מדברים על חסינות לראש
ממשלה שהוגשו נגדו שלושה כתבי אישום. ביקשתי להבין מהי אותה חסינות ובשיטוט אקראי ולא מחייב, בגוגל ראיתי את הציטוט הבא מתוך הויקיפדיה והנה הוא כלשונו: "חֲסִינוּת היא מונח ביולוגי המתאר מצב שבו לגוף יש הגנות ביולוגיות מספקות בפני זיהום או חדירת מזהמים." הגדרה מעניינת שאפשר ומסבירה את הכל. בתרגום לשפה פוליטית החסינות היא מונח פוליטי המתאר מצב שבו יש לראש ממשלה הגנות פוליטיות מספקות בפני זיהום וחדירת מזהמים, כשהכוונה לכללי אתיקה, מוסר וחוק שעלולים לפגוע בנבחר הציבור. במילים אחרות, דומה שיש הסבורים שהחסינות מאפשרת לנבחרי ציבור, לבצע פשעים מבלי לחשוש לגורלם.
כמובן שיהיו כאלה שיאמרו שהחסינות היא מונח משפטי. אכן החסינות זכתה לחוק מיוחד, חוק שאמור להגן על נבחרי ציבור, כדי שיפעלו ללא מורא למען הציבור. חוק שיאפשר להם להביע את דעותיהם ולפעול ללא חשש מתביעה. הרעיון בעיקרו הוא לאפשר לדוגמה, לח"כים להצביע עבור חוקים, הגם שהם שנויים במחלוקת ציבורית מבלי לעמוד בלחץ של תביעה אישית של מי שחש נפגע. החסינות נועדה להגן על נבחרי הציבור מפני מהלכים שעלולים להפריע להם בעשייתם הציבורית.
מטבע הדברים זהו עיקרון חשוב אך בעייתי, בעיקר מבחינה אתית וחוקית. אני מדבר על שליח ציבור שהיה מעורב בקבלת שוחד או שלחלופין נאשם בהפרת אמונים. בדני המקרים הללו מדובר בשליח ציבור שהעדיף את טובתו האישית על-פי שליחותו הציבורית. השאלה היא האם נבחר ציבור שכתב האישום נגדו מבוסס ומוכן לדיון בבית משפט יכול להמשיך ולכהן במשרתו ואף לזכות בחסינות. התשובה תלויה כך נראה במידת הפופולריות של הנאשם. את הדוגמה לכך אפשר לראות אל מול עיננו כיצד מנהיג נערץ על-ידי קבוצה ענקית של אזרחים מצליח לשכנע גם את מקצת יריביו שחשוב שתהיה לו חסינות. יריביו חושבים שבעקבות החסינות, הוא, ראש הממשלה, ששלושה תיקים מונחים לפתחו, יניח ויפרוש לאחר קבלת החסינות.
ההערכה שלי שהוא מבקש את החסינות, כי כך הוא מקווה לגרוף יותר קולות. תוך השתקה של הסוגיות שבהן הוא נאשם. ראד הממשלה טוען שהוא חייב לבקש חסינות כדי להמשיך בעשיה למען הציבור ומתעלם מהעובדה שכתבי האישום מעלים תהיה ברורה האם הוא דואג לציבור או לשמו הטוב ולמתנות שקיבל מחבריו העשירים. כדי להמחיש את הנושא, אדבר רק על כתב האישום של קבלת מתנות מבעלי הון, "קוו אספקה" של סיגרים ושמפניות כפי שאמר היועץ המשפטי של הממשלה. המונח קוו אספקה אומר הכל, ראש הממשלה שלנו, לוקה בהבנת תפקידו, שרות לטובת הציבור ללא משוא פנים. בהערת אגב, אם הוא מכור לסיגרים ולשמפניות, מוטב שהמדינה תממן את המוצרים היקרים לליבו כדי שיתמסר לעבודתו.
סיפור ששמעתי פעם מפיו של אליעזר שמואלי מי שהיה המנכ"ל המיתולוגי של משרד החינוך, שבמהלך נסיעת עבודה עם השר זלמן ארן הם הגיעו לבאר שבע. שמואלי הזמין מראש מקום במלון ודאג שיכינו ארוחה מכובדת לשר שהגיע אל העיר הדרומית. השר סירב להיכנס לחדר האוכל ואמר לשמואלי: בא נלך לדוכן פלאפל ונקנה חצי מנה, זאת תהה ארוחת הערב שלנו.
דומה שהסיפור הזה מבהיר את המונח שאותו בחר היועץ המשפטי לממשלה, "קו האספקה" של מוצרים, סיגרים ושמפניות, לראש הממשלה שלנו. אם את הבעיה הזאת הוא לא מבין, כי אז יש לו בעיה וגם לנו, שבעתיים. השאלה הגדולה היא האם על סעיף אישום זה, שבו טוען ראש הממשלה שמדובר במתנות מחברים אישיים, בעלי הון, האם סעיף זה הוא בר חסינות. התשובה היא כן החוק מאפשר חסינות וחברי כנסת, גם אם לא מודים בכך לא רואים בכך עבירה נוראה כל כך. אוזן חדה יכולה לשמוע את הצלילים הללו במסדרונות הכנסת, של אלה שיחליטו חסינות כן או לא.
האתיקה היא הראוי לעיסוק, חברי הכנסת הם אלה שקובעים את הראוי לעיסוקם. אך כנבחרי ציבור עליהם להבין שבכל החלטה, הם חייבים להביט לפנים אל המראה ואל הציבור ולשאול את עצמם האם כך ראוי לנהוג.
גם ראש הממשלה, חייב לחשוב פעם נוספת, איך הוא הגיע למצב שיש כל כך הרבה ראיות נסיבתיות וישירות שעל פיהן נתפרו התיקים שלו. הבעיה המרכזית הם כל עדי המדינה, שהם עבריינים שהמדינה מוחלת להם כדי לבנות תיקים לראש הממשלה. הסיפורים שלהם, של מקורביו האישיים, הם הבסיס להפללת והרשעת נתניהו. שיטה עקומה אך נוכחת של שימוש בעדי מדינה שמעוררת שאלה נוקבת הרבה יותר. האם ראש ממשלה שאלו יועציו הקרובים ביותר, יודע לבחור אנשים שטובת הציבור לנגד עיניהם, אנשים ישרי דרך. כנראה בנקודה הזאת לראש הממשלה יש בעיה גדולה הרבה יותר מכל התיקים שמוגשים נגדו. בעיה שציבור המעריצים חייב להבין, מנהיג שאינו יודע לבחור יועצים ואנשי אמון, מצוי בכשל עמוק של יכולת הערכה וקבלת החלטות. הנתונים שהגיעו לפתחו, היו מוטים מאינטרסים זרים, נתונים שגרמו לו לקבל החלטות שגויות.
קוו האספקה של סיגרים ושמפניה אינו כלול בסוגיית קבלת ההחלטות, הוא פשוט ליקוי ערכי עמוק של מי שנמצא בראש המערכת. נבחר ציבור שאינו מבין שבתפקידו הרם והנישא, רבים הם בעלי ההון שירצו בקרבתו ויהיו מוכנים לעשות הכל כדי "לשמח" אותו, אינו ראוי לתפקידו. כאזרחים אל לנו להקל ראש במתנות כאלה, יש להן משמעויות על החיים שלנו. האווירה החמימה והאינטרסנטית שבעלי הון מקרינים על נבחרי ציבור מסוכנת לכל אחד ואחת מאיתנו ודומה שאין מה להוסיף בנקודה זו.
החסינות, תפטור אולי פלונטר פוליטי אבל תחסן את הציבור מההבחנה בין הראוי לבין הלא ראוי לנבחר ציבור. החסינות אמורה להגן על נבחרי ציבור ישרי דרך שזקוקים להגנה מפני תביעות כאלה ואחרות על עשייתם הציבורית, ולא על נבחרי ציבור שמחפשים אותה כשנתפשו "על חם" כשהם מקבלים "מתנות" מחברים.
ראש הממשלה עולה ונואם קבל עם ועדה, טוען שכולם נגדו, גם מה שהוא מכנה, התקשורת השמאלנית, שמאפשרת לו להציג את עמדתו בכל רגע נתון. המטרה שלו לסחוף את מצביעי הימין שלא יתייאשו ויאפשרו לו להחריש את ההתנהגות הלא ראויה וליהנות ממנעמי השלטון. חשוב לזכור ולהזכיר שכתבי אישום הם רק אינדיקציה שטעונה בירור עמוק בבית המשפט, לפיכך ראש הממשלה רק מואשם בשחיתות והפרת אמונים. במאבקו לטיהור שמו מכפיש ראש מהממשלה את יריביו הפוליטיים וטוען שהם מושחתים ואיש לא נוגע בהם. התנהגות שמזכירה את הכלל המפורסם, "האשם הוא שם".
השאלה שעולה על הפרק היא האם אנחנו כאזרחים מוכנים לראות באתיקה, מוסר וחוק מזהמים שעלולים לפגוע בחיינו? יש הסבורים שכן ולא מבינים לדעתי שכללי התנהגות הם לא זיהום אלא הסכמה לחיים משותפים. לסיום אפשר לומר שראש הממשלה שלנו, הוא בסך-הכל בסדר ודם, באורך חייו האישיים הוא נותן דוגמה לא ראויה ויתר על כן בדרך ההתנהלות שלו נגד פקידי הממשל שמשרתים את המערכת שהוא מנהל.
כאזרח במדינה דמוקרטית, אני מצפה שראש הממשלה יודיע קבל עם ועדה שהוא מעדיף לפרוש מתפקידו ולטפל בענייניו המשפטיים ולהוכיח את חפותו. המדינה צריכה לסייע לו בהגנה המשפטית, ללא היסוס, כדי להתוות דרך שהאזרחים לא נוטשים את נבחרי הציבור ומוכנים לממן באמצעות תקציב המדינה את ההגנה עליהם גם במקרים קשים כאלה. התהליך הזה חשוב להגדרת כללי המשחק, שיהיה ברור, נבחר ציבור שחשוד בפלילים והוגש נגדו כתב אישום, חייב לפנות את מקומו לאלתר. בתפקידים כאלה חייבים לשרת מי שידיהם נקיות.
