באחד מרגעיו הבזויים בפוליטיקה, בעודו חותר תחת
יצחק שמיר, תפס
אריאל שרון את המיקרופון במרכז הליכוד וזעק: "מי בעד מיגור הטרור? נא להרים ידיים". ובאמת מי אינו בעד מיגור הטרור? והונף ים של ידיים. דבר לא יצא מזה לבד מניסיון נואל להציג את יצחק שמיר כמנהיג חלש.
נזכרתי בכך נוכח סעיף במצע הבחירות של הליכוד, שנועד להשכיח כי תיקים פליליים כבדים רובצים על כתפי
בנימין נתניהו. הסעיף נקרא "תוכנית ה-100 לשלום", שביבי כתב וטראמפ חתם.
ובאמת, מי אינו בעד סיפוח חלק מנחלת האבות למדינת ישראל? ולחיזוק ביטחונה בבקעת הירדן? מי שבעד מיגור הטרור הוא גם בעד השארת עשרות אחוזים מיהודה ושומרון וירושלים בידי ישראל. אני בעד.
בני גנץ בעד. אולי גם
עמיר פרץ בעד. רק שהפעם לא מדובר בהצבעה פרטיזנית חסרת משמעות מהסוג של "מי בעד מיגור הטרור". זה מוקש מתקתק מתחת לקלפיות של מדינת ישראל.
רק נודעו עיקרי התוכנית וכל השבתי צבי ונביאי השקר והמשיחיים התעוררו לחיים. כן, הם רוצים סיפוח עכשיו. חד-צדדי. לא חשוב שהערבים מתנגדים. לא חשוב שאין בכל העולם כולו ערבי אחד התומך בתוכנית ביבי להצלתו ממשפט פלילי המוסווית כיוזמה של
דונלד טראמפ. הם רוצים את בקעת הירדן ואת הריבונות בכל היישובים, ובכלל לא אכפת להם שאין כלה לחתונה הזאת.
תאבי סיפוח
אז מה מסוכן? שכל מדינות העולם יתרחקו עוד יותר מישראל; שברגע בו ייבחר נשיא אמריקני אחר הוא יבטל את ההכרה האמריקנית במהלך הרשום על שמה של ארצות הברית; שמצרים וירדן, שאכן ובאמת לא אכפת להן מה גורל הפלשתינים, ייאלצו בצער רב להשעות את הסכמי השלום עם ישראל ואת קניית הגז ואת שיתוף הפעולה הביטחוני. יתרה מזאת, ירדן למשל, תבטל את הסכם השלום, אבל ישראל תיאלץ להמשיך ולהעניק מטרייה ביטחונית לבית המלוכה מפני המחבלים.
אבל המשיחיים -
נפתלי בנט ו
בצלאל סמוטריץ' ורבים-רבים בליכוד - אינם מבינים כי האיסור לספח שטחים שירת את כל ממשלות ישראל, גם הימניות, מפני שמנחם בגין ויצחק שמיר ובנימין נתניהו ידעו ויודעים היטב כי היתר כזה הוא מה שקרוי "מתנה של פיל לבן", מי שמקבל אותה יוצא נפסד. לשבתי צבי בנט וליעקב פרנק סמוטריץ' לא חשוב, הם תאבי סיפוח גם במחיר של חידוש הסכסוך המדיני, שעלול להתדרדר בקלות לאינתיפאדה חדשה, לא עלינו. ביבי מבין. אבל בנכונותו להציל את עצמו ממשפט צדק הוא מוכן לשלם במטבע ישראלי, והמטבע הוא ישראל עצמה.
ומה צריכה הנהגת כחול-לבן להחליט? מה שהייתה צריכה להודיע כבר ביום חמישי: "בהנהגתנו ניאות לנהל משא-ומתן עם כל יוזמת שלום אמריקנית ברוכה שתהיה מעוגנת בהחלטות מועצת הביטחון 242 ו-338. (למה הן? כדי להעניק לכל הסדר גושפנקה בינלאומית ולא רק חד-צדדית אמריקנית. ובהזדמנות קרובה אעמוד על הדמיון בין הצעתי לבין תבונת הציונים אחרי מתן הצהרת בלפור).
לאור זאת הייתה צריכה לבקש מאדם בעל מידע מדיני וניסיון רב בתחום כמו
דן מרידור או
ציפי לבני לצאת שלשום לארצות הברית ולהכין את הרקע התקשורתי להשתתפותו של בני גנץ במשא-ומתן עם טראמפ וביבי. לא לברוח מהתמודדות עם הציר ביבי-טראמפ, שאכן מבקש לטמון לו פח; ולא להיבהל מהשבתי-צביים בממשלה; ולומר בתקשורת האמריקנית בריש-גלי: אם אפשר אנו בעד התוכנית; אבל הלהג שלה נועד להקל על ביבי להשכיח מהציבור את עבירותיו הפליליות לכאורה, ולכן אנו רוצים להיות במטבח המדיני ולהשגיח על הסירים".
לך בכוחך זה והושעת את ישראל - אמרה דבורה לברק בן אבינועם. איני מאמץ את הלשון הזאת עתה. אך קורא לגנץ להתארגן היטב, ובמעמד משני ועם אנגלית פחות טובה לענות על האתגר ולחשוף את נביאי השקר. רגע, ואם אני טועה? ואם ניתן ליישם את התוכנית? בתפילה - הלוואי, בתבונה - לא דובים ולא יער.
[
פורסם בדף הפייסבוק של דן מרגלית]
