הימים ימי בחירות והתעמולה תתחיל מחדש וכולנו נלך להצביע (מלבד המשתמטים כמובן). ונזכרתי בסיור שערכתי בטבריה לפני חודשים אחדים וביקרתי, בין היתר, בקברו של רבי משה בן מימון, הוא הרמב"ם מגדולי ההוגים והפוסקים. ולמה הימים הללו מתאימים להיזכר בתורתו של הנשר הגדול? כי הוא דיבר על פרנסה. דברים חכמים. הלכתי אצל אתר "דעת אמת", ארגון ציבורי שמטרתו העיקרית היא חקירת התרבות.
באתר שלהם מצאתי, מתוך פירוש המשנה לרמב"ם, מסכת אבות, פרק ד', משנה ו': "אל תעשה התורה קרדום לחפור בה, כלומר: אל תחשבה כלי לפרנסה, ובאר ואמר, שכל מי שייהנה בזה העולם בכבוד תורה, שהוא כורת נפשו מחיי העולם הבא. והעלימו בני אדם עיניהם מזו הלשון הגלויה". והוסיף הרמב"ם ונקב בשמות חכמים: "וכבר ידעת כי הלל הזקן היה חוטב, והיה חוטב עצים ולומד לפני שמעיה ואבטליון, והוא בתכלית העניות, ומעלתו - עד כי תלמידיו הם אשר הושוו למשה ויהושע, וקטן תלמידיו רבן יוחנן בן זכאי".
כמובן, איני צריך להאריך כאן בדברים, כי לומדי תורה יכולים בקלות רבה למצוא אותם, אבל קשה להם להפנים דברים אלה. יש מורים, שתורתם פרנסתם, והם דואגים ללמד את תלמידי הישיבות את תורתם השתמטותם. הימים הללו, שבהם יתקיימו בחירות ויתנהל שוב מו"מ על הקמת הממשלה וכנראה גם על חוק הגיוס, שלא כל כך מקויים, ואז שוב יקפידו גם החרדים וגם החילוניים שלא לדבר על חלק זה של דברי הרמב"ם.
המשכתי לעיין בוויקיפדיה ומצאתי שהוא נולד בקורדובה בשנת 1138 ועיקר פעילותו הייתה במצרים, שם היה רופאו של המלך. אבל רבי משה בן מימון לא הסתפק ברפואה, אלא היה פילוסוף והשפיע בתורתו על הגדולים שבין הבאים אחריו וביניהם תומאס אקווינס, ברוך שפינוזה, וילהלם לייבניץ (פילוסוף ופיסיקאי) ועוד. עד יום מותו, בגיל 66, הוסיף לכתוב ספרים בתחומי תיאולוגיה, מטאפיסיקה, אתיקה, רפואה ועוד.
עם זאת כתב גם ספרי אמונה ופירושים וביניהם, משנה תורה, מורה נבוכים ועוד. בצוואתו ביקש לא לקבור אותו במצרים ואמנם גופתו הועברה ונטמנה בטבריה. שם יש בית כנסת על שמו ועמו קברו של רבי יוחנן בן זכאי ומרכז מבקרים שנבנה בדיוק 805 שנים אחרי מותו. כשיצאתי מהביקור בקבר הרמב"ם תהיתי מדוע דווקא את המשפט "אל תעשה התורה קרדום לחפור בה" אינו נלמד ודווקא מתפלפלים ומחפשים פירושים מופרכים כדי שתלמידי חכמים יוכלו להתפרנס דווקא מקיצבאות מתקציב המדינה.
