הבוחר הבריטי נקרא שוב ושוב לקלפי – ובכל פעם האפשרויות שבפניו נעשות גרועות יותר. השמרנים והלייבור הפכו ממפלגות ימין-מרכז ושמאל-מרכז למפלגות קיצוניות, והשבוע הבחירה היא בין בוריס ג'ונסון לג'רמי קורבין. ביום שישי ה-13 בחודש ימצאו בריטים חסרי מזל את עצמם עם אחד מהם ליד ההגה, כותב אקונומיסט.
בבחירות הקודמות, לפני שנתיים בלבד, גינה אקונומיסט את ההקצנה של שתי המפלגות – וכיום המצב גרוע עוד יותר, טוען השבועון. בשנת 2017 היה הלייבור משמאל למרכז האירופי; כיום הוא מדבר על הלאמת 10% ממניות החברות והעברתן לידי העובדים, על שבוע עבודה בן ארבעה ימים ללא הפחתת שכר, על הלאמה של חברות מרכזיות, על הכבדת המס על העשירים – ובקיצור: טיפול בבעיות המאה ה-21 באמצעים של המאה ה-20.
קורבין לא עשה דבר כדי להרגיע את החששות מפני השקפות עולמו. הוא מותח ביקורת על מדיניות המערב, מזדהה עם הרודנים בוונצואלה ואירן, האשים את נאט"ו באחריות לפלישה הרוסית לאוקראינה. ממשלת קורבין לא תוכל לבנות על כך שתקבל מידע מודיעיני מארה"ב. קורבין גם לא התמודד עם האנטישמיות הפורחת בלייבור תחת מנהיגותו. יש מי שתומכים בהישארות באיחוד האירופי ויהיו מוכנים לבלוע את כל אלו תמורת משאל עם נוסף על הברקזיט, אבל אקונומיסט מבהיר שאינו יכול לתמוך בו למרות שגם הוא דוגל במשאל עם נוסף.
גם השמרנים הפכו למפחידים יותר מאז 2017, טוען אקונומיסט. ג'ונסון סיכל את הסכם הברקזיט של תרזה מיי והשיג גרוע יותר, שלמעשה מנתק את צפון אירלנד מבריטניה. הוא מבטיח להוציא סוף-סוף את בריטניה מהאיחוד, אך המו"מ הקשה באמת – על הסכם סחר חדש עם היבשת – עוד לפניו. ג'ונסון מאיים לפרוש סופית בסוף 2020, גם בלי הסכם סחר, כך שסכנה זו עדיין על השולחן. ההערכה האופטימית ביותר היא, שפרישה ללא הסכם תנמיך את ההכנסה הממוצעת בבריטניה ב-8% בעשר השנים הבאות.
ג'ונסון נפטר מהמתונים במפלגה, והסלים את המעבר ממפלגה ליברלית בתחומי הכלכלה והחברה למפלגה שמרנית בתחומי התרבות והסביבה. בפזילה לתומכי הפרישה בצפון בריטניה, ג'ונסון הבטיח יותר סיוע ממשלתי, מדיניות ממשלתית של רכש מקומי ותוכנית של הוצאות ומיסוי שחלקיה אינם עולים בקנה אחד זה עם זה. הוא גם הפנים את הלקח העיקרי מפיאסקו הברקזיט: אפשר לשקר ולשבור את הכללים בלא להיענש. כמו קורבין, גם לג'ונסון יש דעות קדומות; 30% מהמצביעים סבורים ששניהם גזענים. בשל כל אלו, אקונומיסט לא מוכן לתמוך בשמרנים.
זה משאיר את השבועון עם הליברל-דמוקרטים, שגם הם הקצינו מאז אקונומיסט תמך בהם לפני שנתיים. תחת הנהגתה של ג'ו סווינסון, הם עברו ממשאל עם נוסף לביטול הברקזיט בכלל. לעומת זאת, הגישה הכלכלית שלהם – העלאה מתונה בהוצאות תוך העלאת מיסים לרוחב הקו – היא ההגיונית ביותר. והם גם הבחירה היחידה של מי שמתנגד הן לברקזיט ללא הסכם והן לתוכניות השמאל הקיצוני של הלייבור.
אבל הרי הליברל-דמוקרטים לא ינצחו, אז למה לתמוך בהם? משום שהם ירסנו את מי שיישב בדאונינג סטריט 10, טוען אקונומיסט. קורבין רוצה להקים קואליציה עם המפלגה הסקוטית הלאומית, שתתמוך בו תמורת משאל עם על עצמאות סקוטלנד. אם יהיו בפרלמנט יותר ליברל-דמוקרטים, מצב זה ימתן את תוכניותיו. באותה צורה הם ירסנו את ג'ונסון ויאפשרו לו למתן את הקיצונים במפלגתו. והעיקר: הם הקרובים ביותר לערכים הליברליים עליהם מבוסס אקונומיסט, הוא מסביר. תמיכה בליברל-דמוקרטים תאותת שהבוחרים התומכים בשוק חופשי ובחברה ליברלית עודם בשטח.
מהלכי הברקזיט השתפרו שוב ושוב בזכותם של חברי פרלמנט בעלי דעות עצמאיות. אם בריטניה תפרוש מהאיחוד בחודש הבא כמתוכנן, הליברל-דמוקרטים יהיו בין התומכים הטובים ביותר בהסכם סחר עם האיחוד והמתנגדים העזים ביותר להימנעות מהגעה להסכם כזה. אקונומיסט מסיים: אין תוצאה טובה לסיוט הבחירות הקרובות בבריטניה, אך אם המרכז יחזיק מעמד – זו התקווה הגדולה ביותר מבחינת המדינה.
