טוטו ליברמן

פותח כאן תחנת טוטו. בעצם אפשר לכתוב גם טחנת טוטו, כי טוחנים את ראשינו בספקולציות. לפיכך אני מציג את האפשרויות הבאות: מי שסבור כי ליברמן יחבור לממשלת מיעוט בראשות בני גנץ יכתוב 1; מי שסבור כי ליברמן יחבור לממשלה בראשות בנימין נתניהו יכתוב 2; ומי שסבור כי ליברמן יעדיף בחירות בפעם השלישית יכתוב x. אני ממלא טופס ורושם "2". לא מידיעה, סתם ניחוש, טוטו. כל זה בתנאי שהברירה תהיה בין בחירות חדשות לבין ממשלה צרה, ולא תימצא דרך להרכיב ממשלת אחדות. כאמור, איני צובר מידע. זו הערכה בלבד. היא מבוססת על ההתפתחות בניסוחיו של מי שהיה "הבן יקיר לי" של החילונים במערכת הבחירות האחרונה, הוא ליברמן; גם על קניית נפתלי בנט כמו פריט בממשלת המעבר. על המעשה הזה ועל ההשוואה עם הקנייה המכוערת של אלכס גולדפרב במכונית מיצובישי של סגן שר על-ידי יצחק רבין המנוח (שהיום מלאו 24 שנים לרציחתו הנוראה) יהיה צורך להרחיב בפוסט נפרד. אך מה שביבי עשה הוא קניית כורסת ראש ממשלה בכיסא שר הביטחון. קניית שלטון בביטחון לאומי. אין ספק שבנט יכול לשמש כשר ביטחון יותר מכמה וכמה שכיהנו בתפקיד, אבל נסיבות כניסתו ראויות לעבד נרצע. הן הוא והן ביבי זחלו על גחונם. כל אחד למען יעד אחר. עד שנפגשו בצומת של משרד הביטחון בקרייה. זה השפיע על ליברמן. הוא קיבל חיזוק למה שעשה כבר פעמים רבות בחייו - קיבל חיזוק לתחושה כי מלים אינן מחייבות; התחייבות חשובה כקליפת השום אם רק רוצים להפר אותה. כולם קנו. עם ישראל שילם. [פורסם בדף הפייסבוק של דן מרגלית]