X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  מאמרים
חלק שני של הביוגרפיה של אהרון אמיר

פרק שני: עבריות מול יהדות

במאמרו "אנחנו" וה"הם" הוא מבחין בין ה"אנחנו", כלומר האומה "העברית", לבין ה"הם", כלומר "אלה הם היהודים, הפזורה היהודית העולמית, היהדות", או "הגולה", תוך שהוא מסביר ש"היהדות היא חטיבה חברתית היסטורית שיש בה כוח חיות מרובה ועל-פי דרכה הגיעה להישגים נכבדים בתחומי המוסר, הרוח והמחשבה"
▪  ▪  ▪
גבול לבנון [צילום: פלאש 90]

בהקשר זה של דיון בלאומיות ובמשטר, יש להתייחס גם למעמד הדת. מעניין שאמיר גילה אי-הבנה לסוגית ההדתה במאמר שכתב ל"עיתון 77": "תשובה למשאל", בו כתב על המהפך הפוליטי בהקשר לדמות החינוך בישראל, בציינו ש"ניסוחן של השאלות מלמד שבתחום התרבות והחינוך אתם "צופים" שתתגבר המגמה לתת "פירוש דתי לערכים הלאומיים" ולצמצם את היקפה של "תרבות העולם" בתוכניות הלימודים", ולאור זאת הוא קובע ש"הסתכלות רגועה ומפוכחת בנתונים הפוליטיים לעלייתה ולתפקודה של ממשלה החדשה על המרכיב הדתי פוליטי בתוכה, יש בה להביא למסקנה שמאזן הלחצים והלחצים שכנגד, בין אם בפועל ובין אם בכוח, קרוב לואדי שיביא לא לחיזוקה אלא דווקא למיתונה של המגמה שהחריפה והלכה בתמידות בתקופת שלטונה של מפא"י לגלגוליה" (שם). עם זאת בהמשך המאמר, באופן שלא עולה בקנה אחד עם הרישא, הוא מציין ביחס ל"ערכים הלאומיים" שמדובר ב"מזיגה מימית, מביכה ודלוחה של דת ולאום, מסורת "אתנית" עדתית וערכי מולדת, מזיגה שמעצם מהותה היא מאפשרת (או אף מחייבת) פרשנות דתית לערכים הלאומיים" (שם).
במאמרו "אנחנו" וה"הם" (מתוך הספר ואני בשלי, עיונים ותגובות 1944-1996, ארץ זהות לשון ספר שלח, 1997), הוא מבחין בין ה"אנחנו", כלומר האומה "העברית", לבין ה"הם", כלומר "אלה הם היהודים, הפזורה היהודית העולמית, היהדות", או "הגולה", תוך שהוא מסביר ש"היהדות היא חטיבה חברתית היסטורית שיש בה כוח חיות מרובה ועל-פי דרכה הגיעה להישגים נכבדים בתחומי המוסר, הרוח והמחשבה. והיא חטיבה שלמה לעצמה וזהה עם עצמה, אבל מעיקרה לא הייתה זהה עם ארץ מן הארצות ולא עם לשון מן הלשונות, ובעצם אין היא בבחינת הוויה לאומית. היהדות אינה אומה כל עיקר. היהדות היא עדה דתית, עדה בין ארצית, על טריטוריאלית, על לשונית, על מדינית" (שם, עמ' 75).
אורנן החל בתחילת שנות ה-80 של המאה הקודמת בניסוח עצומה במגמה להחתים אנשים שהלאום שלהם, בין שרשום בתעודת הזהות שלהם "יהודי", "ערבי" או כל רישום אחר, הנו "ישראלי". לדידו האזרחים צריכים להיות נקראים על שם המדינה. הוא פנה לשתף במהלך הזה את ידידו עשרות השנים, אמיר. בארכיון לא נמצאה פנייתו של אורנן אלא רק מכתב התשובה של אמיר ממנה עולה יחסו לעצומה הנסבה על ישראליות בהקשר למאבק משפטי. אמיר כותב "לנוסח העצומה המוצע לתמיכה לחתימה, מטעם "הוועד לחיזוק התודעה הישראלית" (שוב כמובן "תודעה" ו"ישראלית"). אבל אני שואל, קודם כל, בלי קשר לתוכן העצומה ועניינה, איפה תמצא אדם רציני שמוכן להתייחסות פוליטית או אפילו רעיונית-לוחמנית, למשהו שעוסק ב"תודעה"?! ואם תמצא בכל זאת אדם רציני כזה, היכן תמצא אדם לא רציני לצורך זה?
וברגע שמדובר על מספר כלשהוא של אנשים ממילא ה"לא רציניים" דרושים יותר מזולתם....מי שבא מצד אחד, להחתים אנשים על הצהרה שהם "שייכים ללאום" זה או אחר, במציאות הציבורית והרוחנית, יהיה כמי שבא... לבלבל את המוח בסיסמה "דבר עברית והבראת". ומי שמניח כי החותם על עצומות, ואפילו המשכיל, היודע מה זה מילאט (כמוזכר בשורה 6 של נוסח העצומה) ...כאילו אינו יודע עוד לא היכן ולא מתי הוא חי. אולי יודעת זאת כיום קבוצה מסוימת בקריית שמונה, לאחר שקבילה הסבר אינטנסיבי מתאים (מדובר למעשה בזוג שהקים ת"א כנעני בקריית שמונה - קיבוץ גונן-י. ב.) אך השימוש במונח כזה בהקשר הזה יוכל למצוא לו חיזוק רק כאמצעי המחשה לחיזוק האינדוקטרינציה של הבנים והבנות הנלבבים של אותה קבוצה". מכאן מסקנת אמיר: "...אך גילי והמטען שאני נושא על גבי אינם מניחים לי עוד להיחלץ לפעולה המתיימרת לעשות שירות פוליטי מסוים ומראש היא דנה עצמה לעקרות פוליטית" (ארכיון אמיר, מכתב מיום 30.8.84, גנזים 352/1054614).
לסיום הפרק אציין שלמרות שאמיר לא היה שותף לעתירה, הוא לא תמיד השתמש במונח "עברי" לעומת זה ה"יהודי". הוא כתב מאמר בשם – "מיהו ישראלי"? שהוקדש להגותו של המשפטן אביגדור לבונטין, מי שהיה נכדו של ז"ד לבונטין, מאבות הישוב העברי בארץ שכתב את הספר: פרט: בוקר וערב, כ"שבסוגיית היסוד של הזהות העצמית, כלומר של ה"דיכוטומיה" השוני, או הניגוד שבין הישראלי ליהודי, עמדתו של המחבר ברורה וחותכת. לא די שאין אלה מושגים חופפים בעיניו, אלא שהם נבדלים מהותית. לכן אין טעם לעיסוק בעיסוק הטרחני בשאלה "מיהו יהודי" ומן הראוי ללבן את השאלה האחרת, הקובעת באמת: "מי הוא ישראלי" (אהרן אמיר, ואני בשלי, "מיהו ישראלי?, עמ' 241).
פרק שלישי: לבנון
מבחינה כנענית הפרק הלבנוני מזוהה בלעדית עם אהרן אמיר שפעל רבות בתחום זה. אורות וצללים ניתן למצוא בדרכו זו, לצד ביקורתיות ראליסטית, גם היסחפות אחר המרכיב האידיאולוגי ביחס לרוב נוצרי (בתהליך של הצטמצמות דמוגרפית). על בשיר ג'ומייל הוא כתב טרם היכנסו לתפקידו כנשיא בצורה מורכבת באשר "מגולם בו צירוף לבנוני אופייני לאידיאליזם ואופורטוניזם, קוסמופוליטיות וקרתנות... פינוק וקשיחות ... איננו שליט בובה. אין בו בובה ישראלית, גם לא אמריקנית. ודאי שאיננו בובה סורית או סעודית. הוא אדם שאפתן, דעתן, פתלתל וקשה עורף... הרי הוא גיבור עממי, השואב הרבה מכוחו מחיבתם והערצתם של בני הנוער והמוני העם". ברם, לבנון הרב דתית, חפנה אפשרויות שיתוף פעולה אחרות על זו שנבחרה, כמו למשל השיעים ממפלגת אמל. מבחינת אמיר המצב בלבנון הנו חד סתרי מבחינת הכיוון הנוצרי ובמאמרו (עם בשיר) הוא כותב ש"במידה ידועה אפשר לומר שבחירתו מכתירה את המבצע הישראלי בכתר של לגיטימיות מבחינה לבנונית".
על כל פנים, דרכו שלו אל התהילה והעצמה הייתה פועל יוצא מהשקעה ישראלית כבדה ומתמשכת, אם גם סמויה מן העין בעיקרה, רצופת חתכתים ותנודות והרפתקאות, בחימושו ובמימונו של מאבק להצלת ייחודית וחירותה של לבנון... באותה מידה גם אפשר שלא נגזים אם נאמר ששלומה ועתידם של לבנון ונשיאה כאחד מותנים כיום ברצונה הטוב של ישראל, במעורבותה, ובערבותה. קשרי גומלין איתנים ופוריים עם ישראל עתידים להיות יתד נאמן לביטחונה של ארץ הארזים (כמו גם טענות חסרות בסיס כלהלן) חישוק לאחדותה, משען לריבונותה, מנוף לגדולתה. הם גם עשויים להיות, אולי לאחר תקופת מעבר כלשהי ("עם בשיר" מתוך ארכיונו של אמיר בספריה הלאומית)., מכשיר יעיל ביותר לחיזוק ולהעמקתם של קשריה אל החשובות והעשירות שבמדינות ערב".
אמיר דגל במדיניות פרו נוצרית לאורך שנים עוד קודם מלחמת לבנון. במאמרו "לבנון: חובות נמחקים, הקרן נשמרת" (6.9.81) הוא כותב על השותפות עם הכוחות הנוצרים בלבנון – " במשך הזמן עשוי הוא אפילו, באופן פרדוקסלי קמעה, להוסיף את משקלה של ה"אופציה" הישראלית ועל תכנה המהפכני, ומתוך כך להוסיף חיזוק למעמדם של בשיר, פקודיו ועמיתיו בתהליך המשא והמתן... ישראל לא התרוממה לגובהן של ההזדמנויות שזרמו לה מכוח מעורבותה במאבק הלבנוני. היא לא השכילה לפתח את ממדיה הרעיוניים הרוחניים והתרבותיים של שותפות הגורל הישראלית הלבנונית. היא התנזרה כמעט לגמרי ממיצוי האהדה שעוררה בחוגים רחבים ורבי השפעה בדעת הקהל האזורית והבינלאומית, בעצם היחלצותה לעזרתו של הקומץ הנלחם על נפשו" (ארכיון אמיר, הספרייה הלאומית).
יחסו אל הנוצרים בא לידי ביטוי גם במאמרו "כוכב בית לחם" בו כתב בזכות-" הדדיות" - מועצה לבנונית ישראלית לידידות ולפיתוח, שבין היתר עסקה בעליית לבנונים נוצרים למקומות קדושים לנוצרים, כמו בית לחם ("כותב בית לחם", מעריב מיום 21.12.82). הסוגיה האחרונה בקשר ללבנון היא הביקורת על היציאה מלבנון, שהביאה לחיבורו של הספר השחור. במאמר על הנסיגה מלבנון הוא קבע ש"הפינוי הבהול של ליל 22 במאי כלל גם כזכור את עקירתם של אנשי צד"ל עם משפחותיהם מאדמתם. ימים ספורים קודם לכן, כמו לצורך הרדמה והטעיה, הספיק צה"ל לחנוך ליד אדמת הרצועה, ליד קליעה, אנדרטת ענק לחללי צד"ל... אנשי חיזבאללה לא איחרו לפוצץ את האנדרטה מיד לאחר שנכנסו קבעו ניצחון ל"שטח המשוחרר". אבן על אבן לא השאירו ממנה. בכך חגגו את ניצחונם על צה"ל ועל "הבוגדים" בעלי בריתו.
שלא כישראלים, מיטיבים הללו להעריך את חשיבותם של סמלים במהלכה של מערכת שהיא ערכית ופסיכולוגית לא פחות משהיא צבאית ומדינית... במלחמת הגרילה הממושכת בין ארגון ההתנגדות השיעי למדינת ישראל שידרה זו האחרונה, על מכונה הצבאית האדירה והמגושמת ועל "החזית הפנימית" שלה המנוכרת והאנרכית, יותר ויותר רפיון ידיים ורוח מול 600 לוחמי חיזבאללה קלי תנועה, הממושמעים והנלהבים. לא בכדי לעג השיח נסראללה... לרפיסותה של החברה הישראלית, אותה המשיל, כזכור ל" קורי עכביש" ...חלילה לנו מלהתעלם מן העבודה שהדימוי שמקרינה ישראל בסביבתה הגיאופוליטית (ולא בה בלבד) הוא דימוי של כוח כושל, מתפורר ודועך, שמזה כעשרים וחמש שנים הוא חי במזל של נסיגה מתמדת... במזרח התיכון (ממשיך ומבטא אמיר קו ביטחוני ניצי ראליסטי מבית מדרשו של הנרי מורגנטאו -י.ב.)
...יש לו לדימוי החיצוני השפעה מרחיקת לכת על הערכת כוחו של בעל הדימוי, וברבות הימים גם על הערכתו העצמית ועוז רוחו. במידה לא מועטה, ההסתאבות המואצת של הממסד הפוליטי הישראלי (מדובר במאמר לפני כ20שנים !י.ב.) היא חלק מן התהליך הזה. הוא הדין בניכור ובזלזול המודגש שנוהגת החברה הישראלית בחוקי המדינה... הוא הדין ב"פלשתניזציה" הגוברת של דוברי הערבית שבה, המלחכת אפילו את מרכז הכובד של דובר העברית במדינה... אומנם כן, בסביבה הגיאופוליטית, התרבותית, והאנושית שלנו, שמבטיה נשואות אלינו ועוקבים אחרינו בלי הרף, נודעת חשיבות מרכזית לכבוד על כל גילוייו... אילו הייתה הבנה זו מדריכה את צעדיה גם בליל ה-22 במאי ליל היציאה החד-צדדית על כל ביזיונותיה, לא היו חילי צה"ל נוחלים חרפה בצאתם משם כגנבים בלילה, המניחים את כבודם וציודם ומכמניהם שלל לרודפיהם".
הגרסה הרשמית של צה"ל תלתה את היציאה המהירה בשבירת כוח ההתנגדות של צד"ל. בכל מקרה מבחינת אמיר היא הייתה צריכה להיות לגמרי בצורה אחרת באשר השטח היה אמור להיות "מפונה לעין השמש, בצהרי היום, לקול שירה, בליווי תזמורות צבא וסיקור תקשורתי", כולל גם קליטת משפחות אנשי צד"ל ושירות אנשי צד"ל בצבא בתנאי קבע.
לסיום
אמיר היה אינטלקטואל מגוון והגם היותו מבקר הממסד הוא ידע לקשור עמו קשרים. כך הוציא לאור את כתב העת קשת, כמו גם את קשת החדשה, שבין חברי המערכת שלה היה הליברל הציוני אמנון רובינשטיין, שהגותו בוקרה על-ידי הכנענים. אגב בשנות ה-60 כשהקים אמיר את "המועדון למחשבה עברית" היה רובינשטיין אחד מהמשתתפים בו... גילוי שעלה מתוך ארכיונו של אמיר בספריה הלאומית שהוא כתב מספר פעמים נאומים לאישי ציבור. כך למשל ניתן לציין את מברק הברכות שכתב ב-25 לאפריל 1977 לשמעון פרס כראש הממשלה (בפועל) לשייך אמין טריף לכבוד חג נבי שועייב (ARC 4 1863 03 46).
בתחילת 2001 הקים אמיר את "העמותה העברית" שהתוצר המרכזי שלה היה כתב העת "קשת חדשה". אולם לא הייתה זו יוזמתו האחרונה. האחרונה הייתה יוזמה להקים תחנת רדיו - "קול המזרח מירושלים" או "אל ג'זירה" ישראלית מינואר פברואר 2007. המטרה ש"קול המזרח מירושלים" ידגיש בעצם הקמתו ובשמו את כוונתו לבטא את הקול השפוי האמתי של המזרח, "מהודו ועד כוש", להידרש לבעיות האזור, למצוקותיו ולתחלואיו ולהציגם בצורה אובייקטיבית ומושכלת כל האפשר..."קול המזרח בירושלים" ילחם בזרמים החשוכים הדוגלים באיסלאם ג'יהדיסטי ופוסלים כל יסוד של רוחב דעת ופייסנות באיסלאם, ויוקיע מגמות תוקפניות ריאקציוניות החותרות לדה-לגיטימציה של מדינת ישראל בזירה הבינלאומית. בד-בבד עם כך ישקוד לתת מבע ועידוד לקולות של ביקורת עצמית, נון קונפורמיזם וכמיהה לרפורמות..."קול המזרח מירושלים" אינו מיועד לשמש שופר למדיניותה של ממשלה ישראלית כלשהי... הוא לא ימנע מלאפשר מתיחת ביקורת על גילויים שונים בחייה ובמדיניותה של ישראל..". יש לציין שעל אנשי החוג היוזם נמנו בין היתר: יעקב פרי, פרופ' ברנד לואיס, מאיר רוזן, ופרופ' יוסי שיין.
אין מתאים יותר לסכם מאמר זה בדברי הביקורת של יהושע (שוקה) פורת על ספרו הראשון של אמיר מטעני צד, שיצא לאור בפברואר 1991. פורת כותב שלא מדובר במטעני צד אלא היכולים לפגוע ברכב אחד או שניים באשר "הגותו של אהרון אמיר, הבאה לידי באסופה שלפנינו, מקעקעת את כל הקיים בסביבותיה הקרובות והרחוקות... מתוך המאמרים הפוליטיים הרבים מזדקרת המסקנה שאל לה למדינת ישראל לנקוט צעדי ויתור ופיוס כלפי המדינות הערביות או כלפי האוכלוסייה הערבית פלשתינית בשטחים". אך בסופה של ביקורתו עומד פורת גם על דברי ההסבר של אמיר לשירו של רטוש "שירת ארץ העבריים", בציינו שלראשונה אמיר לא היה יכול להתעלם בארץ חזונו מהלשון הערבית וגרס שעליה לזכות "במעמד שווה לזה של הלשון העברית".

ביוגרפיה על עזרה זהר נכתבה בשילוח חוברת 16
חוקר עצמאי ופובליציסט ביקורתי
תאריך:  29/03/2020   |   עודכן:  29/03/2020
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
פרק שני: עבריות מול יהדות
תגובות  [ 1 ] מוצגות  [ 1 ]  כתוב תגובה 
1
להיות מנוול כנגד העם היהודי
בן נאמן  |  30/03/20 13:29
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
התפתחויות נוספות העולם הערבי
יוני בן-מנחם
קטר היא המדינה הערבית היחידה שהודיעה עד כה על סיוע כספי לפלשתינים במשבר הקורונה. הדבר מסייע לה לחזק את מעמדה באזור אך אסור לשכוח כי מדובר במדינה התומכת באיסלאם הסוני הקיצוני ובאירן השיעית
יוני בן-מנחם
הרש"פ ותנועת חמאס מנסות לנצל את משבר הקורונה כדי להביא לשחרורם של אלפי פעילי טרור מבתי הכלא בישראל ובסעודיה. גורמי ביטחון בכירים מעריכים כי המאמץ הפלשתיני יכשל ואומרים כי מדובר בספין תקשורתי ציני של מחמוד עבאס כדי לחזק את מעמדו הפוליטי
יוני בן-מנחם
בלבנון חוסל קצין צד"ל שלעבר שהיה בקשרים עם בכיר צד"ל עאמר אלפאח'ורי שחולץ ע"י מסוק אמריקני מלבנון בשבוע שעבר. הערכה בלבנון היא שחיזבאללה אחראי לחיסול וכי מדובר בתחילתו של גל חיסולים כנקמה על בריחתו של עאמר אלפ'אחורי בהסכמת צבא לבנון
יוני בן-מנחם
בית דין צבאי בלבנון הורה לשחרר ממעצר את עאמר אלפאח'ורי, בכיר לשעבר בצד"ל ומפקד כלא אלח'יאם שנושא אזרחות אמריקנית וישראלית. ארגון חיזבאללה פועל למנוע את יציאתו מלבנון והעמדתו לדין, אך ארה"ב מאיימת בסנקציות קשות נגד בכירים בצמרת הלבנונית
יוני בן-מנחם
סעודיה מאשרת רשמית כי עצרה עשרות בכירים בשלטון על-רקע חשדות למעשי שחיתות בממלכה. סעודיה מתעלמת מהפרסומים באמצעי התקשורת בארה"ב כי נעצרו נסיכים בארמון המלוכה, המהלך מתפרש בעולם הערבי כמהלך שנועד לחזק את מעמדו של יורש העצר מוחמד בן סלמאן
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il