בזמן שחגגו בטהרן את השתלטות האספסוף לפני 40 שנה על שגרירות ארה"ב, צעקו תומכי המשטר: "מוות לאמריקה וישראל". אבל באותו זמן, צעקו המפגינים בעיר כרבלא, מעוז השיעים בעירק: "מוות לאירן ולדיקטטור". המפגינים שרפו את דגלי אירן והבעירו אש בקונסוליה האירנית בעיר.
מעניין שההתקוממות נגד אירן מתרחשת בדרום עירק שיש בו רוב של שיעים שנחשבו כתומכי אירן. הפגנות ההמונים פוקדות את כל הערים השיעיות בדרום עירק, בכרבלא, בנג'ף, בבצרה, בכּופה ובנאצריה. פרוץ ההתקוממות בעירק ובלבנון מדירה שינה מעיני שליטי טהרן, כי היא עשויה לעודד את ההמונים באירן להתקומם. והנה זה קורה עם עליית מחירי הדלק בחמישים אחוזים, וזה קורה במדינה המשופעת באוצרות הנפט והגז.
ההתקוממות בערי אירן מתפשטת וחמינאי פוקד להשתמש בכוח נגד המפגינים ומכנה אותם שודדי דרכים שפועלים בהשראת אויבי אירן, וישראל וארצות-הברית. המפגינים שרפו תמונות והרסו פסלים של חמינאי.
לגבי המהומות בעירק, במרוצת ארבעה עשורים טענו קברניטי משטר האייתוללה שהם הנציגים הבלעדיים של השיעים בכל העולם וכי הם המגנים עליהם. כמו-כן, טענו שהמקום הקדוש של השיעים הוא בעיר קום באירן ולא בעיר נג'ף בדרום עירק. בימים אלה הכל מתהפך. רוב השיעים בעירק וחלק מהם בלבנון מתקוממים נגד הדיכוי והשליטה האירנית וגלי המהומות פוקדים את ערי אירן ומותירים מאות הרוגים ופצועים.
המחדלים של הפלשתינים
כפי שרואה אותם סופר ערבי, עבדאללה אלסויג' – עיתון אלחליג' 18.11.2019:
1. הפלשתינים, שסועים וקרועים, הוכיחו לעולם שאינם מסוגלים לנהל את ענייניהם ולשלוט בעצמם ולהקים את מוסדותיהם ללא שחיתות פוליטית ופיננסית. הם נכשלים לממש רווחה פנימית בגלל אי-יכולתם לנצל את התרומות שמגיעות אליהם. את התוצאות אנו רואים בכאוס שפוקד אותם.
2. ברצועת עזה יש תוהו ובוהו. אין הנהגה מאוחדת, הם מתנדנדים בין הרצון להגיע לשביתת נשק והרצון להמשיך להילחם נגד הישראלים. מצב זה מעמיד את השאלה: למה תנועת חמאס חותרת בבריתה עם אירן ועם האחים המוסלמים. העם הפלשתיני הוא הקורבן לאנרכיה הזאת. בעימות האחרון ברצועת עזה נהרגו 30 פלשתינים ולא היה ולו הרוג אחד לישראל.
3. מדוע לעם הפלשתיני אין זכות לקבוע את גורלו? מדוע לא מתקיים משאל עם טהור על שאיפות העם הפלשתיני. ברצועת עזה, תנועת חמאס מסבכת את העם הפלשתיני בקרבות חסרי תועלת.
עולם שאינו ראוי לחיות בו
העולם הערבי מונה כ-330 מיליון תושבים, שטחיו שמשתרעים מן החוף המזרחי של הים האטלנטי ועד המפרץ הפרסי, 14 מיליון קילומטרים מרובעים (פי 700 משטחה של ישראל). עולם משופע באוצרות טבע, אדמה פוריה, חופי ים ושמש כמקור אנרגיה. בכל זאת, זהו עולם שאינו ראוי לחיות בו. הוגי דעות בעולם הערבי מדברים על כך:
- 8 מיליון אנאלפביתיים בעירק ו-5 מיליון יתומים.
- 3 מיליון ילדים סורים מחוץ לבתי ספר בגלל מלחמת האזרחים שנמשכת זה כ-8 שנים והותירה כמיליון יתומים.
- 18 מיליון אנאלפביתיים במצרים מתוך כ-100 מיליון.
- 10 מיליון אנאלפבתיים בתימן וסגירת מאות בתי ספר בגלל המלחמה הפנימית במעורבות אירן.
הנתונים הנ"ל מוכרים למוסדות במדינות ערב ומאושרים על-ידי המוסדות הבינלאומיים והם עדות חיה לכל מה שעוללו המלחמות, פעולות הטרור והמאבקים על השלטון. המצב בשאר מדינות ערב, במאוריתניה, מרוקו, סודן, אלג'יריה וסומאלי אינו שונה ואפילו גרוע יותר. זה לא רק עניין של מה שמותירות המלחמות, אלא קיימים גורמים נוספים לכאוס. הדלדול ברזרבות המים, והתייבשות האדמות החקלאיות, הרעב והחולי. המלחמות הורסות את התשתיות ויש קשיים בשיקומן.
האוניברסיטאות פולטות עשרות אלפי בוגרים מדי שנה, אבל רובם אינם נקלטים בעבודה בגלל מיעוט ההתמחות בטכנולוגיה ופיגור בפיתוח התעשייתי. חסרים פרויקטים, יזמים כמשקיעים שאינם נוטים לסכן את הונם באיזורים חסרי יציבות וביטחון. זהו עולם שקוע בחושך, פיגור, אלימות ואינו מסוגל להתחרות עם הקידמה ולהדביק אותה.
עיתון "אלע'ד": הירדני (21.9.2019), קורא: "להפסיק להאשים את ישראל וארה"ב כאשמים במצבנו, ואפילו תתמוטט ישראל ותתמוטט ארה"ב, הערבים לא יתפסו את מקומם. יש סינים ורוסים ואחרים. עלינו להכיר שאנו קיימים בעולם שאינו ראוי לחיות בו".
מתי מת עבד אלנאצר
עיתון אלערב 28.9.2019, ע. אלטרבילי.
יש חילוקי דעות לגבי התאריך האמיתי של פטירת ג'מאל עבד אלנאצר. יש הטוענים כי זה היה ב-29.9.1961 כשהתפרק האיחוד בין מצרים לסוריה "קע"מ, אירוע טראגי ששם קץ לחלומו של נאצר להוביל את העולם הערבי בפרט והמוסלמי בכלל לאיחוד תחת שרביטו. לפי מקורות מצריים, האירוע גרם להתפרצות מחלקת הסוכרת.
ויש אומרים שנאצר שבק חיים עם תבוסת צבאו בתימן באמצע שנות השישים, כשנמוגה שאיפתו למצוא באיחוד עם תימן פיצוי לכשלון האיחוד עם סוריה.
ויש הטוענים כי מותו האמיתי היה ב-9 ביוני 1967 עקב תבוסתו המרה במלחמת ששת הימים.
אפשר להוסיף עוד תאריך למותו שנבצר מבעל המאמר הזה: זה היה במלחמת ההתשה 1970, כשכוח שריון של צה"ל נחת על החוף המצרי בים סוף, וסרק את החוף לאורך עשרות קילומטרים תוך ירי טאנקים על העמדות המצריות לאורך חוף הים. נאצר פיטר את הרמטכ"ל המצרי.
מקורות מודיעין מסרו בזמנו כי האירוע הזה גרם לנאצר התקף לב (שימי). לכל התאריכים הנ"ל יש להוסיף כמובן את 28.9.1970, שבו נפח נאצר את נשמתו בשדה התעופה בעת שליווה את נסיך כוויית בדרכו חזרה מהפיסגה הערבית שהתכנסה לדון באירוע ספטמבר השחור בירדן. עד כאן בעל המאר.
לסיכום, אפשר להוסיף כי נאצר מת וזכה למנוחת עולמים. אבל עמי ערב טרם נגמלו ממשקע השגיאות החמורות שהביא עליהם נאצר.
