זה לא חדש. השמאל הבין שלדרכו המדינית והכלכלית אין מספיק קונים בציבוריות הישראלית, ולכן הוא עסוק בהסוואה ובטשטוש ההבדלים, כדי למשוך גם מצביעים שבעצם תומכים בדרך הימין. התרגיל הזה הצליח לו ב-1992, והביא עקב כך ל
הסכם אוסלו, וגם ב-1999, והביא לגל הפיגועים הידוע בכינוי "האינתיפאדה השנייה".
אם הפעם זה יצליח, זה יהיה הישג אדיר למכונת יחסי הציבור שלהם, משום שדווקא הפעם, הפער בין ימין לשמאל הוא הגדול ביותר בתולדות המדינה.
בנושא המדיני-ביטחוני, אומנם תמיד היו הבדלי דעות אידאולוגיים חריפים בין ימין לשמאל, אבל אלה נשארו תיאורטיים בלבד. השמאל נגרר בעל כורחו ואפשר את מפעל ההתנחלויות. אפילו רבין באוסלו עמד על-כך שכל ההתנחלויות יישארו על-כנן. כיום, לעומת זאת, השמאל עסוק בהחרבת התנחלויות, ואם תינתן לו האפשרויות הוא יעשה זאת ביתר תוקף, בין אם בדרכים מנהליות, או דרכים משפטיות, או בצעדים יזומים של "הינתקות".
הימין לעומת זאת נמנע מאז עלייתו לשלטון מביצוע צעדי סיפוח, להוציא רמת הגולן, שלגביה היה קונצנזוס עם חלקים של השמאל באותה עת. אבל כיום, לראשונה, לאחר שנתניהו הפריך את מיתוס הצונאמי והבידוד המדיני, ובוושינגטון יש ממשל אוהד כפי שלא היה מעולם, יש לימין הזדמנות לממש צעדי סיפוח בבקעת הירדן, וזה מה שהוא עומד לעשות. הימין ירצה לצעוד קדימה להמשך הסדרת היחסים עם מדינות ערב תוך עקיפת התנגדות ארגוני הטרור. השמאל ירצה להחזיר את הנושא ה"פלשתיני" למוקד.
בתחום הכלכלי, המדיניות של נתניהו הוכיחה את היתרונות של השוק החופשי, וצמצום ההתערבות הממשלתית. הימין מעוניין להמשיך באותה דרך ולהשלים את חיסול המונופולים ולהקטין את כוח הוועדים הגדולים. ככל שמדיניות הימין הצליחה, גברה ההתנגדות משמאל, והתביעות לחזור לדרך המעורבות הממשלתית. נעשה כל ניסיון לחסום את פיתוח משק הגז. הקולות בשמאל לבטל פרויקטים ולהלאים את הגז לא פסקו. כדי לסייע לטירוף הזה, התקשורת ממשיכה להתעלם מההצלחות הכלכליות, ומייצרת נהי יש מאין.
חינוך תרבות וציונות
גם בתחום החינוך נוצר פער שלא היה בעבר בין הימין לשמאל. שרי החינוך של ממשלות
מפלגת העבודה בעבר הרחוק טיפחו את החינוך לערכי המורשת היהודית. לא הייתה להם שום בעיה עם זה. להפך. היום השמאל מתייחס בעוינות לכל שמץ של ערכים יהודיים במערכת החינוך, ותחת הקמפיין נגד "הדתה" מעוניין למחוק כל סממן יהודי במערכת החינוך. הימין כמובן מעוניין להמשיך לחנך את ילדי ישראל בדרך שהייתה נהוגה עד כה.
בתרבות ובתקשורת, מתעקש השמאל לשמור על ההגמוניה שלו, ולהפנות יותר ויותר תקציבים למוסדות ולערוצים שנשלטים על-ידו. הימין, התעורר סוף-סוף, ומתחיל לתבוע את חלקו בעוגת התמיכה, ולהפנות תקציבים לפריפריה, או לחלופין, הימין הליברטריאני דורש לבטל תקציבים אלה לחלוטין.
התופעה של ההגירה הבלתי-חוקית לישראל, שנוצרה בשנים האחרונות, יצרה עוד נקודת מחלוקת חריפה בין ימין לשמאל שלא הייתה קיימת בעבר. אנשי הימין, שמאז ומתמיד היו מזוהים עם השכונות הפחות מבוססות, דורשים לנקוט צעדים ממשיים כדי להרחיק מהם את הזרים האלימים חזרה לארצות מוצאם. השמאל לעומת זאת, מסיבותיו, מעוניין לקלוט את המסתננים הללו בכספי המיסים שלנו, ואף להביא עוד אחרים.
המחלוקת הזו נוגעת לשורשיה של מחלוקת יותר עמוקה בין הימין לבין השמאל לגבי זהותה של המדינה. לשמאל, שהיה בעבר ברובו ציוני לא הייתה שום מחלוקת עם יהדותה של המדינה. כיום השמאל תומך בהפיכתה של מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה, תוך התכחשות כמעט מוחלטת לערכים המקודשים של השמאל הציוני עצמו בעברו - התיישבות ועליה יהודית.
מערכת אכיפה נטולת חוק
את האג'נדה של מדינת כל אזרחיה דוחף השמאל בעזרת השליטה המוחלטת שלו במערכת המשפטית והפקידותית, והמערכת הזו עצמה הגבירה בשנים האחרונות את השליטה הדיקטטורית שלה בקביעת דרכה של המדינה, תוך התעלמות מוחלטת מהחלטות הבוחר ואף מהחוק עצמו. הימין שבחלקו היה שבוי בעבר בתפיסה רומנטית של ממלכתיות ושל "סיביל סרוויס" ושל "יש שופטים בירושלים", הבין מאוחר מידי את המציאות. זה לא הפריע למערכת המשפט להמשיך ביתר שאת, ובלי שום בושה לפעול באופן מושחת ואפילו בגלוי כדי להגן על המערכת מפני שינויים ואף מפני ביקורת עניינית.
זו אולי נקודת העימות החריפה ביותר כיום בין הימין השואף לממש את כוחו הדמוקרטי, לבין השמאל המעוניין בעזרת להטוטנות משפטית לעוות את הדמוקרטיה כדי לאחוז בשלטון בכוח. הימין ירצה לבטל את ההפיכה המשפטית, שמתעלמת בריש גלי מחוקים מפורשים, והגיעה לשיאה בהעלאה לדיון בבג"ץ של "חוקיותו" חוק יסוד. השמאל לא יהסס להשתמש בכל הכוח כדי להנציח ולהעמיק את השליטה הבלתי-דמוקרטית של האליטות שלו.
על הדרך הימין מבקש לתקן את הליקויים החמורים, שלא לומר שחיתות של ממש, שהתגלו במערכות אכיפת החוק. השמאל, שהמערכת עושה חלק מה"תקלות" שלה לטובת יעדים פוליטיים שלו, לא יכול להיות יותר אדיש.
נושאים אלה ואחרים הם המהות שלשמה נערכות בחירות, אבל השמאל ימשיך לעסוק בנושאים אחרים: התיקים של ביבי, האשמות במי גרם לבחירות, וידברו על "אחדות" ו"כולנו", כאילו שעד לפני רגע הם לא החרימו כל מי שהוא לא בדיוק הם. אז אל תתבלבלו, תתמקדו בנושאים האמיתיים שהצגתי לעיל. תדרשו תשובות אמיתיות, ולא סיסמאות בסגנון "נעשה מה שטוב, ולא נעשה מה שרע". כי אחרי הבחירות, הממשלה שתקום תעסוק בדיוק בנושאים הללו.
