האדם הוא תבנית נוף בית-אביו וכמובן גם ביתו שלו. אינני רוצה לבקר את אשתו של גנץ או את אחותו כנשים בעלות דעות פוליטיות או אידאולוגיות, שבעיני הן אנטי-ציוניות ואנטי-לאומיות. כפרטים הן אינן מעניינות אותי ובדמוקרטיה כל אחד זכאי לדעה משלו, כל עוד היא איננה הופכת למעשים הנוגדים את החוק או את האינטרס הלאומי. כאזרחיות, הן אינן מבקשות מנדט מהעם ואינן עומדות לבחירה או החלטה ציבורית.
עם זאת עמדותיהן ומעשיהן (לא רק הן לבדן, אלא הקבוצות שעליהן הן נמנות), בניגוד למקובל בדעת הרחוב, גורמים נזק לאומי ומעודדות יריבים ושונאים וכולנו סבלנו מכך בעבר ונסבול גם בעתיד. אולם, כל עוד לא עברו על החוק, הן זכאיות. בכל פעם שמצעד האיוולת היהודי קנה לעצמו אחיזה חזקה מדי בהוויה הלאומית-תרבותית היהודית, שילם על כך כל העם מחיר ולעיתים אף כבד מאוד. כך היה בחורבן הבית הראשון והשני, כך בשואה וכך גם בתהליכי התקומה שלנו במאה ה- 20.
כשיהודים שמתעקשים לא ללמוד את לקחי ההיסטוריה נשארים בגולה וממשיכים לבכות על מר גורלם מול האנטישמיות הגואה, או חיים כאן ועוסקים בחזון עיוועים של שלום עם מי שאינו רוצה לראותם כאן מכל וכל והוכיח שוב ושוב שאין הוא בוחל באמצעים למימוש דרישתו לחיסול מדינת היהודים - נובע הדבר מאותם מקורות וניזון מאותו הגיון חסר שחר. שלום הוא תמיד יעד נכסף אבל זמני. ריבונות לאומית לעולם מפריעה לאימפריאליסטים להגשים את חזון ההתפשטות שלהם ולאגואיסטים או אקסטרמיסטים לממש את תאוותיהם ואת מאווייהם. קל לאלה להפעיל את שאיפותיהם מול מיעוטים זרים או "אורחים" בלתי קרואים; והיהודים הגלותיים, בתפוצות או בארץ, שימשו תמיד חומר נוח ביד מחוללי-אסונות אלה להגשמת שאיפותיהם ומימוש תאוותיהם.
העובדה שבית גנץ רווי בפעילי שמאל קיצוני אקטיביסטיים, מעלה את השאלה האם הן הדמויות החריגות בבית או נושאות הדגל של השקפת העולם השוררת בו. כאשר גנץ עצמו מתייצב בראש תנועה המגדירה עצמה "שמאל-מרכז", מה מייצג הוא כמוביל?! בהכירי את דעותיהם של חברים בכירים אחרים בתנועה גדול בעיני החשד שהמרכז איננו החלק החזק של תנועתו "כחל-לבן". גנץ כמוליך תנועה פוליטית, איננו רק אדם פרטי הזכאי לדעות והשקפות משלו,
הוא עתה נציג ציבור ודעותיו והשקפותיו הם המצפן לפיו הוא מכוון את דרכו ומקבל את החלטותיו בתנועה דמוקרטית - וכידוע "כחול-לבן" איננה תנועה דמוקרטית - החלטות מתקבלות ע"י חברי התנועה, אולם בתנועה בלתי-דמוקרטית משקלו של המנהיג המוביל בתהליך קבלת ההחלטה עולה באופן משמעותי ולעמדותיו חשיבות כפולה ומכופלת.
משום כך לבחינת המציאות והתנהלות העבר של גנץ ובית-גנץ בסוגיות פוליטיות ואידאולוגיות חשיבות רבה בבחינת השאלה מה הוא מייצג באמת. בקונטקסט זה: אשתו ואחותו הן פעילות פוליטיות בחוגים הקיצוניים של השמאל; הוא עצמו בא מתנועת העבודה ומתבטא לא אחת ברוחה; הוא אף מוכן לפגוע בתהליכים פוליטיים-לאומיים בעלי חשיבות עליונה, בנימוקים שאינם קשורים כלל ועיקר לשעת הכושר המדינית בה אנו נתונים. הבחינה הופכת, אם כך,
ממידע פרטי על בני משפחתו לאינדיקציה חשובה על נטיותיו הפוליטיות בקבלת החלטות מדיניות. מקרהו של אולמרט, למשל, הוא דוגמה מצויינת להתנהלות-עבר קטסטרופאלית שלו מבחינה פוליטית, שאינה עולה בקנה אחד עם היותו איש ימין בליכוד, אבל תואמת במדויק את השקפותיהם של אשתו ולפחות אחד מילדיו.
מעמדן של אשתו ואחותו של גנץ כאינדיקטורים פוליטיים, בין היתר על יסוד ניסיון עבר עם פוליטיקאים ישראלים אחרים, שונה מזה של "סתם אזרחיות" בעלות השקפה מקרית זו או אחרת. טוב יעשה הציבור הציוני-לאומי, אם יקח בחשבון גם עניין זה בבואו להצביע בבחירות הקרובות.
