מהר יותר, זול יותר, טוב יותר – טכנולוגיה היא התחום אליו אנשים רבים צופים בתקווה לעתיד טוב יותר. אבל עם תחילת העשור השלישי של המאה ה-21, האופטימיות מועטה. הטכנולוגיות החדשות ששלטו בכיפה בעשור היוצא החמירו את המצב. המדיה החברתית פוגעת בפרטיות, מפיצה תעמולה וחותרת תחת הדמוקרטיה. הסחר האלקטרוני מעודד עבדות מודרנית, מגביר את חוסר השוויון ומציף את הכבישים בכלי רכב. הורים חוששים שסמארטפונים הפכו את ילדיהם לזומבים מכורים למסך.
לדברי אקונומיסט, דומה שגם הטכנולוגיות שישלטו בעשור הבא מטילות את צילן. בינה מלאכותית עלולה להגביר את האפליה והדעות הקדומות, לסייע לשליטים סמכותנים ולאיים על משרות. הדור הסלולרי החמישי מצוי בליבת מלחמת הסחר האמריקנית-סינית. מכוניות אוטונומיות עדיין לא פועלות, אך כבר הורגות בני אדם. סקרים מלמדים שהאמון בחברות אינטרנט נמוך מהאמון בבנקים.
אקונומיסט מזכיר, שחששות דומים היו גם בעבר. בשנות ה-70 של המאה הקודמת הם היו מפני התפוצצות האוכלוסין, הנזק לסביבה והמרוץ הגרעיני. בשנות ה-20 קמה התנגדות למכוניות. ואילו בעת המהפכה התעשייתית במאה ה-19 הושמעו אזהרות מפני עיור, זניחת הכפר והנזק לבריאות הפועלים. לפסימיות יש בדרך כלל סיבות מוצדקות, אך היא גם עשויה להיות מוגזמת.
לעיתים קרובות מדי, דעת הקהל מתמקדת בתופעות הלוואי השליליות של טכנולוגיה חדשה, ולוקחת את יתרונות כמובנים מאליהם. את החששות מפני זמן המסך יש לשקול אל מול היתרונות של תקשורת מהירה ונגישות מיידית למידע ובידור. סכנה נוספת היא הימנעות מהעלויות לטווח קצר, הקיימות בכל טכנולוגיה חדשה, אשר תוביל לאובדן היתרונות לטווח הארוך. למשל: חששות שמא רובוטים יתפסו מקומות עבודה עלולים להביא פוליטיקאים להטיל עליהם מס, אך מדינות הרוצות לשמור על רמת החיים של עובדיהן דווקא צריכות יותר רובוטים.
נקודה זו מובילה ללקח נוסף: החשש מפני טכנולוגיה מוביל לעיתים קרובות מאוד לעוד טכנולוגיה. למשל: בינה מלאכותית היא אחד האמצעים להילחם בהסתה ברשתות החברתיות. הדוגמה הטובה ביותר היא שינויי האקלים: אין פתרון שאינו כרוך באנרגיה נקייה, קליטת גזי חממה ואחסון אנרגיה.
הלקח החשוב יותר, סבור אקונומיסט, נוגע לטכנולוגיה עצמה. בכל טכנולוגיה ניתן לעשות שימוש לטוב או לרע. האינטרנט מפיץ הבנה, אך גם סרטונים של עריפת ראשים. ביוטכנולוגיה יכולה לרפא מחלות, אך גם ליצור כלי נשק הרסניים. מה שקובע הוא הבחירות של בני האדם המשתמשים בטכנולוגיה. לכן, ההתנגדות לטכנולוגיות חדשות היא חיונית: היא עוזרת לקבוע את המסגרת בה החברה משתמשת בחדשנות ומטילה כללים המגבילים את השפעותיה השליליות, מסגלים את השינוי ויוצרים איזונים. ספקנות בריאה מובילה לכך ששאלות אלו מיושבות בדיון נרחב, לא בידי קבוצה מצומצמת של אנשי טכנולוגיה.
מקור החשש הגדול ביותר אינו הטכנולוגיה עצמה, אלא יכולתה של החברה האנושית לנהל דיון זה ולצאת ממנו עם תשובות טובות. במובן זה, הפסימיות הטכנולוגית היא שיקוף של הפסימיות הפוליטית. אבל יש בכך משהו מעודד: דיון עגמומי עדיף על העדר דיון. וההיסטוריה בכללותה מצדיקה את האופטימיות. ההתקדמות הטכנולוגית מאז המהפכה התעשייתית עזרה לחסל עוולות עתיקות יומין, החל מעבודת ילדים וכלה ברעב ובורות. הפתרון לבעיות כדור-הארץ מצריך יותר טכנולוגיה, לא פחות. מי שיחיו בעשור הבא, מסכם אקונומיסט, יהיו בין בני המזל ביותר בתולדות האנושות.
