס.
אייקון תרבותי מודרני או דמות גרוטסקית רודפת לוקסוס חיצוני? כדאי לבחון זאת בעזרת התערוכה. (עד 26.1.2020)

נעליים של מרי אנטואנט [צילום: מרגלית מולנר גויטיין]
לוטרק,כרזה [צילום: מרגלית מולנר גויטיין]
תאריך:  04/11/2019   |   עודכן:  04/11/2019
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
יצחק מאיר
כשמשיתים בעידן הזה, בו נשים וגברים בארץ ובעולם כולו, כמעט כולו, נושאים ונותנים ממעמד של שוויון מגדרי מלא, כשהחברה האנושית כולה מתנהלת מתוך הכרה כי המינים אינם מחלקים את האנושות למיניה, בשום תחום מתחומי החיים, אין זה סביר כי הציבור הנקרא לתמוך במפעל הומניטרי מן המדרגה העליונה יתייחס אל הגרת קולה של האישה כאל מפגן סביר
יוסי ריבלין
כמה פוליטיקאים באמת יש בישראל שרוצים להיות ראש ממשלה כמו שאני רציתי טייפ? ניקח למשל את אבי גבאי. שנתיים ימים סבב במקומותינו ודיבר על רצונו להיות ראש ממשלה, וכשהתקרב לכך, באיזה לילה כשביבי פרס לו הצעה חצי מלכותית נסוג והעדיף לעשות את מה שהוא עושה היום. ככל הנראה כלום. יושב בבית ומן הסתם צד זבובים
רפי לאופרט
אכיפה היא גזירת דין על-פי מסקנות הנובעות מעובדות שנאספו בקפידה מתוך חיפוש האמת. הפללה היא ליקוט עובדות מונחה-מטרה, המבקש לבסס באמצעות נתונים סלקטיביים או חלקיים תוצאה משפטית ממוקשת מראש. "שלטון חוק" הוא למעשה שלטון בית המשפט - מושג מסולף. חוק הוא האמצעי בו משתמש הריבון הפוליטי בכדי להגדיר את האופן בו הוא מבקש לקיים את סדרי החיים והממשל במדינה
אברהם הללי
בבואנו להזכיר צדיק מיד עולים וצפים מעשיו ופועלו בחייו, כאילו הצדיק חי וקים בקרבנו עדין. והרי בספר דברים שם משה אמר דברו האחרון לפני ותו והביא בפני העם את ספור היציאה מעבדות לחרות ממצרים עד הגעת בני ישראל לירדן ירחו הוא גבולה המזרחי של ארץ ישראל, שה' הבטיח אותה לעמו ישראל. הסיפור על משה לא נשמע כספור אגדה על אדם שלא היה חי וקים, הוא להפך הוא נשמע כחי וקים עדין בתוכנו ומשה מדבר אלינו ומעשיו ופועלו השאירו חותמם על עלינו ועל האנושות כלה
עליס בליטנטל
הצגת אפס ביחסי אנוש היא קומדיה מוסיקלית שיש בה הכל, ולא נעדרת ממנה הביקורת על היחס שלא השתנה עד היום לבנות בצה"ל
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il