פסוריאזיס- סטטיסטיקה ושכיחויות:
פסוריאזיס הינה מחלה תורשתית המופיעה בכ- 1.5% מהאוכלוסיה בכל העולם. שכיחות המחלה הגבוהה ביותר היא בקרב תושבי "איי פארו" שליד דנמרק והיא מופיעה בקרב 2.5% מכלל תושבי האי. לעומתם, המחלה אינה מופיעה כלל בקרב אסקימוסים ואינדיאנים "טהורים" בארה"ב.
המחלה מתבטאת בשגשוג יתר של תאי האפידרמיס (השכבה העליונה של העור), דבר הגורם להופעת רבדים אדומים על העור עם קשקשת כסופה, המלווה לעיתים קרובות עם גרד עז. המחלה פוגעת בעור, גם באזור אשר מכוסה בשערות, בציפורנים וכן עלולה להופיע גם בשפתיים ובלשון. ב- 15% מחולי הפסוריאזיס מחלת העור מלווה על-ידי מחלת פרקים טיפוסית.
מחלת הפסוריאזיס ועונות השנה:
מחלת הפסוריאזיס מופיעה במשך כל השנה. בקיץ, כנראה בשל החשיפה לשמש, חלה הטבה במצבם של רוב החולים. בחורף, בשל מיעוט החשיפה לקרני השמש ולאור העובדה שהבגדים מכסים את רוב חלקי הגוף, חלה החמרה בקרב אלה הסובלים מפסוריאזיס. לכן, רוב החולים זקוקים לטיפול מתאים בחורף. לעומת זאת, בקרב מעטים מהחולים אין שינוי בין קיץ לחורף ואף ישנם חולים שההחמרה מתרחשת בקיץ ולא בחורף.
דרכי טיפול בפסוריאזיס:
באופן כללי הטיפולים מתחלקים לשתי קבוצות עיקריות:
טיפול על-ידי משחות: טיפול מקומי על-ידי מריחת משחות וטיפולים סיסטמיים על-ידי הקרנות, כדורים זריקות ועירויים. כמו-כן, קיים טיפול אקלימי בים המלח.
הסרת הקשקשת מהרבדים שעל העור נחוצה על-מנת שהמשחה הפעילה תוכל לחדור. הסרת הקשקשת נעשית בדרך כלל על-ידי משחות סליצל או אויאה (urea) בריכוזים שונים. המשחות היעילות נגד פסוריאזיס מכילות בדרך כלל סטרוידים (קורטיזון), ויטמין D, נגזרות של רטינואידים סינתטי השייך לקבוצת ויטמין A, זפת מעובד ושילובים שונים של הנ"ל.
המשחות הקיימות הן דיבונקס, דיבובט, דיטרוקרם וזורק. בנוסף, קיימות משחות סטרואידיות מסוגים שונים.
טיפולים על-ידי הקרנות:
ההקרנות נעשות בבתי חולים או במכונים פרטיים. בד"כ ההקרנות הן של קרניים על סגוליות מסוג B (קרניים על סגוליות קצרות). לעיתים נעשית הקרנה על-ידי קרניים על סגוליות מסוג A. על-מנת להגביר את יעילות טיפול ההקרנה על החולה לקחת כדורים כשעתיים לפני הטיפול - טיפול זה נקרא טיפול PUVA.
טיפול יעיל הוא שילוב של מריחת זפת מעובד עם ההקרנות (זהו טיפול "דגקרמן"). ניתן לשלב טיפולים על-ידי משחות אחרות עם ההקרנות. ההקרנות ניתנות לכל עור הגוף, אך ישנם מכשירי הקרנות מיוחדים המיועדים לידיים ולרגלים וכן לעור הקרקפת המופיעים בצורת "מסרק".
טיפול תרופתי:
קיימים מספר כדורים היעילים בטיפול בפסוריאזיס כטיפול בודד או בשילוב טיפולים אחרים כגון: משחות, הקרנות ועוד. הכדורים עיקריים הם: מטוטריקסט (methotrexate) וניאוטיגסון (neotigason). הכדורים ניתנים תוך ניטור קבוע של תפקודי כבד, שומנים בדם ועוד. בנוסף, ישנם כדורים נוספים שהשימוש בהם איננו נפוץ והם ניתנים במקרים מיוחדים.
טיפולים ביולוגיים על-ידי הזרקות:
הטיפולים הביולוגיים מהווים קבוצה חדשה יחסית של טיפולים המטפלים במחלה בשלב הראשוני ומונעים את הופעתה בשלב מוקדם של התפתחותה.
ישנן שתי תרופות ביולוגיות הרשומות בארץ לטיפול בפסוריאזיס:
האחת amevive - התרופה הניתנת בזריקה שבועית למשך 12 שבועות. זוהי התרופה הביולוגית היחידה המופיעה בסל התרופות לטיפול בפסוריאזיס וממומנת על-ידי קופות החולים.
השניה Enbrel - זוהי תרופה ביולוגית שאושרה לאחרונה לטיפול בפסוריאזיס. היא מוזרקת על-ידי החולה פעמיים בשבוע ל- 12 שבועות. תרופה זו טרם אושרה בסל הבריאות לטיפול בפסוריאזיס בלבד. חולי פסוריאזיס עם מחלת פרקים קשה יכולים לקבל מקופת חולים את התרופה וכן תרופה ביולוגית הנקראת remicade.
טיפול אקלימי בים המלח
טיפול אקלימי בים המלח הינו טיפול יעיל במחלת הפסוריאזיס. שהייה בין עשרה ימים לשבועיים, פעמיים בשנה, מהווה את משך השהות המינימלית להשגת תוצאות טיפול טובות. היעילות המרבית היא בעיקר בחודשי האביב והקיץ בעוד שבחורף השמש אינה חזקה מספיק לטיפול במחלה.
יעילות הטיפול טמונה בעיקר בחשיפה לשמש בים המלח, כשהרחצה בים המלח תורמת בין 20%-30% ליעילות הטיפול. חשוב לקבל הוראות מדויקות לגבי משך זמן החשיפה לשמש והשהייה במים. משך זמן החשיפה לשמש והשהייה במים הם פועל יוצא של עונת השנה בה החולים מגיעים לים המלח (בקיץ שוהים פחות בהשוואה לאביב). את המידע החיוני הזה ניתן לקבל מרופאי עור הבקיאים בטיפול זה במרכזים הרפואיים בים המלח וכן ממו"פ ים המלח הנמצא במועצה האזורית.
אבחנה של מחלת הפסוריאזיס:
האבחנה היא קלינית יש למחלה תמונה טיפוסית לעיתים כשהתמונה הקלינית לא ברורה מבצעים ביופסיה מהנגעים בעור.
סוגים שונים של מחלת הפסוריאזיס:
- הפסוריאזיס הטיפוסית מופיעה יותר בחלקים הפושטניים (החיצוניים) של הגפיים וכן בעור הגב, בטן, חזה הקרקפת. בפנים המחלה יחסית נדירה.
- ישנה צורה של פסוריאזיס המופיעה דווקא בקיפולי העור בבתי שחי, מפסעה ואצל נשים תחת השדיים. צורה זו נקראת "פסוריאזיס הפוכה".
צורה נוספת של פסוריאזיס המופיעה בד"כ אחרי דלקות גרון על-ידי חיידק טרפטוקוקוס נקראת פסוריאזיס "טיפתית" כי היא מתאפיינת על-ידי נגעים קטנים בפיזור מיוחד הנראה כטיפות מים על העור אחרי רחצה.
פסוריאזיס פוסטולרית - הינה פסוריאזיס המתאפיינת על-ידי נגעים מוגלתיים במקום הרבדים הטיפוסיים. פסריאזיס בכפות הידיים והרגליים הינה צורה ממוקדת יותר שבה אין נגעים מחוץ לידיים ולרגליים.
קיימות מספר צורות קשות של המחלה:
אריתרודרמיה - הופעה של אודם בכל עור הגוף עם קשקשת מרובה, בצקת בעור ולעיתים חום וצמרמורת.
מחלת von-zumbush - פסוריאזיס קשה המתאפיינת על-ידי הופעת אודם ונגעים מוגלתיים מפושטים ומלווה בד"כ עם מחלת חום קשה ומתישה.
שתי צורות אלה ובמיוחד מחלת von-zumbush יכולות לסכן חיים.
איכות חיים של חולי פסוריאזיס: בשנים האחרונות, מרבים לדבר על מדידת איכות החיים של חולי פסויאזיס כמדד לחומרת המחלה.
לדוגמא: חולה פסוריאזיס שיש לו מחלה באזור איבר המין. מבחינת השטח זהו שטח קטן, אבל מחלה באזור זה גורמת לסבל רב לחולה ביחסים הזוגיים ופגיעה קשה באיכות החיים.
כך גם כאשר המחלה פוגעת בכפות הידיים והרגליים. מבחינת שטח הפגיעה זהו שטח קטן אך החולה כזה לא יכול לעמוד על רגליו ולא יכול לתפקד עם הידיים וזוהי ממש נכות.
מתח נפשי ומחלת הפסוריאזיס
אין ספק שמתח נפשי קשה יכול לגרום להופעת פסוריאזיס לראשונה ולהחמרה של מחלה קיימת.
