X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  כתבות
הליך ההדחה של דונלד טראמפ הסתיים כצפוי בזיכויו. ההשלכות של שלושת השבועות האחרונים כבר ניכרות בהקצנה חסרת התקדים בין שתי המפלגות, ועלולות לבוא לידי ביטוי גם בהמשך נשיאותו של טראמפ, גם בבחירות הקרובות וגם בשנים הבאות
▪  ▪  ▪
תוצאה ידועה מראש [צילום: AP]

חוסר לגיטימיות הדדי
רגע השפל. ויהיו עוד כאלה [צילום: אלכס ברנדון, AP]

כמה מן הדמוקרטים דיברו על הדחתו של טראמפ ימים אחדים לאחר השבעתו; הם לא סלחו לו על שהעז לנצח את הילארי קלינטון. טראמפ, כמו טראמפ, רק החמיר את המצב בהתבטאויות פוגעניות, ארסיות, אישיות, גזעניות ושקרניות. הוא לא ניסה אפילו פעם אחת להגיע להסכמות עם הדמוקרטים, אלא מיצב את עצמו כמי שרוצה להתעמת איתם על כל נושא – בדיוק כמו שה-base שלו אוהב

הרגע המשמעותי ביותר במשפט ההדחה של דונלד טראמפ לא היה ההצבעה בה זוכה כצפוי, לא נאומיהם הממושכים של הצדדים וגם לא קטעי הווידאו העוקצניים שהקרינו זה כנגד זה. הרגע הזה התחולל מחוץ למשפט, 18 שעות לפני הזיכוי: כאשר יו"ר בית הנבחרים, ננסי פלוסי, קרעה לגזרים בשידור חי את נאומו של טראמפ על מצב האומה.
שעה וחצי קודם לכן, הותיר טראמפ את ידה המושטת של פלוסי תלויה באוויר, כאשר נכנס לאולם בית הנבחרים. זו כנראה לא הייתה טעות. טראמפ לא הושיט את ידו-שלו לסגנו, מייק פלס, אשר ישב ליד פלוסי – כדי שלא יצטרך להושיט יד גם לה. וכאשר היא ניסתה לברך אותו, הוא התעלם ממנה בהפגנתיות. בלשון הילדים אפשר לומר ש"הוא התחיל", אבל היינו מצפים ששניים מהפוליטיקאים החזקים ביותר בעולם יתנהגו בצורה קצת יותר בוגרת.
בנאומו לא התייחס טראמפ אפילו במילה אחת למשפט ולפרשת אוקראינה, ולא הזכיר אפילו פעם אחת את הדמוקרטים ("השמאל הרדיקלי", כינה אותם) או את ברק אובמה ("הממשל הקודם", אמר כאשר תקף אותו). אבל המשפט היה באוויר, ועוד יותר מכך – העוינות כנראה חסרת התקדים השוררת בין שתי המפלגות וראשיהן. מה שעשה טראמפ בתחילת הנאום ומה שעשתה פלוסי בסיומו, אותתו שהליך ההדחה העביר אותם מ"רק" בוז או "רק" שנאה, למחוזות של חוסר לגיטימיות הדדי.
כמה מן הדמוקרטים דיברו על הדחתו של טראמפ ימים אחדים לאחר השבעתו; הם לא סלחו לו על שהעז לנצח את הילרי קלינטון. טראמפ, כמו טראמפ, רק החמיר את המצב בהתבטאויות פוגעניות, ארסיות, אישיות, גזעניות ושקרניות. הוא לא ניסה אפילו פעם אחת להגיע להסכמות עם הדמוקרטים, אלא מיצב את עצמו כמי שרוצה להתעמת איתם על כל נושא – בדיוק כמו שה-base שלו אוהב. משפט ההדחה היה, נכון לעכשיו, השיא או השפל – תלוי איך מסתכלים על זה. משום מה יש תחושה, שבתשעת החודשים הקרובים המצב רק יהיה עוד יותר גרוע. וכאשר כך נראית הדמוקרטיה החשובה ביותר והחזקה ביותר בעולם, כולנו צריכים להיות מודאגים.

פוליטיקה, לא משפט
ג'ון רוברטס מסיים את המשפט [צילום: AP]

אם ההליך היה משפטי ולא פוליטי, כמו אצלנו, יש בהחלט סיכוי שטראמפ היה מורשע לכל הפחות במרמה והפרת אמונים אם לא בבקשת שוחד. הראיות לכך היו רבות, ובאו מפיהם של אנשי ממשל מקצועיים, מפיו של השגריר גורדון זונלדנד (שתרם מיליון דולר להשבעה של טראמפ) ואפילו מדבריו של טראמפ עצמו

ההליך עצמו היה הכל – חוץ מאשר משפט. היו שם קרבות פוליטיים, הצגות לתקשורת, נאומים אין-סופיים, הברקות ופדיחות. היו שם עורכי דין והיה שם אפילו שופט – נשיא בית המשפט העליון, ג'ון רוברטס, שגם היה אחראי להבלחות הבודדות של הומור. אז למה לא היה משפט? משתי סיבות: פרוצדורלית ומהותית.
מבחינה פרוצדורלית, הרפובליקנים מנעו את החלק החשוב ביותר בכל משפט: הצגת ראיות. ליתר דיוק, הסנאטורים קיבלו את כל הראיות שאספה ועדת המודיעין של בית הנבחרים, אבל הרוב הרפובליקני מנע זימון עדים נוספים וקבלת מסמכים חדשים. טראמפ אסר על הממשל לשתף פעולה עם החקירה שהובילו הדמוקרטים בבית הנבחרים, וספציפית מנע מכמה בכירים להעיד ובלם מסירת מסמכים.
הדמוקרטים החליטו שלא לנהל מאבק משפטי ממושך נגד האיסור, במיוחד לנוכח העובדה שהיו לא מעט פקידים – דיפלומטים ואנשי ביטחון לאומי – שהפרו את האיסור והעידו בכל זאת, ועדויותיהם היו מרשיעות. הם קיוו שיצליחו לשכנע ארבעה סנאטורים רפובליקנים לתמוך בזימון עדים, ולרגע נדמה היה שיש לכך סיכוי – לאחר שנחשפו קטעים מספרו של היועץ לשעבר לביטחון לאומי, ג'ון בולטון, שהעמידו באור שלילי במיוחד את התנהלותו של טראמפ בפרשה. אבל בסופו של יום, רק שני רפובליקנים "ערקו", והמשפט כולו התנהל סביב הנאומים והתשובות לשאלות מצד התובעים והסניגורים.
מבחינה מהותית, ההכרעה הייתה פוליטית לחלוטין – כמו בשני משפטי ההדחה הקודמים. למעט מיט רומני הרפובליקני שהצביע בעד הרשעה בסעיף האישום הראשון (הסנאטור הראשון בהיסטוריה המצביע נגד נשיא ממפלגתו), כל יתר הסנאטורים יישרו קו: הרפובליקנים זיכו, הדמוקרטים הרשיעו. אם ההליך היה משפטי ולא פוליטי, כמו אצלנו, יש בהחלט סיכוי שטראמפ היה מורשע לכל הפחות במרמה והפרת אמונים אם לא בבקשת שוחד. הראיות לכך היו רבות, ובאו מפיהם של אנשי ממשל מקצועיים, מפיו של השגריר גורדון זונלדנד (שתרם מיליון דולר להשבעה של טראמפ) ואפילו מדבריו של טראמפ עצמו.
למי שחושב שהשיטה האמריקנית טובה יותר מזו הישראלית – הנה עוד הוכחה לכך שהדבר אינו נכון. נשיא ארה"ב השתמש במשאבי ציבוריים ובסוגיות של ביטחון לאומי כדי לקדם את בחירתו מחדש, ויצא פטור בלא כלום. אצלנו, למרבה השמחה, קלושים הסיכויים שזה היה קורה בנסיבות דומות.

"מושבעים חסרי פניות"

ההתנהגות של הסנאטורים משני הצדדים עמדה בניגוד צורם לשבועה שנטלו על עצמם בתחילת הדיון: לפעול כמושבעים חסרי פניות. במשפט הדחה, הסנאטורים הם המושבעים. נשיא בית המשפט העליון מקביל כאן לשופט בערכאה דיונית ותפקידו מתמצה בשמירה על הנהלים; הוא אפילו אינו מדריך את המושבעים כפי שנעשה במשפטים רגילים.
אם היה זה משפט כתיקונו, מובן שאיש מבין הסנאטורים לא יכול היה לשמש כמושבע. הרי לכולם יש דעה מוקדמת, שלא לומר דעה קדומה, ולכולם יש אינטרס ישיר או עקיף בתוצאות המשפט. הדבר בולט במיוחד אצל מיץ' מקונל, יו"ר הרוב שבמידה רבה קבע כיצד יתנהל המשפט: רעייתו, איליין צ'ו, היא שרת התחבורה. כלומר: לא רק שדונלד טראמפ הוא ראש מפלגתו, אלא הוא גם הבוס הישיר של אשתו.
לכאורה, היינו מצפים שפה ושם יימצאו בין 100 האנשים והנשים הללו מי שיחשבו בצורה עצמאית: רפובליקנים שירשיעו, דמוקרטים שיזכו. אבל כאמור, למעט מיט רומני – זה לא קרה. והמשקיף מן הצד שואל את עצמו: האם באמת התמונה העובדתית, שלא הייתה שנויה במחלוקת, כל כך ניתנת לפרשנות כל כך מנוגדת? האם באמת לינדזי גרהאם הרפובליקני רואה מציאות הפוכה בתכלית מזו שרואה פטריק לייהי הדמוקרט? או שמא לאיש מהם בכלל לא משנה מה הוא רואה, והכל נגזר מן הפוזיציה הפוליטית? בקיטוב הקיצוני בו מצויה הפוליטיקה האמריקנית, שתי התשובות נכונות. ואז נותר רק לבחור מה גרוע יותר: אטימות מוחלטת מפני ראיית המציאות כמות שהיא, או צביעות מוחלטת המובילה להתעלמות ממנה.

דונלד טראמפ
"מרושעים", "אנשים נוראים" [צילום: אוון ווצ'י, AP]

תוך כדי הליך ההדחה, וגם לפניו, טען טראמפ שהחוקה מרשה לו לעשות ככל העולה על רוחו. זה כמובן לא נכון, אך זה מה שהוא חושב ולפעמים זו גם הדרך בה הוא מנסה לפעול. אחרי הפרשה הרוסית אמר טראמפ לעיתונאי הבכיר ג'ורג' סטפנופולוס, כי לא יהסס לקבל מידע ממדינה זרה על יריביו. בעיצומה של החקירה בפרשת אוקראינה אמר טראמפ, כי גם סין צריכה לחקור את ג'ו ביידן והנטר ביידן

באחד הרגעים הנדירים בסדרה "הבית הלבן" בהם ראש הסגל, ליאו מק'גארי, מלגלג על הנשיא ג'ד בארטלט, הוא צופה בו חוגג ניצחון פוליטי גדול ומעיר: "נראה באיזה מצב רוח הגנרליסימו יחזור לפה". בארטלט מתואר כסדרה כגאון טוב לב – וזה מה שעלול לעשות לו ניצחון נקודתי. עכשיו תחשבו מה יכול לעשות הזיכוי לדונלד טראמפ, עם אופיו הבעייתי והתנהגותו המתריסה.
סנאטורים רפובליקנים טענו השבוע, כי ההליך כולו יגרום לטראמפ להשתנות ולנהוג ביותר אחריות בעתיד. בלשון המעטה נאמר, שמאוד קשה להאמין. ראשית, אנשים לא משתנים בגיל 73. שנית, טראמפ הוכיח בעבר שהוא חוזר שוב ושוב על אותה התנהגות בעייתית בעסקים וכלפי נשים, פשוט משום שהוא לא נענש עליה. שלישית, וזה העיקר, טראמפ אמר במפורש שהוא יכול לעשות מה שהוא רוצה, ואמר במפורש שישמח לקבל עזרה בבחירות ממדינות זרות.
תוך כדי הליך ההדחה, וגם לפניו, טען טראמפ שהחוקה מרשה לו לעשות ככל העולה על רוחו. זה כמובן לא נכון, אך זה מה שהוא חושב ולפעמים זו גם הדרך בה הוא מנסה לפעול. אחרי הפרשה הרוסית אמר טראמפ לעיתונאי הבכיר ג'ורג' סטפנופולוס, כי לא יהסס לקבל מידע ממדינה זרה על יריביו. בעיצומה של החקירה בפרשת אוקראינה אמר טראמפ, כי גם סין צריכה לחקור את ג'ו ביידן והנטר ביידן. והנה, הוא יצא בשלום גם מהפרשה הרוסית וגם מהפרשה האוקראינית – אז למה שינהג אחרת?
ביל קלינטון, אשר זוכה ברוב גדול יותר מזה של טראמפ (55 מול 45), התייצב לאחר הזיכוי מול המצלמות, הודה בטעויותיו בפרשת מוניקה לוינסקי וקרא לאחדות. טראמפ אינו מפסיק לטעון שכל מעשיו היו תקינים לחלוטין, ואמש (6.2.20) כינה את הדמוקרטים "מרושעים", "אנשים נוראים", "מושחתים" וכך הלאה. מישהו באמת חושב שהוא יהיה מתון יותר וממלכתי יותר לקראת הבחירות?

ממשלים עתידיים

מחשבה מטרידה נוספת היא כיצד כל העסק הזה ישפיע על נשיאים עתידיים. נכון, טראמפ הוא יוצא דופן – לטוב ולרע, לטוב או לרע, תלוי בנקודת המבט – אבל הוא גם עשוי/עלול להיות תקדים: נשיא שיבעט במוסכמות ובהתנהגות המקובלת, בכללים האתיים ואפילו בחוק. והנה, למרות הכל – ואולי בגלל הכל – הוא שולט לחלוטין במפלגתו, נהנה מתמיכה של למעלה מ-90% ממצביעיה ודווקא בשבוע של סיום הליכי ההדחה מגיע לשיא התמיכה: 49%. אם טראמפ ינצח בבחירות בנובמבר, תסריט בהחלט אפשרי, המסר לבאים אחריו עלול להיות שההתנהגות הזאת משתלמת.
בעיה נוספת היא מצב מערכת האיזונים והבלמים שבבסיס השיטה האמריקנית. כאמור, טראמפ מתעלם ממנה וטוען שכוחו בלתי מוגבל – והזיכוי מלמד, כי בנסיבות פוליטיות מסוימות, אכן הנשיא יכול לעשות הכל ולא להיענש על דבר. עם יד על הלב, כל מי שבעמדת כוח לא ממש אוהב שמפריעים לו, והחלשת הכוחות המגבילים החוקתיים היא משאלת לב של שליטים רבים – גם אם הם באמת מאמינים בדמוקרטיה.
הליך ההדחה לימד, שהקונגרס עלול להשתמש בכוחו בצורה בעייתית. מבחינת תומכיו של טראמפ, היה זה בית הנבחרים שפעל בצורה פסולה כאשר הגיש את סעיפי האישום. מבחינת מתנגדיו, הסנאט מעל בחובתו כאשר זיכה אותו. במילים אחרות: מחצית מהאמריקנים חושבים, או לפחות עלולים לחשוב, שמחצית מהרשות המחוקקת פעלה משיקולים זרים, לטובת אינטרסים פוליטיים ונגד אינטרסים לאומיים. זהו משבר אמון קשה, שתוצאותיו עלולות להיות מאריכות ימים ואף הרות אסון.

הבחירות
מזכיר גבעת ברנר יהיה ראש הממשלה? [אנדרו הרניק, AP]

ב-2016 "הצליחו" הדמוקרטים לבחור את האדם היחיד שהיה יכול להפסיד לטראמפ – הילארי קלינטון, בעלת תדמית הרובוט והעבר הבעייתי מבחינת יושרה. אם יחזרו השנה על ה"הישג" הזה, הם יוכלו להאשים רק את עצמם על כך שנשיא מושחת יכהן בבית הלבן ארבע שנים נוספות

השאלה הגדולה היא האם וכיצד הליך ההדחה ישפיע על תוצאות הבחירות בעוד שבעה חודשים. לא ראיתי סקרים בשאלה עד כמה הפרשה האוקראינית חשובה לציבור האמריקני; הפרשה הרוסית הייתה רחוקה מאוד מראש הנושאים שהטרידו את הבוחרים. בנאום מצב האומה, כאמור 18 שעות לפני הזיכוי, התמקד טראמפ בקלף החזק ביותר שלו: המצב הכלכלי הטוב. זה מה שהכי מעניין את האמריקנים, וזה מה שנותן לו את הסיכוי הכי טוב לנצח.
הדמוקרטים מצידם ינסו בוודאי לסחוט ככל שיוכלו את לימון ההדחה – על התוצאות החמוצות שלו. הם לוקחים כאן סיכון לא מבוטל. טראמפ מציג ויציג את ההליך כניסיון לבצע פוטש נגד תוצאות הבחירות של 2016 ולסכל מראש את בחירתו ב-2020. הוא צריך לשכנע כמה מאות אלפי מצביעים מתנדנדים בכמה מדינות מפתח שזהו הסיפור, לצד הדגשת המצב הכלכלי, וזה עשוי להספיק לו. הדמוקרטים יצטרכו להסביר מדוע מעשיו היו פסולים ואף פליליים, ומדוע הם כה חמורים עד שיש לתת להם יותר משקל מאשר לשפל באבטלה ולשיא בבורסה.
שאלת מפתח נוספת תהיה כמובן זהותו של המועמד הדמוקרטי. במקביל לזיכוי בסנאט, התקיימו הבחירות המקדימות הראשונות במדינת אייווה, שהסתיימו בפארסה של תוצאות מעוכבות, מבולבלות ושנויות במחלוקת. המנצח היה ככל הנראה פיט בוטייג'יג' בן ה-38, לשעבר ראש עיריית סאות'-בנד בת 110,000 התושבים במדינת אינדיאנה. הסנאטור ברני סנדרס בן ה-78, שמאלני קיצוני במונחים אמריקניים, הגיע שני. סגן הנשיא לשעבר, ג'ו ביידן, נדחק למקום הרביעי; מייקל בלומברג, לשעבר ראש עיריית ניו-יורק, עדיין לא מתמודד בקלפיות.
אם זו תהיה התמונה בהמשך הדרך, אזי הדמוקרטים יאותתו שהם נפלו לחלוטין על הראש. בוטייג'יג' יכול להיות נשיא ארה"ב?! בקנה מידה יחסי לאוכלוסייה ולתפקיד, זה בערך כמו שמזכיר קיבוץ גבעת ברנר יהפוך לראש הממשלה. מקבילה לסנדרס אין לנו; זה בערך שילוב של סתיו שפיר מבחינת הדעות ובני בגין מבחינת הגיל. יש להם שני מועמדים מנוסים ומתונים – והם שוקלים את האפשרויות הקוטביות ביותר: המועמד הכי צעיר והמועמד הכי קיצוני.
ב-2016 "הצליחו" הדמוקרטים לבחור את האדם היחיד שהיה יכול להפסיד לטראמפ – הילרי קלינטון, בעלת תדמית הרובוט והעבר הבעייתי מבחינת יושרה. אם יחזרו השנה על ה"הישג" הזה, הם יוכלו להאשים רק את עצמם על כך שנשיא מושחת יכהן בבית הלבן ארבע שנים נוספות.

תאריך:  07/02/2020   |   עודכן:  07/02/2020
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
ההדחה שלא הייתה
תגובות  [ 3 ] מוצגות  [ 3 ]  כתוב תגובה 
1
טראמפ רמס את מצחצחי הנעליים
הגוי..  |  7/02/20 12:00
 
- העיקר שלך,הגוי, יש מוח לנהל
התנשאותך מצחיקה  |  7/02/20 20:54
 
- אז מדוע זה תתבכיין ? ..
הגוי..  |  8/02/20 18:54
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
איתמר לוין
הודעתו של אביחי מנדלבליט לפיה לא ימנע את מינויו של דן אלדד לממלא-מקום פרקליט המדינה, עמוסה בסתירות פנימיות, בחוסר היגיון ואף באי-אמירת אמת    על מניעיו האמיתיים של מנדלבליט בפרשה זו יש לכל הפחות ענן של חוסר ודאות, אם לא חשש לשיקולים זרים שמקורם בפרשת הרפז
שרון מגנזי
הפרופסור רפפורט משלב במגרש המשחקים של המדע בין אהבתו לשטח ובין מחקריו המסקרנים במעבדתו לחקר פיסיקה יישומית, ביניהם על חלקיקים מעורבים של אור וחומר ויצירת אטום מדומה. המנעד המחקרי רחב - משאלות בסיסיות שבאמצעותן רוצים להבין איך דברים מתנהגים עד מחשבות על התקנים לטכנולוגיות עתידיות
איתמר לוין
ועדת הכנסת שגתה בהחלטתה, משום שהחסינות המהותית לא נועדה לאפשר ביצוע עבירות. אבל אין זה אומר שעל בית המשפט העליון להתערב - משום שזו תהיה פגיעה חמורה בהפרדת הרשויות
איתמר לוין
התנהגות פסולה של המדינה בנוגע לתמרור בלתי חוקי בראשון לציון, מובילה את השופט רענן בן-יוסף לכמה אמירות חריפות במיוחד. לצד זאת, הוא מאפשר לסניגור לתקוף בצורה חריגה את שופט התעבורה
איתמר לוין
כמו גיבור "כן, אדוני השר" משתמש נתניהו במשאבים ציבוריים כדי להשיג נקודות פוליטיות    כמו בפרשת אוקראינה של טראמפ, נתניהו הקריב בפרשת יששכר את יחסי החוץ מול רוסיה
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il