נכון, יש כיום מושחתים בשפע; היו אינספור בעבר, יהיו למכביר בעתיד. אך האם מותר, בעקבות זאת, לעסוק בשחיתות? האם עובדה זו יכולה לשמש כתירוץ הפוטר איש זה או אחר מפשעים שביצע?
בנימין נתניהו, באחד מקווי ההגנה שלו בעבר, קרא לחקור את התנהלות
שמעון פרס בבית הנשיא ואישים נוספים בדבר שחיתות. לדידו, הם עשו, לכאורה, את מה שהוא עשה, לכאורה, ואם להם מותר - אזי גם לו. רק שהעובדה כי אדם מסוים גונב, עוסק בשוחד או עובר על עבירות מרמה והפרת אמונים, לא אומרת שלאחר מותר. זוהי טענה הפוטרת אותו מכל פשע אשר עשה או יעשה, וכי לא יעלה על הדעת כי שימוש בטענה זו יכול להצדיק לקיחת שוחד או שכל אדם יעשה מה שבא לו כולל לעבור על החוק.
עמדה מעוותת זו של נתניהו תורמת לקו ההגנה הגורס כי רודפים אותו ואך ורק אותו בזמן שלמושחתים אחרים מוותרים. אז זהו, שלא מוותרים. הוא מתעלם לחלוטין מהעובדה כי
משה קצב,
אהוד אולמרט,
אריה דרעי ואחרים נשלחו לכלא; לא מתקיימת פה איפה ואיפה לגביו. אך כאשר הוא מניח אמרות כאלו לפתחו של העם, ציבור בוחריו מאמין לו. נאמניו מרגישים כי רודפים אותם עצמם, את דעותיהם, את שאיפותיהם הפוליטיות וכי מנסים לגנוב מתחת לאפם, באור יום, את פתקי המח"ל אשר שמו בקלפי.
נתניהו זורק עוד קרש למדורה בדמות טענה נוספת המגלמת קו הגנה אחר: הוא מתבכיין כי התקשורת מאתרגת אנשי שמאל וכי אם היה פועל מדינית באופן הנוטה יותר שמאלה - לא היו חוקרים אותו מעולם. לטענתו, מערכות המשפט ואכיפת החוק מנסות להכפיף אותו לכדי מהלכים מדיניים המזוהים עם השמאל. כמובן שגם טענה זו מופרכת לחלוטין: פואד בן-אליעזר, למשל, נפטר בעודו מחכה להכרעת הדין במשפטו בגין שחיתות; אולמרט התכוון לבצע תוכנית מקיפה יותר מאשר ההינתקות ועדיין נזרק לכלא.
טענה נוספת ואווילית של ראש ה
ממשלה מנסה לכמת את רף השחיתות. סיגרים ושמפניות, לטענתו, הם לא בגדר שחיתות. לא הם ולא שוויים. אך מאיזה סכום כן אפשר לקרוא לדבר דומה שחיתות? מי קובע את הסכום? ומי זה לעזאזל בכלל בנימין נתניהו שיקבע על עצמו כי הסכומים שאיתם התעסק אינם נחשבים בגדר שחיתות? היכול הוא להעיד על עצמו? אין הוא יכול להיות נאשם השם על עצמו את כובע השופט והוא אינו מעל החוק. סביר להניח כי גם אם היה מדובר בסכומים כפולים ומכופלים שכל אוזן הייתה רועשת משמיעתם, עדיין היה מכמת את סכום שווי הכסף וטוען כי אינו עבר את הרף אשר העוברו יכול להיקרא מושחת.
שחיתות היא שחיתות
אותו דבר בכל הנוגע לטובות הנאה עיתונאיות. נתניהו גורס כי אין המדובר בשחיתות וכי סיקור עיתונאי לפי בקשתך מצוי בגדר הנורמלי. יתרה מזאת, הוא סובר כי במקרה הזה אין אפילו לכמת את שווי טובת ההנאה הזו וכי אין מדובר בטובת הנאה כלל, למרות שקיבל את הסיקור העיתונאי בו חפץ - מותרות אשר אין לאף פוליטיקאי אחר ואשר יכולה להטות דעת קהל ואף את הבחירות.
למעשה, נתניהו יותר מידי חכם מכדי להתעסק עם כסף בצורה ישירה ובלתי אמצעית. הוא תמיד התעסק אך ורק עם טובין וטובות הנאה, לא עם תנועות בעו"ש. הוא יודע שזה יותר מידי שקוף וכי אין שום בעיה להתחקות אחר כסף. ושטובין וטובות הנאה קשה לכמת, וגם אם אפשר, פשוט אין להם את ניחוח הכסף; סיגרים ושמפניות לא נשמעים גרועים כמו מאות אלפי שקלים.
חוץ מזה, טענתו דוחקת לצל את מה שהתרחש מהעבר השני - מה שנתן. התערבות נתניהו בעסקת בזק-יס ובעסקות נוספות הקשורות ל
שאול אלוביץ' באופן שהיטיב עם האחרון בכך שהרוויח סכומי עתק בשווי של כמיליארד שקל ידועה לכל, אבל מה שנתניהו עשה עבור
ארנון מילצ'ן לא ידוע ברבים: הוא פעל למען קידום האינטרסים האישיים והכלכליים שלו, ובין השאר, אבל לא רק, הוא קידם חוק אשר סיפק למילצ'ן פטור ממס הכנסה אשר שווה מיליוני שקלים ואשר יש לו קשר ישיר לקופת המדינה ולכיס של כולנו;
ניצל את מעמדו כראש ממשלה על-מנת לסייע בחידוש הוויזה של מילצ'ן לארה"ב ורתם את כוחו וקשריו לבית הלבן למען מטרה זו עד כדי פניות ל
ג'ון קרי, מזכיר המדינה דאז, ולדן שפירו, מי שהיה שגריר ארה"ב בישראל; סייע והתערב בעסקת רכישת
ערוץ 10 על-ידי
לן בלווטניק באופן שייטיב עם מילצ'ן ויזרים לכיסו סכומים נכבדים מהעסקה. ועוד ועוד. כל זה, למען קבלת תכשיטים, סיגרים, שמפניות, סחורות אחרות וטובות הנאה; יחסי קח תן.
כל תירוצי נתניהו נידונו לכישלון מראש. שחיתות היא שחיתות היא שחיתות, לא משנה אם אנשים אחרים עוסקים בה, לא משנה אם מדובר בכסף, טובין או טובות הנאה; איש לא מאתרג אף אחד והמשטרה והפרקליטות פועלות ללא משוא פנים ולא מבדילות בין פוליטיקאי מימין המפה הפוליטית או משמאלה. די להתבכיינות ולהתקרבנות.
