בעקבות המשבר: ביבי מתמרן ומתכסס ומגולל ומשפיל את יריביו במשא-ומתן. הוא באמת וירטואוז. בעיקר שממול נמצאת כחול-לבן, שמנהלת את המשא-ומתן מגושמת, כבדה, מרובעת.
אתן לכם דוגמה. אילו היה נציגם למשא-ומתן (אגב, מי זה?) יודע לפעול ובעל גישה מקורית שנועדה לדחוק את היריב לפינה, היה עליו, למשל, סתם ככה, לומר לנציג הליכוד כהאי לישנא: שמע, בוא נחפש הסדר לסוגיית יושב הראש. איבדנו את האמון ביולי אדלשטיין. אבל עולה לי רעיון על דעת עצמי בלבד, ואם הוא מקובל עליך אציע אותו לרביעייה שלנו. וזה הרעיון: נבחר אחד מן השלושה לפי סדר הא"ב בתנאי שביבי מסכים -
גדעון סער,
עמיר פרץ,
איילת שקד. אנא לך לשאול את ביבי וחזור אליי.
זו רק דוגמה אחת. יש מאות מצבים אפשריים כאלה. זה עצם בגרונו של הנאשם. במקום זה בא הליכוד עם רעיון העוועים שיהיו שני שרי משפטים, והבכיר
אמיר אוחנה. כחול-לבן ממש מגושמים. במשפט הפתיחה למשא-ומתן היו צריכים לומר כי מי שסגר באישון לילה בית משפט אינו יכול להיות שר המשפטים ולו רק מסיבות חינוכיות. מכאן אפשר לפתוח במשא-ומתן, ואולי אפשר למצוא משפטן ראוי אחר בגוש הימין, שיחלוק את משרד המשפטים עם כחול-לבן ושותפיה.
ואגב, אולי אפשר היה להסכים על שר משפטים מקצוען. מי למשל? אוקיי, הליכוד לא יסכים ל
דורית ביניש. אבל אולי
אשר גרוניס? ואם לא שופט - אולי דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית הפרופסור
ברק מדינה? ואם עורך הדין - אביגדור (דורי) קלגסבלד. צריך להיות מקוריים, יצירתיים, כל הזמן בתנועה.
אבל כחול-לבן לא מבינים איך עושים פוליטיקה, וכשאומרים להם זאת הם סוגרים את הנייד ומתקפלים בתוך עצמם. במגע עם אדם כמו ביבי חייבים להיות ניידים, לא נייחים.
