אני פונה אליך בבקשה, מר
אביחי מנדלבליט, היועמ"ש: אנא תכריע בסוגית מסוגלותו של אדם החשוד בפלילים קשים לרוץ לבחירות, ואולי אף להפוך לראש
ממשלה לאחריהן. זו סוגיה משפטית סבוכה אך דומני שאין בה כדי להקשות ועליך להכריע במהירות. ישראל זקוקה להיטהרות, לחזרה אל ערכי המוסר והאתיקה, אל השפיות והנורמות המקובלות בכל מדינה נורמלית, נאורה.
לפני כמה שבועות הוכחת שאתה מסוגל לקבל הכרעות קשות. החלטת לתבוע לדין את ראש ממשלת ישראל המכהן,
בנימין נתניהו, לאחר הליך ארוך ומייגע בו הוא ואנשיו עשו כל שבידיהם כדי למנוע הליך מסודר. דחית ודחית את ההכרעה, ערכת
שימוע, התלבטת, ולבסוף החלטת. פעם ראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל, ראש ממשלה מכהן נתבע לדין עבירות קשות ביותר, לכאורה, האמורות להתברר בבית המשפט ולא בכיכר העיר.
הטענות של תומכי נתניהו שמא הרשויות נוהגות באכיפה בררנית הן מופרכות. אתה, אדוני היועמ"ש, יודע הכי טוב שהטענות נועדו למלט את האיש ממתן הדין. חבריו ותומכיו השוטים אינם מוכנים להשלים עם שלטון החוק ממילא. כאשר ראש ממשלה אחר, לא מכהן, אולמרט, הורשע, לא קמו כה רבים לטעון ששלטון החוק מושחת לא היו איומים של יציאת מיליונים לרחובות כדי להגן על המנהיג. לעומת זאת, זכורים לאדוני אותן מהומות כאשר יוצאי חלציה של מפלגת הליכוד, ראשי
ש"ס, הורשעו. איש לא מצמץ ולא נכנע ללחצים הבלתי לגיטימיים שהפעילו פעילי ש"ס, בדומה לפעילי הליכוד כיום. ראשי ש"ס שהורשעו, וישבו.
חף מאשמה
אין מדינה בעולם שבה ההמון, העם, הוא השופט את נבחריו. אין מדינה כזו. רשויות המדינה הן אלה העושות את המוטל עליהן. כל המורשעים, כל האסירים, טוענים לחפות. תקוותם היא שאולי יעלה בידם לשכנע את הרשויות להקל עליהם, אפילו לזכותם. לגיטימי לחשוב כך, לגיטימי להילחם בבית משפט ולעשות הכל כדי לצאת חף מאשמה. בלתי לגיטימי לנהל את המאבק בכיכרות, באמצעות הסתה, באמצעות ניצול לאקונות משפטיות העלולות לפטור חשודים ממתן הדין.
לפתחך הגלגלה הסוגיה בה אתה חייב להכריע: האם חשוב בפלילים קשים יכול להתמודד על המשרה החשובה ביותר במדינה? זו סוגיה משפטית ולא ציבורית, יען כי לא הציבור הוא שיחליט אלא מי שאמון על שלטון החוק. לפי מיטב ידיעתי, לא הייתה ואין מדינה בעולם הדמוקרטי בה אדם הנתבע לדין בתיקים פליליים, הורשה להתמודד בבחירות למשרה העליונה במדינה. אין דוגמה כזו. ישראל אינה יכולה להיות יוצאת דופן בהקשר זה. אם מותר לאדם חשוד בפלילי קשים להתמודד על משרת ראש ממשלה, כי אז אין כל מניעה שרופא החשוד בפלילים במסגרת עבודתו כרופא יתמודד למשרת ראש מחלקה או מנהל בית חולים. אין מניעה שמורה שחשוד בפלילים יתמודד למשרת מנהל בית הספר. אין מניעה שעורך דין חשוב בפלילים יתמודד למשרת היועץ המשפטי לממשלה. זה הרי לא מתקבל על הדעת.
אינני חסיד הפסאודו-דמוקרטיה שבה השלטון מוחלף על-ידי משפטנים. מנהיגים צריכים להיבחר על-ידי העם, והעם יחליט אם להחליף שלטון או לא. לא בכך אנו עוסקים במקרה דנן. אנו עוסקים כאן במועמד החשוד בפלילים קשים שחטא, לפי כתב האישום שאתה הגשת, בעבירות חמורות ביותר לכאורה. איש כזה אינו יכול לעמוד לבחירה בפני הציבור, ולציבור אין כל אמירה בעניין זה. זהו תפקיד הרשויות המוסמכות במדינה לעשות זאת. כך בכל מדינה נורמלית. מי שטוען אחרת וסבור שגם אם יש נגד אדם כתבי אישום, הוא יכול להתמודד בבחירות למשרה הנעלה ביותר, אין לו מושג על מה הוא מדבר. אין כאן משפטיזציה של דמוקרטיה. לא ולא. יש כאן ניסיון להגן על הציבור מפני פושעים לכאורה העלולים להמיט אסון על העם.
לפי מיטב ידיעתי, חוק יסוד הכנסת, בסעיפים העוסקים במועמדים המבקשים להיבחר לכנסת, אין קביעה ממשית/חד-משמעית, האם יכול להתמודד לכנסת מי שעומדים ותלויים נגדו תיקים פליליים האמורים להידון בבית משפט. סביר להניח שאפילו המחוקק לא חשב על מצב הזוי שכזה שחשוד בפלילים יוכל להתמודד לכנסת כי הרי השכל הישר אומר שזה מובן מאליו. מה שמתברר שאין זה מובן מאליו, עליך, אדוני היועמ"ש, להכריע ללא חשש ומורא. אשקר אם אומר שלפי מיטב ידיעתי והבנתי, אין לך אלטרנטיבות. ישנה רק אחת. ההיסטוריה תשפוט אותך והיא זו שתעניק לך או צל"ש על אומץ ליבך ללכת לפני המחנה ולהראות לו כיוון, או טר"ש במקרה של החלטה שתפגע אנושות בכלל החברה.
