על כך נאמר "אליה וקוץ בה". למעשה אימוץ רעיון זה במלואו מהווה שינוי שיטת הבחירות והממשל לשלטון נשיאותי. העם בוחר נשיא או ראש
ממשלה "נשיאותי", שהוא הממנה את השרים, שהם למעשה פקידי ציבור המשרתים את הנשיא [גם אם נוסיף לכנותו "ראש ממשלה", וּלְצִידּוֹ יכהן נשיא ייצוגי, לערך כפי שמצב הנשיאות כיום]. ברצותו ממנה שר וברצותו מפטר.
שינוי משטר אינו נושא לדיון קצרצר ולהחלטה חפוזה, ובוודאי לא כיום. מעבר לכך, אין לחוקק חוקים פרסונליים [גם לא "דו-פרסונליים"] ממש ערב בחירות או בהעדר ממשלה וכנסת בתפקוד מלא. אילו היה מקום לאמץ את רעיונו של דרעי הייתה נוצרת מיד בעיה: אם מצביעים לראשות הממשלה - מי ימנע מכל ח"כ, או גם מכל אזרח מהשורה, להציג את מועמדותו? אם דרישתו תידחה ספק אם מניעה כזו תעמוד בביקורת בג"צ.
כל זה מעבר לחשש הכבד שנשיא שיבחר עלול להפוך לדיקטטור וצורת השלטון כולה תהפוך לדיקטטורה כפי שקרה עם צ'בס ויורשו בוונצואלה, עִם מרבית הנשיאים במדינות אפריקה השחורה ועוד דוגמאות לרוב. מכל מקום - מִשֶּׁבָּחַרְתָּ נשיא אתה כפוף למשוגותיו לשנים ארוכות. אם התמזל וְשָׁפָר מזלך ונבחר איש חכם, הגון, בעל כושר מנהיגות והכרעה - טוֹבוּ אוהליך, אולם אם שָׁגִיתָ ובחרת באדם מושחת ורודף בצע, או רודף כבוד, כוח, או חולה בפרנויה ואפילו סתם רודף שמלות - אוי לך ואוי למדינה ולעם. פה ראוי גם להזכיר, אומנם להבדיל הָבְדֵּל היטב, שגם אותו "פיהרר" ארור נבחר דמוקרטית, אם גם תחת איומיהם של חוּמֵי וּשְׁחוֹרֵי החולצות, והפך לדיקטטור רצחני מאין כמוהו.
גם דומה שביבי חושש מרעיונו של דרעי, כי כאן לא מדובר באסיפות רַבָּתּי-עָם והצהרות נאמנות מצולמות, אלא בהצבעה חשאית מאחורי פרגוד, מֵהֶן ביבי צופה וחושש בצדק להפתעות מאוד לא נעימות לו.
עוד יש להעיר כי למעשה גם הבחירות בישראל הן למעשה בחירות כמעט אישיות. איש לא הצביע לליכוד בגלל ביתן, אמסלם, רגב או הנגבי. הם הצביעו עבור ביבי נתניהו. כך לערך היה גם בהצבעות לבגין, לרפול, לרבין ולשרון. מעטים נתנו ליבם [אולי למרבה הצער] לכל או למרבית המועמדים שברשימה, וכך "זכינו" לח"כ ולשרים נלעגים ששלטו ועדיין שולטים בנו תחת כנפיו המרוטות של רה"מ או ראש הרשימה. אגב-בימים אלו רבים שם לא מתפעלים מהבחירה אחרונה לנשיאות ארה"ב.
על כן יש לדחות עתה את הצעתו של דרעי. והיה אם תקום ממשלה מתפקדת ניתן יהא לעיין ולדוש שוב ברעיון זה. כזכור ניסיון קודם בארצנו כבר נחל כישלון. כבר קבלנו רעיונות נפל, כמו, בכל הכבוד הרב, "מתווה הנשיא, שעתה ביבי מנסה לְהֵאָחֵז בו, ואותו רעיון של דרעי. דומני שהמו"מ כיום צריך להתקיים על בסיס הסכמה לחלוקה שווה של תפקידי שרים. מחציתם ימונו על-ידי ביבי ומחציתם על-ידי גנץ. איש איש יבחרם מתוך תומכיו. כך ביבי יוכל למנות שר מהליכוד, מ
ש"ס או מ
יהדות התורה וגנץ יוכל למנות שרים מבין חבריו בכחול-לבן, מהעבודה או ממרצ ואפילו מהליכוד. כמובן שיהא מו"מ על זהות המשרדים, על סטטוס הדת, ותוותר עוד הבעיה הקשה מי מהשניים יכהן ראשון. בעניין זה יש להחליט גם בנושא ה"נבצרות". כן, המו"מ נותר קשה אך מצומצם יותר וּמֵקֵל על אפשרות להגיע להסכם..
סִינוֹרָה של שרה
מנהיגנו הדגול, בַּעֲבָרוֹ לוחם וקצין סיירת מטכ"ל אמיץ, מסתתר לאחרונה יותר ויותר אחרי סינורה של רעייתו שרה. אומנם הוא חי עמה בבית רה"מ, וחוסך כמוה כל אגורה מקופתם המשותפת, ובכל זאת לא ידע שהיא, ורק היא, מקבלת ארגזים של שמפניה ורודה. כנראה ששתתה במחתרת כשבעלה לא ראה. הוא לא ידע שטובי הַשֶּׁפִים מבשלים במטבחו והיה בטוח שאת כל הארוחות מבשלת רעייתו העמלנית עם עזר קל מהמבשלת הקבועה. הוא הרי כינה ארוחות יקרות שהוזמנו או בושלו במעון "חמגשיות"... כבר ראינו שתחילה הוצהר שֶׁאָב הבית דְּאָז, מֶנִּי נפתלי הזמין ארוחות אלו על דעתו בלבד, ולאחר מכן נטען אפילו שְׁמֶנִּי וצוות העובדים הם שאכלו ארוחות מוזמנות ויקרות אלה. לבסוף שרה נטלה על עצמה אחריות, ניהלה מו"מ כספי קשוח לקראת הסכם הטיעון על גובה ההחזר לקופת המדינה בתיק הפלילי וראש ממשלתנו נחבא אחרי סינרה.
ביבי גם לא ידע שרעייתו מתעמרת בעובדות המשרתות במימון המדינה בבית הרשמי של ראש הממשלה, שהיא וב"ב גרים בו מכח מִשְׂרָתוֹ, ולא היה ער לפגיעות הנטענות בעובדים ששיחרו לפתחו של ביה"ד לעבודה. הכל בידי שרה. יפה.
משלא אושר לביבי ליטול כספים מתומכיו העשירים ואף נצטווה להשיב 300 אלף דולר שקיבל לצורך הגנתו המשפטית מבן-דודו מיליקובסקי הנה שב ופנה לוועדת ההיתרים בהרכבה החדש, שמונתה מבין ידידיו ואוהדיו, בטענה חדשה: כספי ההלוואה שימשו לטיפול המשפטי בתביעות נגד שרה. העובדה האמורה ששרה, אביה המנוח ושני בניהם גרים במעון הרשמי של רה"מ וכל או מרבית התביעות נגדה היו בשל אירועים לכאורה במשכן זה אינם רלוונטיים: שרה היא אישיות נפרדת והכספים שלווה ביבי שינו יעוד, ביחס לנטען בפני ועדת היתרים הקודמת, ונטען עתה כי הופנו להגנתה המשפטית של הגברת.
כל הכבוד לראש ממשלתנו. יש לו פמליה גדולה של מאבטחים, ממש: "הנה מִיטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה ששים גיבורים סביב לה מגיבורי ישראל: כולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה איש חרבו על ירכו מפחד בלילות": אך ביבי מוגן יותר אחרי סִינוֹרָה של רעייתו, והנה עתה גם התקציב המשפחתי והקופה מוכנסים גם הם למקלט בטוח זה. הַסִּינּוֹר היה לצינור והכספים ינועו בו. כיצד אומרים הילדים? "פיכס".
פסוק בְּנֵי-בְּרָקִי, לגבי עובדים מיוצאי אתיופיה, לאו-דווקא מתורת משה שהיה בעצמו נשוי לציפורה המדיינית, בתו של יתרו: "הבל הבלים אמר קהלת, הבל הבלים הכל הבלין..."
