שמה בלבד מעלה אסוציאציות של מלכה בזבזנית, רודפת תענוגות, שמלות ותסרוקות גבוהות ומסולסלות. היא הרבתה להזמין ציירים להנציח את דמותה יחד עם ארבעת ילדיה. אולם לאחרונה השתנה הייחס אליה. גם המשפט שיוחס לה "אם אין לחם תאכלו עוגות" לא נאמר על ידה ויוחס לה בטעות.
הראשון שהעלה משפט זה על הכתב היה הפילוסוף הצרפתי בן המאה ה-18, ז’אן ז’אק רוסו בספרו האוטוביוגרפי “וידויים”. שם הוא מייחס משפט זה לנסיכה אחרת מבלי לציין את שמה. בזמן שזה נכתב מרי אנטואנט הייתה עדיין נסיכה אוסטרית והסכם הנישואין שלה עם מלך צרפת לא היה באופק... היא הגיעה ב 1770 לחצר המלוכה בצרפת בגיל 14 בלבד להינשא בהסכם פוליטי למלך צרפת לואי ה-16 והייתה צריכה להסתגל לגינונים ולפאר המופרז של חצר המלוכה הצרפתי. לרוע מזלה פרצה בזמנה המהפכה הצרפתית שמטרתה הייתה לחסל את המלוכה וליצור סדר מדיני חדש. לאחר משפט ראווה שכלל לא התייחס לטענותיה, הוצאה להורג בגיליוטינה הידועה לשמצה (1793), וכך גם בעלה המלך לואי ה 16. את עשרת השבועות האחרונים לחייה העבירה בבית המעצר
הקונסיירג'י, ולכן מארגני התערוכה מוצאים לנכון להדגיש שיש משמעות מיוחדת לקיום התערוכה במקום זה.
כאמור, היחס אל דמותה עבר תהפוכות רבות במשך הזמן. הרבה ספרים נכתבו עליה, ביניהם ע"י סטפן צווייג, אלכסנדר דיומא, האחים גונקור והיסטוריונים עכשוויים. סרטים הציגו את חייה מראשית הקולנוע האילם ועד ימינו, האחרון שבהם ע"י סופיה קופולה, ביתו של יוצר שלישיית 'הסנדק'.
בדומה
לנסיכה דיאנה יש הרואים בה כיום דמות טרגית, נרדפת. אישה שידעה לבסס את מעמדה למרות נתוני פתיחה גרועים, יחס מזלזל מהארמון ומהעם. כמו דיאנה, הבחירות האופנתיות שלה הפכו מייד לטרנד מבוקש אף לאחר מותה. כמו דיאנה, הייתה נדיבה ופתוחה כלפי דלת העם, אך זה לא עזר לה בסוף.
המורכבות בדמותה ממשיכה להלהיט את הדמיון של אמנים ויוצרים ובתערוכה מוצגת דואליות זו בדימויים אירוניים, שליליים או מחמיאים לדמותה. כך נערכה בהשראתה תצוגת אפנה של בתי האופנה המובילים בעולם - כמו ויוויאן ווסטווד, ג'ון גליאני (עבור דיור), דולצ'ה וגבנה ועוד. לאחרונה אף נמכרו תכשיטיה במיליוני דולרים במכירה פומבית בסות'ביס.
אייקון תרבותי מודרני או דמות גרוטסקית רודפת לוקסוס חיצוני? כדאי לבחון זאת בעזרת התערוכה. (עד 26.1.2020)