ב-14 במרס תקף כוח של חטיבת "כרמלי" בפיקוד מפקד הפלוגה אברהם פלד את הכפר הערבי עין-ע'זאל שהיה מרוחק כשישה ק"מ מצפון לזכרון יעקב. הכפר מנה כאלפיים תושבים. בבית הספר שלו התמקם כוח של "צבא ההצלה". הכוח של פלד מנה מאה עשרים וחמישה לוחמים ואליהם הצטרפו כיתת פלמ"ח, כיתה של "הפלוגה המיוחדת", קשרים, חובשים ורגמים. נקודת ההיערכות הייתה כפר הילדים מאיר שפיה. המטרה: "חדירה לכפר, פגיעה בכל הגברים, חבלה ברכוש, איסוף נשק ופיזור כרוזים המסבירים את תכלית ההתקפה". בשתיים אחרי חצות הסתערו הלוחמים על הכפר אך הוא היה ריק. כל תושביו ורוב הלוחמים הזרים ברחו ממנו להרים והלוחמים המעטים שנשארו בו הטילו רימונים על הפושטים ופצעו חמישה מהם. פלד איבד את הקשר עם אחת מיחידות המשנה שלו ולא הפעיל את המרגמות מפני שחשש לפגוע בה. הפושטים הרגו שמונה ערבים, העלו באש שלושה בתים, השחיתו מכונית פרטית אחת וחזרו לשפיה לפני עלות השחר. שני רובים היו כל שללם. פלד דיווח למג"ד מרדכי מקלף: "המודיעין היה לקוי, מפקדי הכיתות החדשים לא השתלטו על פקודיהם ונראה שלערבים היה מידע מוקדם על ההתקפה והם נטשו את הכפר לזמן מה". 1
|
המפקד הערבי של חיפה, אל-חניטי, נסע במארס לדמשק והביא נשק. בדרכו חזרה ב-17 במארס, עלה על מארב של ה"הגנה" ונהרג עם אחדים מעוזריו. שיירת הנשק הושמדה. 2 ב-22 במארס מונה סגנו של אל-חניטי, אמין עז א-דין, למפקד הערבי של חיפה, אך הערבים המקומיים לא התאוששו אחרי מות אל-חניטי ואובדן הנשק. השמדת שיירת הנשק הייתה אחת ההצלחות המרשימות של ארגון ה"הגנה" במרחב חיפה. אלה היו תוצאותיה: הגליל המערבי היהודי נותק. גם עכו והכפרים הערבים שבגליל נותקו. הלם ותסכול אחזו בערביי חיפה. ב-17 במארס הפסידו הערבים את חיפה, אף שברחו ממנה רק אחרי למעלה מחודש. אחרי השמדת שיירת הנשק ומות המפקדים הערבים, גברו הצליפות על השכונות ועל המכוניות של היהודים בעיר. בין 18 ל-20 במארס נהרגו בעיר שנים-עשר יהודים ותשעה-עשר ערבים ונפצעו שישה-עשר יהודים וארבעים ערבים. לוחמי ה"הגנה" פוצצו בניין ערבי שהייתה בו עמדת צלפים. 3 מפקד העיר לובליני ומג"ד 22 מקלף תכננו "שבוע דכדוך" כדי להסיר את הלחץ מהעיר התחתית: "ערעור בטחונו של האויב ביכולת העמידה של מערכת ההגנה שהקים, הצמדתו לפעולות הגנתיות ולא תוקפניות". למבצע זה הוקצו שבעים לוחמים. 4 "שבוע דכדוך" עמד להתחיל ב-21 במרס אבל הפעם הקדימו הערבים את היהודים.
|
לש"י נודע שיונס נפאע, סגנו של אל-חניטי, מתכנן החדרת מכונית תופת לרחוב הנמל. לובליני קיבל מהש"י תיאור של המכונית, מדגם "פיק אפ", העומדת במוסך של אבו דרוויש. ב-21 במארס בשעה 11 לפני הצהריים נודע לש"י: מכונית התופת יצאה לרחוב הנמל. ברחוב הומה זה לא הרשו הבריטים ליהודים להציב מחסומים ולבדוק כלי רכב. בדרך כבה המנוע של מכונית התופת ומפעיליה תיקנו את התקלה והחנו אותה ליד משרד "סולל בונה" שבעיר התחתית. הנוטרים הרגישו בה ועובדי "סולל בונה" פונו מהבניין בשבע הדקות שבין הפעלת חומר הנפץ ובין הפיצוץ. חבלן יהודי לא היה בקרבת מקום. מהפיצוץ נהרגו שישה יהודים ועשרים ושמונה נפצעו. בניינים בסביבה ניזוקו. 5 באותו יום כתב המח"ט משה כרמל לראש המפקדה הארצית של ה"הגנה", ישראל גלילי: "המצב במרכז המסחרי מחמיר. הערבים מבצרים שורת עמדות הסוגרת את המרכז המסחרי וחולשת עליו. כמה בתים יהודים בקצות המרכז כבר נעזבו. מתחיל תהליך של עזיבה מן העיר התחתית. היהודים מוציאים מזוודות ממחסניהם ומפנים את בתי המלאכה שלהם. דבר זה עלול להתפשט כמגיפה. כישלונות העיר התחתית מסכנים מאוד את עמדותינו בנמל ואת הקשר עם הנמל. יש הכרח דחוף ומיידי לעבור להתקפה בעיר התחתית ולהרוס את התארגנות הערבים על-ידי שורת פעולות יזומות רצופות". 6 __________________________ בשבוע הבא: חטיבת "כרמלי" של ארגון ה"הגנה" מפוצצת שתי מכוניות-תופת קטלניות בשכונות הערביות בחיפה התחתית; הערבים בורחים מחיפה, לרבות המנהיגים; הגנרל הבריטי סטוקוול, הממונה על פינוי הבריטים דרך חיפה, מגיע למסקנה שכדי להשיג שקט עבור הפינוי עליו למסור את השלטון ליהודים.
|
1. ממטכ"ל אג"ם אל כרמלי, הוראה מבצע מרכז, עין ע'זאל, 2 במארס 1948; א"צ, אל סגל מאת רכלי, דווח פעולת עין ע'זאל; א"צ, אל ברק מאת פל"א, ההתקפה על עין ע'זאל 14 במארס 1948; צדוק אשל, עמ' 63-62. 2. האירוע תואר בפירוט בעבר בסדרה זאת. 3. א"צ, לטנא מחירם, 19–21 במארס 1948; א"צ, דווח על פיצוץ העמדה הערבית, 18 במארס 1948; מנדל זינגר, עמ' 249–254. 4. מכרמלי לברק והדרי, פעולת "דכדוך", 19 במארס 1948; א"צ, מכרמלי למטכ"ל אג"ם, דווח שבועי, 31 במארס 1948. 5. א"צ, אל ירמיהו מחירם, 22 במארס 1948; א"צ, אל טנא מחירם, 23 במארס 1948; א"צ, מכרמלי למטכ"ל אג"ם, 31 במארס, דווח שבועי על הנעשה בחיפה; טוביה ארזי, "הלוחמה הפסיכולוגית לפני שחרור חיפה"; צדוק אשל, עמ' 63–66. 6. צדוק אשל, עמ' 64.
|
|