בואו נגנוב

בואו נגנוב, בואו ניקח שוחד, נשקר, נכחיש. לכשיתבעו אותנו נלך לכיכר העיר ונסית נגד המשטרה והפרקליטות בקולי קולות. נתבכיין שרודפים אותנו בלא עוול בכפינו. נטען כי הפרקליטים אשר יתבעו אותנו הם הם הפושעים; המדינה היא העבריינית על שם שהיא שולחת את אותם פושעים לתבוע אותנו. נעליל על השוטרים עלילות שקר בטענה שהם מעלילים עלינו עלילות דם, והרי אנחנו צדיקים גמורים, תינוקות של בית רבן אשר לא חטאו מימיהם; וחוץ מזה, אז מה - כולם עושים את זה, למה נטפלים דווקא אלינו? לו היינו שמאלנים לא היו עושים לנו שום דבר - אדרבה, היו מאפשרים לנו לגנוב ולנצל את המדינה כאוות נפשנו; ואולי תשאלו, מה עם השמאלנים שבינינו - איך המשטרה תופסת גם אותם? מהשאלה הזאת, כמובן, נתחמק באלגנטיות, נסית את הדיון, נמשיך להתבכיין. ואולי נרד קצת לרזולוציות - אנחנו הרי רוצים לגנוב, אז בואו נדבר תכלס: אני מציע, כאופציה ראשונה, לשדוד מכולת שלמה. מה קרה? יגישו נגדנו כתב אישום על כמה בקבוקי קולה וסלטי חומוס? כמה בקבוקי יין מסכנים? נו, באמת, כולה כמה מאות אלפי שקלים. שטויות. אופציה שניה, והיא מוצעת לאלו בינינו אשר עובדים ברשויות המס: אני חושב שכדאי שתימצאו איזה דג שמן, תתנו לו פטור מלא ממסים, ותדרשו ממנו, בכל פעם מחדש, תכשיטים או משהו, לא משנה מה, מה שבא לכם - העיקר שלא יהיה כסף; זה גם שקוף מידי וככה גם תוכלו לטעון שלא מדובר באמת בשוחד - בסך-הכל אתם חברים טובים. נראה מי יוכיח שלא. מה כבר קרה? כמה מאות אלפי שקלים? נו, שטויות, מה זה כמה מאות אלפים בשביל אנשים שמתעסקים עם מיליונים.

מיליוני שקלים

אופציה שלישית, והיא מיועדת לעובדי מדינה: אם קיבלתם רכב חדש ממקום העבודה ויש לכם רכב פרטי ישן - תחליפו ביניהם, כך שהרכב החדש יעבור על שמכם, והישן יעבור על שם המדינה. עזבו, זה שטויות, אתם עובדי מדינה, זה מגיע לכם. חופשי מגיע לכם. אופציה רביעית: נגיד שהנפקתי חברה בבורסה; ונגיד ויש לי קשרים בחברת החשמל; ונגיד שאני מסדר לבעל עיתון גדול חשמל חינם על-מנת שיקדם וייקר את המנייה של החברה שלי ויכפיש את המתחרים שלי במטרה שהמנייה שלהם תצנח - האם עסקתי בשוחד? ברור שלא, מה אתם רוצים - ביני ובין בעל העיתון לא עבר כסף. כל מה שקרה הוא שהרווחתי מאות מיליוני שקלים בזכותו - והוא בזכותי. זהו, לא קרה כלום. אין כלום כי לא היה כלום. בחירתו של ראש ממשלת המעבר לאדם עם הסיכויים הרבים ביותר להרכיב ממשלה נותנת לנו אור ירוק לפשוע. זוהי בחירתנו ואיתה נחיה. בסופו של דבר, מותר לנו לעשות הכל - אנחנו בחרנו, אנחנו הפכנו אדם עם כתבי אישום חמורים לראש המפלגה הגדולה ביותר. הענקנו לו את מירב המנדטים, יותר מכל יו"ר מפלגה אחר, ואת הכוח הפוליטי הגדול והמשמעותי ביותר מבין כל מי שהתמודד בבחירות. אנחנו בחרנו ואנחנו הריבון. אם בחרנו לראשות הממשלה גנב ושקרן, בחרנו שמותר לגנב ולשקר. אנחנו הקובעים. על-מנת שלא להשחיר נבחרי ציבור, היועמ"ש וצמרת הפרקליטות מגישים כתבי אישום נגדם אך ורק אם הם לגמרי בטוחים כי ישיגו הרשעה בבית משפט. זאת מכיוון שאם יתבעו נבחר ציבור ולבסוף הוא ייצא זכאי - בוחריו עלולים עדיין לחשוד בו וההליך הדמוקרטי יכול להזדהם. מול בנימין נתניהו לא עומדים כתבי אישום רגילים. יש סיבה מדוע היועמ"ש השמיט את סעיפי השוחד בתיקים 1000 ו-2000.

מביא תקווה

סביר להניח כי אם היה מדובר באדם מן השורה - כתבי האישום היו מכילים גם את הסעיפים האמורים. כך שיש סבירות גבוהה מאוד כי למה שנשאר מכתבי האישום הרזים העומדים כנגדו יש משקל רב ובסיס חזק ואיתן. בנושא זה ניתן לציין כי נתניהו הוא ראש הממשלה המפונק ביותר מבחינה משפטית: ויתרו לו על כל כך הרבה דברים מתוך כל כך הרבה פרשיות כל כך הרבה פעמים. זה נכון שלפי החוק מותר לנתניהו להמשיך לכהן כראש ממשלה; וזה נכון שעומדת לו חזקת החפות, אך הוא ראש הממשלה ועליו לחשוב על העם ולנהוג לפנים משורת הדין. טוב היה עושה אם היה פורש לעסוק בענייניו המשפטיים במקום לגרום לשסע בחברה הישראלית. העם היה נקרע לו נתניהו היה מנצח בבחירות - ובבחירות האלו הוא לא ניצח - והיועמ"ש או בג"ץ היו פוסקים כי אין לתת את המנדט להרכבת הממשלה לח"כ החשוד בפלילים. אם יקרה מצב כזה, חצי מהעם יתקשה לקבל את העובדה כי למרות שניצחו - הפסידו, וכי לא תינתן האפשרות לממש את רצון הבוחר. עד כמה שזה מפחיד זה עוד יכול לקרות. יש אדם אחד ויחיד אשר יכול להציל אותנו ממצב כזה - אבל הוא כבר ממזמן דואג אך ורק לעצמו. ענייניו המשפטיים של נתניהו לא גרעו ממנו קולות, הם הוסיפו לו; בוחרי הימין נהרו להצביע לו. ההיגיון אומר שהיה צריך לקרות הפוך, אך יש לזה הסבר: הבוחרים של גנץ חושבים שהוא אלטרנטיבה ראויה לנתניהו והם רואים בו מישהו אשר יכול להציל אותם מראש הממשלה המכהן, מישהו אשר יכול להחזיר את המדינה למסלולה, לדאוג להם, לתקן את כל העוולות הנוראיות שנתניהו עולל. הם רואים בו מישהו אשר מביא עימו תקווה; אבל אצל נתניהו זה לא כך - בוחריו אוהבים אותו אהבה עזה ואמיצה. לא משנה מה הוא יעשה, בין אם זה טוב או רע, כי גם אם ימיט עלינו אסון אז מותר לו, הם ילכו אחריו באש ובמים. הוא המלך, הוא המשיח. האהבה הזאת גורמת להם לדקלם סיסמאות, לעצום עיניים, ללכת שבי אחריו, להאמין בו אמונה שלמה. וכאשר הוא בסכנה שאולי יפסיד - יצביעו לו בהמוניהם. אין כמו אהבה. אהבה עיוורת.