הכרה היסטורית

"לכבוד הוא לי להיות כאן היום, יחד עם רעייתי שרה, השר יריב לוין, היועץ לביטחון לאומי מאיר בן-שבת, תודה גם לך מאיר, וכל הפמליה שלנו. לכבוד הוא לנו להיות כאן איתך, אדוני הנשיא, יחד עם מזכיר המדינה מייק פומפאו, אנו מצדיעים לך מייק, מזכיר האוצר סטיב מנוחין, היועץ לביטחון לאומי רוברט אובריאן, שגרירת ארצות הברית באו"ם קלי קרפט, ג'ארד קושניר ואיוונקה, טוב לראות את שניכם. טוב לראות את השגריר דוד פרידמן, שהוא אנרגטי ואופטימי תמיד, ג'ייסון גרינבלט, אבי ברקוביץ', בריאן הוק, ושאר הצוות המדהים שלך לתוכנית השלום, אדוני הנשיא. טוב להיות כאן עם שאר האורחים המכובדים מממשלתך, עם סנאטורים וחברי קונגרס שהם ידידיה הטובים ביותר של ישראל בגבעת הקפיטול. תודה רבה לכם. השגרירים של האיחוד האמירויות הערביות, של בחריין ושל עומאן. זהו עונג לראותכם פה ואיזה סימן זה מבשר, רציתי לומר לעתיד, אבל זהו דווקא סימן להווה. לכל האורחים הנכבדים כאן היום, היום הוא יום היסטורי, והוא מזכיר יום היסטורי אחר. אנחנו זוכרים את ה-14 במאי, 1948, משום שביום הזה הפך הנשיא טרומן למנהיג הראשון בעולם שהכיר במדינת ישראל לאחר שראש הממשלה הראשון שלנו, דוד בן-גוריון, הכריז על עצמאותנו. היום הזה הוביל לעתיד מזהיר. אדוני הנשיא, אני מאמין שבעוד עשרות ואף מאות שנים מהיום, נזכור גם את ה-28 בינואר 2020, משום שביום הזה, אתה הפכת למנהיג הראשון בעולם המכיר בריבונותה של ישראל על חלקים ביהודה ושומרון שחיוניים לביטחוננו ומרכזיים במורשת שלנו. וביום הזה אתה גם מוביל אותנו אל עבר עתיד מזהיר, עתיד מזהיר לישראלים, לפלשתינים ולאזור כולו על-ידי הצגת דרך מציאותית לשלום בר קיימא. מאז הקמתה, ישראל חפצה בשלום עם שכניה הפלשתינים ועם העולם הערבי כולו. במשך עשרות שנים, השלום המיוחל לא הגיע למרות כמה תוכניות שלום שמאחוריהן כוונות טובות. אחת אחרי השנייה, הן כשלו. ומדוע הן כשלו? משום שהן לא הצליחו למצוא את האיזון הנכון בין האינטרסים הביטחוניים והלאומיים החיוניים של ישראל, לבין השאיפות של הפלשתינים להגדרה עצמית. יותר מדי תוכניות ניסו לאלץ את ישראל לסגת משטחים חיוניים כמו בקעת הירדן. אבל אתה, אדוני הנשיא, הכרת בכך שישראל חייבת להחזיק בריבונות על בקעת הירדן ועוד אזורים אסטרטגיים ביהודה ושומרון. במקום לשלם מס שפתיים זול לביטחונה של ישראל, לטמון את הראש בחול ולקוות לטוב, הכרת בכך שישראל חייבת להחזיק בריבונות במקומות שיאפשרו לה להגן על עצמה בכוחות עצמה. במשך יותר מדי זמן, הרבה יותר מדי זמן, התייחסו ללב ליבה של ארץ ישראל, בה התפללו אבותינו, הטיפו נביאינו ושלטו מלכינו - כשטחים שנכבשו באופן בלתי חוקי. היום, אדוני הנשיא, ניפצת את השקר הגס הזה. אתה מכיר בריבונותה של ישראל על הקהילות היהודיות ביהודה ושומרון, קטנות וגדולות כאחד. כפי שהכמרים שנמצאים כאן היום יודעים, מדובר במקומות שמוזכרים בתנ"ך. מדובר במקומות החקוקים בסלע הציביליזציה המשותפת שלנו. הקבר הקדוש בחברון, שבו קבורים אבותיו ואימהותיו של העם היהודי. בית אל, בו חלם יעקוב על סולם שעלה השמימה. שילה, שבו היה ארון הברית במשך מאות שנים. והודות לך, אדוני הנשיא, המקומות האלו ועוד הרבה מקומות שבמשך אלפי שנה היו חקוקים בנפשו של העם היהודי ושהציתו את דמיונם של מיליוני אנשים מסביב לעולם, המקומות הללו עכשיו מוכרים על-ידי ארצות הברית כחלק קבוע ממדינת ישראל. אדוני הנשיא, בשל ההכרה ההיסטורית ומשום שאני מאמין שתוכנית השלום שלך מוצאת את האיזון הנכון במקום שתוכניות אחרות נכשלו, הסכמתי לנהל משא-ומתן עם הפלשתינים על בסיס תוכנית השלום שלך. זאת תוכנית מצוינת לישראל. זאת תוכנית מצוינת לשלום. אם לומר את האמת, אדוני הנשיא, בהתחשב בכל מה שכבר עשית למען מדינת ישראל, אני לא מופתע. אתה הידיד הטוב ביותר שהיה לישראל אי-פעם בבית הלבן. בכל הכנות, אף על-פי שהיו לנו ידידים טובים במסדרונות הללו, זה לא מתקרב. ההחלטות ההיסטוריות שלך להכיר בירושלים כבירת ישראל, להכיר בריבונותה של ישראל על רמת הגולן, לאשר מחדש את דרישותיה החוקיות ביהודה ושומרון, לעמוד מול אירן ולצאת מההסכם המסוכן איתה, לחסל את קאסם סולימאני, לתמוך בשיתוף הפעולה היוצא מן הכלל בין ישראל לבין ארצות הברית ולבצר אותו, גם בתחומים הצבאיים, האסטרטגיים והמודיעיניים - כל אלו הם הוכחות לידידותך ולעומק מנהיגותך ומחויבותך לישראל. עוד בפגישתנו הראשונה כאן בבית הלבן לפני שלוש שנים, הבהרת את התחייבותך לעזור לישראל להשיג שלום עם הפלשתינים ועם שאר העולם הערבי. אדוני הנשיא, אני שותף להתחייבות הזאת ואני מצפה לעבוד איתך כדי להשיג שלום שישמור על ביטחונה של ישראל, יעניק לפלשתינים כבוד וחיים לאומיים משלהם וישפר את יחסיה של ישראל עם העולם הערבי. תוכנית השלום שלך עונה על כל היעדים הללו. ראשית, היא מטפלת בשורש הסכסוך בכך שהיא מתעקשת שהפלשתינים יכירו סוף-סוף בישראל כמדינה יהודית. שנית, היא קובעת שישראל תשמור על שליטה ביטחונית בכל האזור שממערב לנהר הירדן ובכך היא מעניקה לישראל גבול מזרחי קבוע שיאפשר לנו להגן על עצמנו לאורך גבולנו הארוך ביותר. ייחלנו לדבר הזה ועכשיו יש לנו גבול מוכר. שלישית, התוכנית שלך קוראת לפירוק חמאס מנשקו ולפירוז עזה. רביעית, היא מבהירה שבעיית הפליטים הפלשתינים תיפתר מחוץ לגבולות מדינת ישראל. חמישית, היא קוראת להשאיר את ירושלים, בירתנו עתיקת היומין, מאוחדת תחת ריבונות ישראל. וכמובן, היא מבטיחה שהמקומות הקדושים יישארו נגישים לכל הדתות, והיא שומרת על הסטטוס-קוו בהר-הבית. שישית, התוכנית שלך לא עוקרת אף לא בן אדם אחד מביתו, ישראלים ופלשתינים כאחד. במקום זה, התוכנית מציעה פתרונות חדשניים לפיהם ישראלים יישארו מחוברים לישראל, ופלשתינים יישארו מחוברים אחד לשני. זה עוזר שיש אנשי נדל"ן פה. הם חושבים על דברים שאנשים רגילים לא חושבים עליהם. אדוני הנשיא, ישראל רוצה שיהיו לפלשתינים חיים טובים יותר. אנחנו רוצים שיהיה להם עתיד של כבוד לאומי, שגשוג ותקווה. תוכנית השלום שלך מציעה לפלשתינים עתיד כזה. תוכנית השלום שלך מציעה לפלשתינים דרך למדינה בעתיד. אני יודע שאולי ייקח להם זמן רב להגיע לסוף הדרך. אולי ייקח להם זמן רב להגיע לתחילת הדרך. אבל אם הפלשתינים באמת מוכנים לעשות שלום עם המדינה היהודית ואם הם מוכנים לקבל את כל התנאים שהצגת בתוכנית, ישראל תהיה מוכנה לנהל משא-ומתן מיד. בלי כל קשר לעמדת הפלשתינים, ישראל תשמור על הדרך לשלום בשנים הבאות. לארבע שנים לפחות, ישראל תשמור על הסטטוס-קוו באזורים שהתוכנית אינה מגדירה כחלק מישראל בעתיד. עם זאת, ישראל תחיל את החוק הישראלי על בקעת הירדן, על כל היישובים היהודיים ביהודה ושומרון ועל כל אזור אחר שתוכניתך מגדירה כחלק מישראל ושארצות הברית הסכימה להכיר כחלק מישראל. ההחלטה הזאת תגן על ביטחונה של ישראל, תבטיח את האינטרסים הלאומיים של ישראל ותשאיר את האפשרות להסדר מדיני עם הפלשתינים פתוחה בשנים הבאות. אדוני הנשיא, אני מקווה שהפלשתינים יאמצו את חזונך לשלום, שהם יקבלו את התוכנית שאתה, צוותך ואנחנו עמלנו כדי להשיגה. אני מקווה שהם ינצלו את ההזדמנות שהתוכנית הכלכלית הגורפת מציעה. קראתי את התוכנית. צריך כישרון מיוחד כדי לסרב להשקעות בסך 50 מיליארד דולר. אני יודע מה זה עושה לכלכלות. אני יודע מה זה יעשה לחייהם של הפלשתינים. אני יודע כיצד זה יעזור לצעירים באזור. אני מקווה שהפלשתינים יאמצו את זה ויבנו יחד עם ישראל עתיד של שגשוג ושלום. אני גם מקווה ששכנינו הערבים האחרים יאמצו את חזונך ויפלסו נתיב של פיוס עם ישראל שייצר עתיד מזהיר לכולנו. אדוני הנשיא, ברצוני לברך את הצוות השלום המופלא שלך, אין מילה אחרת, על עבודתם. ג'ייסון גרינבלט, תודה ג'ייסון על עבודתך הנפלאה כשליח השלום של ארצות הברית במשך שלוש שנים. אבי ברקוביץ, תודה אבי על שיצאת מתפקידך מאחורי הקלעים ועבדת בכישרון בחודשים האחרונים כדי להשלים את התוכנית. השגריר דיוויד פרידמן, תודה רבה דיוויד. תודה על תרומתך החיונית למאמץ הזה ועל העבודה הנפלאה שאתה עושה כל יום כדי לחזק את הברית האיתנה בין ישראל לבין ארצות הברית. ג'ארד קושניר, ללא תבונתך, התמדתך ונחרצותך, היום הזה לעולם לא היה מגיע. אני יודע כמה חשוב העתיד היהודי לך ולמשפחתך. ג'ארד, היום עזרת להבטיח את העתיד הזה. המדינה היהודית חייבת לך והיא חייבת לנשיא טראמפ חוב נצחי של הוקרה. אדוני הנשיא, ביום ההיסטורי ההוא, ב-14 במאי 1948, גם דוד בן-גוריון וגם הנשיא טרומן נדרשו לקבל החלטה גורלית. רבים טענו שטוב יהיה אם בן-גוריון לא יכריז על עצמאותה של ישראל. רבים טענו שטוב יהיה אם הנשיא טרומן לא יכיר במדינת היהודים. אבל שני המנהיגים הבינו את גודל השעה. הם ניצלו את הרגע ושינו את פני ההיסטוריה. כמוך, אדוני הנשיא, אני מבין את גודל הרגע הזה. ואתך, אדוני הנשיא, אני מוכן לתפוס את הרגע ולשנות את ההיסטוריה. אני יודע שתהיה התנגדות. תמיד יש התנגדויות. אני יודע שיהיו מכשולים רבים בדרך וביקורת רבה, אבל יש פתגם יהודי עתיק שאומר: "אם לא עכשיו, אימתי? ואם לא אני, אז מי?" אדוני הנשיא, עסקת המאה שלך היא הזדמנות המאה. אני מבטיח לך, ישראל לא תחמיץ את ההזדמנות הזאת. אדוני הנשיא, דונלד, ישראל התברכה בידידותך ובהנהגתך החזקה, וישראל התברכה בידידותו של הגורם החזק ביותר עלי אדמות, ארצות הברית של אמריקה. אלוהים יברך את ארצות הברית ואלוהים יברך את כולנו בביטחון, שגשוג ושלום".