עלובי החיים

שם הסרט הנוכחי ותוכנו מצביעים על ספרו של ויקטור הוגו משנת 1862. כמעט 160 שנה אח"כ נראה כי בעומקו של דבר, מעט מאוד השתנה בשולי החברה של צרפת 2020. הסרט היה מועמד לפרס אוסקר 'הסרט הזר' ולמען הצדק היה מגיע לו לזכות. זהו סרט עוצר נשימה, מסקרן, אמיתי ומעורר מחשבה. סרט חובה, בעיקר לבני הנוער. הסרט פותח בסצנת משחק הכדורגל גביע העולם של פיפא ביולי 2018 בו ניצחה צרפת. השדרה הראשית בפריז, השאנז אליזה, הייתה מוצפת צרפתים משולהבים נושאי דגלי צרפת. "זה סרט פטריוטי. וזה עצוב שרק אירוע כזה מאחד את צרפת. מה גם שבין 23 חברי נבחרת צרפת היו 8 מהגרים אפריקנים" מדגיש התסריטאי/במאי לדג' לי. Montfermeil (מונטפרמיי), האזור בו מתרחש הסרט, הוא פרבר מחוץ לפריז, מאוכלס מהגרים מכל הלאומים בפרויקט בניינים ענקיים וקרים, ללא פארק משחקים ומסביבו הזנחה וטינופת. המשפט שהוגו כתב "אין עשבים שוטים, יש רק מגדלים גרועים" מובא בסוף הסרט והוא למעשה טענת הכותב/במאי שמנסה אולי להצדיק את ילדי הרובע חסרי ההשגחה וההדרכה, המדרדרים לפשע. שלושת השוטרים גיבורי הסרט מייצגים שלוש אוכלוסיות, שלוש גישות לתפקיד השוטר, גישות המניעות את הסיפור. הוותיק והאחראי על השניים הוא מה שמכנים השוטר "המניאק": שוטר לבן שלא בוחל בכל שיטה כדי לדכא את המתמרדים הצעירים וכדי לשרוד במערך המשטרתי, לאחר שצולם בקלקלתו. השני, עוזרו הנהג, אפריקני חסון ויפה תואר שמזדהה עם הנערים האפריקנים אך מאבד את סבלנותו כלפיהם בשעת מבחן. דווקא הוא זה שמועד, וזאת, כדי להבהיר שאין מצידו גזענות, שהרי הם בני אותו מוצא. השלישי הוא השוטר החדש במקוף שהגיע ממחוז אחר. לכאורה, לא מנוסה בכל הטריקים, הכוחות והזרמים התת קרקעיים (תרתי משמע) המנתבים את המהלכים בשטח.

קבוצות כוח

גם הוא לבן אך מודע לזכויות הנרדפים שחבריו השוטרים מנסים לדכא. הוא זה שדואג לילד שנפגע מכדור השוטר האפריקני, הוא זה שמנסה לשכנע את קבוצות הניצים שאין טעם להכריז מלחמה, גם אם היא צודקת, והראיה - ההרס שמלחמה כזו גרמה בעבר. בניגוד לשוטר הלבן הראשון הבטוח בעצמו, הסרקסטי, השוטר הזה מאופק, צנוע אך עומד על שלו ודורש שהשוטרים ימלאו את חובתם בצדק ובנאמנות לתפקיד. לא אותה נאמנות אחד לשני, כפי שהשוטר הראשון מצפה ממנו. הדינמיקה ביניהם חשובה לא פחות מהדינימיקה בין השוטרים והנערים, בין השוטרים ומנהיגי קבוצות הכוח. "ראש העיר" הוא בריון לשעבר שמינה את עצמו לתפקיד זה, אך גם בו מתעללים הילדים בסוף. האחים המוסלמים מוצגים כמדריכים רוחניים המטיפים לילדים להתנהג יפה ואח"כ יקבלו ממתקים. אחד המשפיעים הגדולים הוא אפריקני בעל מסעדה שישב בכלא וכעת מייצג את הצדק. לעומתם יש פושעים מוכרזים, מוכרי סמים ששולטים בשטח והשוטר "המניאק" מנהל איתם מקח וממכר. ולבסוף, הצוענים, בעלי הקרקס, שלא מוותרים על ג'וני, גור האריה שנגנב מהם, ומאיימים להפוך את האזור עד שימצאוהו. בראיון עם הבמאי/תסריטאי שחי וגר עד היום ברובע זה הוא אומר: "האירועים הם חלק מחיי. גם סיפור גניבת הגור-אריה. חברי גנב אותו", מספר הבמאי ומראה בסלולר שלו צילום המאשר זאת...זו גניבה יותר אקזוטית מגניבת פת הלחם ב'עלובי החיים' של הוגו, והיא גוררת אחריה מלחמת כנופיות וראשיהם, הנלחמים על מקומם בצמרת ועל האמת הפנימית שלהם. הבמאי אומר כי היה לו קשה להשיג את ה-1.6 מיליון דולר להפקת הסרט וכי התרוץ היה שבתי הקולנוע לא יעזו להקרין את הסרט. והנה הסרט היה מועמד (מתוך 5 סרטים) לאוסקר בקטגורית הסרט הזר, בה זכה לבסוף הסרט 'הפרזיטים'. לדברי הבמאי הצרפתי זהו השג כשלעצמו. לדעתי הסרט הזה היה מועמד מוצלח יותר מ'פרזיטים' שממילא זכה גם בפרס הסרט הטוב ביותר. לסיום, זהו סרט עוצר נשימה, מסקרן, אמיתי ומעורר מחשבה. סרט חובה, בעיקר לבני הנוער.