ככל שחלפו החודשים, הלך והשתכנע יו"ר ניסאן-רנו לשעבר, קרלוס גוסן, כי אין לו סיכוי למשפט הוגן ביפן. הכעס על מעצרו פינה את מקומו ליאוש, ואז להחלטה לברוח ולמצוא מקלט בלבנון – אומר עורך דינו, טקאשי טקאנו. הקש האחרון היה שיחת וידאו נרגשת עם אשתו בערב חג המולד, אשר הובילה אותו להבנה שאין לו סיכוי לחזור ולחיות חיי משפחה נורמליים, מוסיף טקאנו.
במקביל, שבר משרד המשפטים את שתיקתו בת השבוע. השרה מסאקו מורי אמרה, כי בריחתו של גוסן הייתה "כנראה בלתי חוקית", לא ניתנת להצדקה ו"מצערת ביותר". היא הבטיחה לנהל חקירה מקיפה על הבריחה והורתה למשטרת הגבולות – לה אין כל תיעוד על יציאתו של גוסן – להדק את הפיקוח.
לדברי טקאנו, גוסן הציג שוב ושוב לעורכי דינו את אותה שאלה: האם הוא יכול לצפות למשפט הוגן? תשובתם הייתה אחידה: לא – לאף נאשם ביפן אין משפט הוגן. עם זאת, הם טענו שהראיות נגדו (באשמת עבירות מס ומרמה) חלשות ושיש סיכוי טוב שיוכלו להוכיח את חפותו.
וושינגטון פוסט אומר, כי לתביעה היפנית יש כוח רב, עם שיעורי הרשעה של 99%. אבל לעורכי דינו של גוסן היו שיעורי הזיכוי הגבוהים ביותר במדינה. טקאנו ועמיתיו ביקשו ממנו לבטוח בהם, אך ספקותיו ודאגותיו רק הלכו וגברו. לטענת טקאנו, הפרקליטות נקטה בסחבת בטיפול בבקשותיהם לקבל חומרי חקירה, הטילה מגבלות על חשיפתם ואפילו מחקה חלקים מהם – במקביל להדלפות בלתי פוסקות לתקשורת היפנית.
גוסן טען, כי הוא היה קורבן להפללה מצידם של פרקליטים, פקידים ואנשי ניסאן במטרה לטרפד את תוכניתו להעמיק את המיזוג עם רנו. אנשי עסקים יפניים, שנחשדו בעבירות חמורות בהרבה, לא הועמדו לדין – הוסיף וטען. מה ששבר אותו, כאמור, היה הלחץ על חיי משפחתו. בית המשפט אסר עליו להיפגש עם רעייתו, קרול גוסן, ואפילו לשוחח עימה במשך שבעה חודשים מתוך חשש שישבשו את ההליכים. בערב חג המולד הותר להם לנהל שיחת וידאו בת שעה במשרדי עורכי דינו – לראשונה מזה חודש.
"מעולם לא חשתי יאוש כה עמוק כלפי מערכת המשפט היפנית", אמר טקאנו על התרשמותו מן השיחה. "הרגשתי משהו קרוב לרצון להרוג מישהו. אמרתי לו: קרלוס, אני ממש מצטער. נכון, מערכת המשפט היפנית היא מבישה. אעשה הכל כדי לשפר את המצב ככל הניתן". גוסן לא הגיב. למחרת נמסר לו, כי משפטו – שאמור היה להתחיל באפריל השנה – עשוי להידחות לשנה הבאה; הודעה זו מילאה גם היא תפקיד בהחלטתו להימלט.
ב-29 בדצמבר יצא גוסן מביתו ולא חזר. למרות שהותקנו מצלמות מעקב מול ביתו, הן לא מנעו ממנו לקיים פגישות בלתי מאושרות ולא הבטיחו שיהיה במעצר בית, שכן הצילומים רק הועברו פעם בחודש לבית המשפט – הסביר טקאנו. ניסאן מצידה שכרה חוקרים פרטיים שעקבו אחריו מחשש שישבש את ההליכים, אך ב-27 בדצמבר הגישו עורכי דינו תלונה למשטרת טוקיו נגד המעקב והוא הופסק.
על-פי
וול סטריט ז'ורנל, גוסן חמק מאנשי ביקורת הגבולות בנמל התעופה של אוסקה כאשר הסתתר בקופסה שחורה גדולה המשמשת להעברת ציוד אודיו. שמו לא נכלל ברשימת הנוסעים במטוס; פרסומים קודמים מסרו, כי מדובר היה במטוס מנהלים פרטי שהוביל אותו לאיסטנבול, שם המשיך במטוס אחר לביירות.
התביעה בטוקיו דחתה את הטענות נגדה. לדבריה, אומנם שיעורי ההרשעות גבוהי מאוד, אך לנאשמים ניתנת אפשרות הולמת להעלות את טענותיהם ובתי המשפט פוסקים אך ורק על-פי הראיות. סגן התובע המחוזי, טקהירו סאיטו, הגן על ההחלטה להחזיק את גוסן במעצר למעלה מ-100 ימים, באומרו שהייתה לו השפעה משמעותית ביפן וברחבי העולם, והיה חשש ממשי שיחבל בראיות, לצד הסכנה שיימלט.
טקאנו אומר, כי למד על בריחתו של לקוחו רק מן התקשורת. "תחילה כעסתי, הייתה לי תחושה של בגידה. אבל במבט לאחור על האופן בו טיפלה בו מערכת המשפט כאן, הכעס שלי פנה לכיוון אחר. אכן נבגדתי, אבל לא בידי קרלוס גוסן".
