חודשים של הפגנות ומהומות בהונג-קונג יצרו כמה היבטים החוזרים על עצמם, ואחד מהם הוא השימוש בגז מדמיע. בחמשת החודשים הראשונים של המהומות השתמשה משטרת הונג-קונג 6,000 פעמים באמצעי זה – מספר נמוך למדי, למשל בהשוואה לזה של משטרת פריז בדצמבר שעבר במחאת "האפודים הזוהרים".
גז מדמיע, בלתי נעים ככל שיהיה, לעיתים מונע קורבנות בנפש – מציין אקונומיסט. תומכיו אומרים שהוא מצמצם את האלימות החזיתית ומסייע לכוחות הביטחון לפזר קהלים גדולים בלא להשתמש באמצעים קטלניים יותר. בהונג-קונג נהרג המפגין הראשון רק ב-8 בנובמבר, מה שמחזק את הטיעון בעד הגז המדמיע. בעירק נהרגו 300 מפגינים בתוך חודש וחצי של מהומות, משום ששם נעשה שימוש רב בתחמושת חיה.
למרות זאת, הגז המדמיע נתון במחלוקת. אנה פייגנבאום, אשר כתבה ספר על אמצעי זה, מרחיקה עד כדי טענה שהוא "רע לדמוקרטיה", שכן הוא מאפשר אלימות בקנה מידה קטן ובכך מונע הידברות. אקונומיסט מציין, כי עד כמה שהדבר יישמע מוזר – גז מדמיע אסור בשימוש צבאי, אך מותר בשימוש כדי להשתלט על קהל אזרחי. זאת, כאחד מלקחי מלחמת העולם הראשונה, בה עשו שני הצדדים שימוש בגזים כבר מהחודש הראשון של הקרבות. באמנת ז'נבה משנת 1925 נאסר השימוש בכל סוגי הגז, ובשנת 1993 נכלל הגז המדמיע במפורש באמנת הנשק הכימי.
בארה"ב ובבריטניה שאחרי מלחמת העולם הראשונה הפך הגז המדמיע לאמצעי פופולרי לפיזור הפגנות ומהומות. משטרת הונג-קונג – שהייתה מושבה בריטית עד 1997 – פועלת כיום על-פי נהלים שגיבש מינהל המושבות הבריטי לפני מלחמת העולם השנייה לצורך השליטה בהן. אחד מאותם נהלים הוא הצורך להזהיר מראש את המפגינים מפני השימוש בגז המדמיע. אותו נוהל גם הורה להשתמש במילה "עשן", הנשמעת פחות מפחידה מאשר "גז" - ושוטרי הונג-קונג עושים זאת, על-ידי הנפת שלטים באנגלית ובסינית.
ההשפעות המיידיות של גז מדמיע הן מאוד בלתי נעימות, אך הן חולפות במהירות. מעט ידוע על הסכנות ארוכות הטווח; היצרנים אינם נוטים להעמידו לבדיקות קליניות. אבל רוב הפרשנים מסכימים, כי הנזק נגרם בעיקר בשל שימוש לקוי מאשר בשל הגז עצמו. בריאן קסטנר מארגון אמנסטי אומר, כי כדי למנוע פגיעות ממשיות מגז מדמיע, השימוש בו צריך לעמוד בשלושה תנאים: לקהל יש דרך להימלט, האזור מאוורר והגז נורה על הקרקע שלפני הקהל (לא באוויר או מעל ראשיהם).
גם אם השוטרים מצייתים לקווי פעולה אלו – ולעיתים קרובות הם אינם עושים זאת – אין ספק שהגז המדמיע אינו מבחין בין קורבנותיו. ההערכה היא, כי 88% מתושבי הונג-קונג נחשפו לגז מדמיע בשבועות האחרונים – הרבה יותר משיעור המפגינים נגדם הופעל במקור. ההשפעות קשות במיוחד על מי שסובלים מאסטמה, מחלות ריאה וגירויים בעור. לכן, אפשר לומר לכל הפחות שהשימוש בגז המדמיע מסוכן יותר מכפי שנדמה, מסכם אקונומיסט.
