בכל פעם בה ה-BBC מסתבך בבעיות, נטען שזה בגלל החלטות מערכתיות גרועות ובגלל עליית האינטרנט. טים סטנלי, בעל טור בכיר בטיימס, אומר שיש עוד סיבה: טלוויזיה שאינה טובה כפי שהייתה בעבר. וזה בשל השינויים החברתיים העוברים על מי שיוצר אותה ומי שצופה בה.
הטלוויזיה הייתה מדורת השבט של המאה ה-20, הזדמנות להעביר תרבות עילית הישר להמונים – וה-BBC תפס אותה בשתי ידיו. סטנלי הציץ לאחרונה בלוח השידורים של ה-BBC בפברואר 1958: דיון על אמונה ומוסר, המחזת ספר רב-מכר, שיחה על "הרביזור" של ניקולאי גוגול, דיווח על עלייה לרגל. הוא היה מוכן לשלם תמורת שידורים אלו, כי לדעתו הטלוויזיה נמצאת במיטבה כאשר היא מביאה מחזות וסרטים איכותיים. היום, לעומת זאת, הטלוויזיה מתיירת להיות קולנוע בחיקו של הצופה: מצלמות נעות במהירות, דם ומין, מוזיקה רועשת. אבל בימים ההם הטכנולוגיה הייתה פחות מפותחת, והמפיקים היו חייבים להסתמך על כתיבה ומשחק ברמה גבוהה.
ה-BBC פרח בהקשר חברתי אחר מזה הנוכחי, ולא רק משום שהיה עליו להתחרות בערוץ אחד בלבד. השאיפה של בריטניה שלאחר מלחמת העולם השנייה היה להפיץ תרבות עילית, ולוחות השידור שיקפו את כוחו הגובר של מעמד העובדים ואת רצונו להתחבר לתרבות הלאומית. ה-BBC עסק בצורה נרחבת בחוויות מלחמת העולם השנייה, והצופים הזדהו עם שידוריו משום שרובם זכרו אירועים אלו.
כל זה הלך ונמוג לאורך השנים, ובמקום אותה תרבות עילית יש לבריטניה שורה של תרבויות-משנה שלא ניתן להכיל את כולן בבת אחת. פרסומת של ה-BBC מן העת האחרונה מציינת, כי לפני 25 שנה היו לתאגיד תשעה ערוצי שידור בלבד, בעוד כיום יש לו 27. אבל זה בדיוק חלק מן הבעיה, טוען סטנלי: ה-BBC מנסה לקלוע לטעמיהם של יותר מדי צופים ופורס את עצמו לפרוסות דקות מדי.
כמו מוסדות רבים אחרים, ה-BBC נזון מתהילת העבר – הוא עדיין משדר את הסדרה "דוקטור הו", זו השנה ה-57 – אך גם נראה כאילו הוא מצוי במלחמה עם עברו. התאגיד מפיק מחדש להיטים ותיקים ומנסה להגיע איתם לקהלים בלתי אפשריים – קצת כמו כנסייה שמקימה בית קפה באזור התפילה ומתפלאת שאיש אינו מגיע בימי ראשון.
לדעת סטנלי, מה שצריך ה-BBC לעשות הוא להתמקד במצוינות, לדעת שהעולם השתנה אך לדבוק בערכיו ולשוב ולהתחייב לחינוך ולתרבות עילית. מעל לכל, עליו לסמוך על הקהל. מדהים לראות עד כמה רבים ממבקריו היותר קולניים של התאגיד מקפידים לצפות בו כל כך הרבה. הדבר נובע מכך שהם רוצים שהוא יהיה טוב, ורבים מהם מבוגרים די הצורך לזכור את התקופה שהוא היה טוב. ההנהלה צריכה להקשיב להם.
בגדול, הערכים של קהל זה לא השתנו בהרבה לאורך השנים. מכתב לרדיו תיימז (תחנת הטלוויזיה של ה-BBC) משנת 1958 התלונן ששני זמרים בתוכנית בידור קל הופיעו ללא עניבות: "שניהם שרו כל כך יפה, אבל הם נראו מרושלים!". סטנלי מסכים איתו לגמרי, ומצפה לאותם סטנדרטים גם כיום.