צדדים אחרים

התמוטטות

חוזקה של השרשרת כחוזק חולייתה החלשה ביותר - הטיפו לנו תמיד. במשבר הקורונה נבחנות כעת כל החוליות, ואם יימשך, נדע איפה היו חולשותינו, ולצערנו, זה יהיה מאוחר מדי, רק אחר התפרקות החוליות. כבר כעת נאנקים מגזרים במשק, ובעיקר, עסקים קטנים ועצמאיים קטנים, תחת עולם של המשבר ושל השפעת הבידוד, הסגר ושאר ענייני קורונה. בשבוע שעבר, קיבלתי בוואטסאפ קריאת הצלה ממשק זנזורי, חקלאי ממושב שדה עוזיה בדרום, שמגדל חסה מסוגים שונים לתפארת כחמישים שנה. עתה הבשיל שדהו, וקנייניו לא הגיעו, כיוון שהם ספקים של מסעדות ושל מלונות. האיכר זנזורי הציע בכאב את כל יבול שדהו - כרבע מיליון ראשי חסה - לציבור, במחיר של שקל אחד (!) לראש חסה, כדי להפיק משהו מהשקעתו האדירה, שעומדת לרדת לטמיון תוך כמה ימים. ולמיטב הבנתי, זה יכסה רק שמץ ממה שהשקיע בשדותיו. בשרון סיפר לי בכאב חקלאי, ששיקים, שקיבל מקניינים, החלו לחזור, כיוון שאותם קניינים, שסיפקו ירקות למסעדות ולמלונות, כבר פשטו רגל. ועוד חקלאי מהשרון, שסיפק תותים לשווקים ברחבי הארץ, סיפר לי, שנותר עם שדות מניבים, עמוסי פרי, שאין לו דורש. בעל חנות פרחים, שהזמנתי ממנה משלוח של זר לאדם מוערך, אמר, שכנראה, אלה הימים האחרונים, שהוא פותח את חנותו. לפני כן סירבה חנות פרחים אחרת לקבל את הזמנתי. כנראה, בעליה כבר הרים ידיים. בצד האחר של השרון, גבָּן (יצרן גבינות) במושב ניצני-עוז, שסיפק את תוצרתו למלונות ולמסעדות, הודיע, שהוא מציע אותה בהנחה מפליגה לציבור. העיקר - שיקנו, כיוון שהוא נתקע עם מלאי, שלקוחותיו אינם רוצים/יכולים לקנותו כעת. כואב הלב לשמוע את הסיפורים הללו. זה המצב, ואין די תשומת-לב אליו; ולצערי, זו היא רק ההתחלה. החקלאות, שממילא הייתה במצוקה, סובלת, החקלאים משלמים את המחיר, ואחריהם - פועליהם וספקיהם. במרכז השרון ביקש מגדל פרחים, שנקנה את יבול הגרברות שלו, כיוון שחנויות הפרחים אינן מגיעות לקנות ממנו פרחים כעת. הוא הציע זרים בעשרה שקלים כל אחד + דמי משלוח סמליים בשרון הצפוני ובמרכזו - לזרים, שיסופקו עד ליל הסדר. ככל שיחריף הסגר, ותוגבל תנועת האזרחים, ייפלו עוד עוסקים זעירים וקטנים בכל מגזרי המשק. הנופלים יפילו את הנדבך שמעליהם - כמו כדור שלג, שצובר תאוצה במורד, או, חס וחלילה, כמו במשבר הנורא בשנת 1929, שהיכה לבסוף בכל העולם. דווקא הנשיא דונלד טראמפ, המושמץ מכל כיוון בידי תקשורת עוינת (גם אצלנו) אם לא שונאת, פעל במהירות, והקצה 2.2 טריליוני דולר לסייע לעסקים האמריקניים; וכמותו עשו כמה מושלי מדינות בארצות-הברית. בריטניה הקצתה כבר 400 מיליוני שטרלינג למטרה זו; איטליה - שלושים מיליארדי אירו; גרמניה - 750 מיליארדי אירו; אוסטרליה - 224 מיליוני דולר אמריקני; יפן - חצי טריליון דולר; קוריאה הדרומית - 60 מיליארדי דולר; צרפת - 345 מיליארדי אירו; קנדה - 57 מיליוני דולר אמריקני; ואפילו סין מתכננת סיוע של חצי טריליון דולר. ואצלנו - הממשלה הציעה חבילת סיוע של 80 מיליארדי דולר, שהתקבלה בביקורת רבה של הגורמים היציגים של העצמאיים, אך יש לי הרגשה, שהעצמאים הקטנים והחקלאים שוב יישארו מחוץ למטרייה. זו עת קשה, עת מלחמה, שמי יודע מה יהיה סופה ומתי. והמלחמה כוללת, ומתנהלת לא רק בתחום הרפואה, ובעזרת השם ננצח בה.

בשש אחרי הקורונה

שאול נגר, ידידי, מתאר את מה שיהיה אחרי המגיפה: "אַחֲרֵי הַקּוֹרוֹנָה בְּשֵׁשׁ / יִפָּתְחוּ הָרְחוֹבוֹת לִרְוָחָה, / יַחְדָּו שׁוּב נֵצֵא נִתְאוֹשֵׁשׁ / וְנַחְזֹר לְעָמָל וּמְלָאכָה. // אֶת מֵתֵינוּ בַּדֶּמַע נִזְכֹּר / וְנַפְנֶה הַמַּבָּט לֶעָתִיד, אֶת סוּפַת הַקּוֹרוֹנָה נַחְקֹר / שָׁרָשָׁיו שֶׁל הָרַע אָז נַכְחִיד. // נִרְקֹם תָּכְנִיּוֹת בְּקִרְבֵּנוּ / שֶׁהַמֶּשֶׁק יִצְמַח וִילַבְלֵב, נָשׁוּב לְחַבֵּק אֶת קְרוֹבֵינוּ / וְיָדַיִם נַחְזֹר לְשַׁלֵּב. //" תודתי לד"ר עפר דרורי, שהביא את השיר בבלוג שלו (קישור), והקדים: "בשש אחרי המלחמה הוא ביטוי, שמשמעותו חזרה לשגרה ולמנהגים הרגילים לאחר מלחמה. מקור הביטוי בספרו של הסופר הצ'כי ירוסלב האשק, "החייל האמיץ שווייק", מתחילת שנות העשרים. בעברית ישראלית נעשה שימוש נרחב בביטוי, בעיקר, על-רקע הופעתו התכופה בהצגה הפופולרית, "החייל האמיץ שווייק" בכיכובו של מאיר מרגלית, שעלתה בתיאטרון 'האוהל' בשנת 1935, והוצגה במשך עשרות שנים; ומאוחר יותר, לאחר מלחמת ששת הימים, גם בעקבות ספרו הפופולרי של יוסי גמזו, 'בשש אחרי המלחמה', ואזכורים נוספים של הביטוי בעקבות המלחמה".

מחלת משמעת

תמה אני על יעקב ליצמן, שר הבריאות, שחלה בקורונה עם רעייתו. השר היה אמור להראות דוגמה אישית בציות להוראות משרדו, ולא היא. קורונה הנה מחלה ויראלית; ולפיכך, גם "מחלת משמעת". כלומר, החולים בה הפרו את כללי המשמעת, שהיו אמורים למנוע את הידבקותם. מלבד ביקורת זו, אני מרוצה מהתמודדות מערכת הבריאות עם המגיפה, כיוון שאני משווה לנעשה בחו"ל. בשנים האחרונות, תחת ליצמן, מתקדמת מערכת הבריאות, לאט מדי, לצערי, גם כיוון שהשר השיג לה תקציבים. אולם בעשור אחד אי-אפשר לתקן הזנחה של יותר מחמישים שנה במערכת הבריאות. כלקוח כבד של מערכת הבריאות הישראלית בעשרים השנים האחרונות, ובעיקר, בשנה שעברה, אני מכיר היטב את מצוקת המערכת, אך מודע ומכיר אישית את הפלאים, שאנשיה עושים בתנאי מחסור חריפים. איני טוען, שאין ליקויים, אלא שראיתי את המערכת ברגעים יפים ומוצלחים מאוד, וחשתי זאת על בשרי. לצערי, נכון ליום שישי בבוקר, נפטרו מקורונה (COVID-19) 36 ישראלים. בהשוואה לכל מדינה בעולם, זו תעודת מצוינות למערכה נגד המגיפה, שבחודה נמצאת, תודה לאל, מערכת הבריאות שלנו. אומנם, יש בישראל פחות מעשרה מיליוני תושבים, אך בהשוואה למתרחש בעולם, אנחנו גבוה מעל כולם. סין, שבה פרץ הנגיף, נקטה צעדים מחמירים ביותר כבר בסוף ינואר במטרה לבלום את התפשטות הנגיף בשלב מוקדם של ההתפרצות. למרות שיש ספקות לגבי אמינות הדיווחים מבייג'ינג, מראה סין סימני התאוששות הדרגתית, ואפילו מתפנה להציע עזרה למדינות שונות בעולם, כך כותבים שחר עילם ומיכל חטואל רדושצקי בגיליון 1293 של 'מבט על', שהוציא המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) בתל אביב, בשניים באפריל. לדבריהם, גם רוב שכנותיה של סין (יפן, קוריאה הדרומית, טאיוואן, הונג קונג וסינגפור) הגיבו במהירות ובנחישות כבר בשלבים מוקדמים של ההתפרצות, כלקח ממגיפת סארס (2002). בהודו נתוני התחלואה עדיין נמוכים, והוטל סגר כללי למשך שלושה שבועות. באירופה ההתפשטות מחמירה, והתמותה עולה. רוב המדינות הגיבו באיחור למגיפה, ונקטו צעדים מדורגים עד כדי הסגר כמעט מלא. באיטליה ובספרד אין מערכות הבריאות עומדות בעומס, ונראה, כי המגיפה יצאה משליטה. בצרפת, בבריטניה, בשווייץ, בבלגיה, בהולנד ובמדינות נוספות החמיר המצב מאוד, וכך גם בגרמניה, למרות שעד כה היו בה שיעורי מוות נמוכים ביחס להיקף התחלואה בה. בהונגריה ניכס לעצמו ראש הממשלה סמכויות נוספות, שהוצגו ככלי לבלימת התפשטות הנגיף. שוודיה נמנעה עד סוף מארס מלהטיל הגבלות נרחבות על האוכלוסייה. שר הבריאות של דנמרק ביטל קריאה לדווח על אנשים, שמגלים תסמיני קורונה, בשל פגיעה בח̤רות הפרט. דונלד טראמפ, נשיא ארצות-הברית, היסס בתחילת המשבר לנקוט צעדים נגד הקורונה מחשש פן יאטו את הצמיחה במשק. התנהלותו השתנתה לאחר שהחלו להתברר שיעורי תחלואה גבוהים בכמה מוקדים. נכון לסוף מארס, נוקט הממשל באמצעים דראסטיים במטרה להגביל את התפשטות הנגיף, למרות המחירים הכלכליים הקשים, שיכולים להשפיע על הבחירות לנשיאות בסוף השנה. רוסיה, שנוקטת איפול והסתרה לגבי היקף התחלואה, הפעילה צעדי התמודדות חלקיים: הגבול היבשתי עם סין נסגר כבר בסוף ינואר, אך מאז רוסיה איחרה בהשוואה למדינות אחרות בדרישה לבודד את השבים למדינה ובהיערכותה הפנימית; ורק בסוף מארס הוכרז חופשה במשק על חשבון המעסיקים.

צבא בקורונה

114 מאנשי צוות נושאת-המטוסים תיאודור רוזוולט (CVN-71) של חיל-הים האמריקני, העוגנת כעת בגואם, חלו בינתיים בקורונה, ויש סכנה, שכל אלפי אנשי צוותה, ימאים ואוויראים, יידבקו, ואולי אפילו ימותו רבים מהם. הדבר מעורר סימני שאלה על יכולת השירותים המזוינים האמריקניים (וגם בשאר העולם) לפעול לנוכח המגיפה, כיוון שהפעילות הצבאית נעשית כמעט תמיד בצוותים. משמע, ארצות-הברית יכולה להימצא במצב, שכוחותיה ברחבי העולם ישותקו על-ידי המגיפה, תיפגע יכולתה הצבאית, וייפגעו אינטרסים אמריקניים ושל בעלות-בריתה ברחבי העולם בכמה אופנים. ראשית, יופרעו שגרת הפעילות עצמה ויכולת המטות המשולבים להציב כוחות במקומות שונים, לפי האיומים המתפתחים ברחבי העולם. שנית, תשובש שגרת הבסיסים, שאינם מותאמים לכורח להימצא בריחוק של שני מטרים איש מרעהו. שלישית, ייפגעו אימונים. רביעית, יופסקו גיוס טירונים והכשרתם. חמישית, תהיה בעיה במתן שירותי רפואה למשרתים (ובארצות-הברית - גם לבני משפחותיהם, לחיילים משוחררים ולנכי מלחמה). שישית, ציות להוראות הבידוד בארצות-הברית גופא ומחוצה לה יסכל תגובה צבאית מהירה לאיומים. בין הבסיסים האמריקניים, המוכים ביותר בקורונה, נמצאים בסיס הצבא בוויצ'נזה שבמחוז ונטו בצפון איטליה ובסיס האוויר אָוויָאנו, בצפון-מזרח איטליה. הכניסה לרוב בסיסי הכוחות המזוינים האמריקניים בארצות-הברית וברחבי העולם נאסרה, או הוגבלה מאוד; וגם יציאת חיילים - גם לבתיהם - הוגבלה, או נאסרה. הפנטגון אסר על מפקדי בסיסים ויחידות לדווח פומבית על שיעור החולים ועל שיעור הנדבקים בהם, כדי לא לפגוע בביטחון השדה. הפנטגון דיווח ביום שלישי, כי שני חיילים אמריקניים ברחבי העולם מתו עד כה מקורונה. כמו-כן, מתו עובד של קבלן צבאי ואשת חייל. לפני כן, מת עובד אזרחי מקומי במתקן תחזוקה צבאי אמריקני בקייזרסלאוטרן שבגרמניה. עוד דיווח הפנטגון, כי גדלה כמות הנדבקים במחלה בקרב הקהילה הצבאית (משרתים, בני משפחותיהם, עובדי הפנטגון, עובדי קבלן ועובדים מקומיים) האמריקנית, ומספרם הגיע ל-1,259. מביניהם 716 חיילים. לעומתם, 42 חיילים החלימו ממחלתם. למרות המגיפה, נערך בתחילת מארס בישראל התרגיל הדו-שנתי המשותף להגנה אווירית "ג'וּניפֶּר קוברה", ובשבוע שעבר נערך בישראל תרגיל אווירי משותף עם חיל-האוויר האמריקני, תוך הקפדה על הוראות הבידוד. לעומת זה, נדחה "איגל ג'נֶסיס" - תרגיל מתוכנן של זרוע היבשה של צה"ל עם פיקוד אירופה האמריקני. ארצות-הברית גייסה כמה מיחידות המשמר הלאומי, וכ-15,000 מחייליו הוצבו כבר לסייע במלחמה בקורונה. כדי לעמוד במשימות הכוחות המזוינים לסייע בבלימת התפשטות המגיפה, פקד הנשיא טראמפ להחזיר לשירות חיילים, ששוחררו באחרונה, חיילי המשמר הלאומי ואת מי שמוכנים לשרת במשימה זו. בכוחות הללו נמצאות אניית בית-החולים קומפורט של חיל-הים האמריקני, שנשלחה לעגון בנמל ניו-יורק, ואניית בית-החולים מֶרסי, שעגנה בנמל לוס אנג'לס. הכוחות המזוינים האמריקניים החליטו לא לפתוח כעת את מחזורי הטירונות בבסיסי ההדרכה שלהם, ומתלבטים מה ייעשה במגויסים המובטלים. הצבא מעבד כעת תוכנית לשלם משכורות למגויסיו, שאינם יכולים לעבור טירונות בגלל סגירת מתקני האימונים. צוותי הגיוס של הנחתים הזהירו, כי פעילות לשכות הגיוס מסכנת אותם ואת המועמדים לגיוס. הצבא גם אסר על אנשיו לערוך פעילות גופנית אישית מחוץ למבני הבסיסים, אסר על פעילות גופנית מאומצת יחידתית, והדגיש, כי על אנשיו לשמור על מרווח של שני מטרים (בארצות-הברית - שלוש רגליים) ביניהם בכל מצב. כלומר, מבני המגורים אינם מתאימים ללינת חיילים כעת. יתר על כן, כוחות, שנשלחו לאימונים, או להחליף כוחות אחרים, אל מחוץ מארצות-הברית, נאלצים להיכנס לבידוד של שבועיים בהגיעם למקום שירותם; והכוחות המוחלפים מבודדים לשבועיים בהגיעם חזרה לחופי ארצות-הברית. כך, כוחות, שהחישה ארצות-הברית למזרח התיכון בחודש דצמבר, תקועים עתה במקומות הצבתם מבלי לדעת מתי ישובו לבתיהם. לקורונה יש גם צדדים אחרים - ארבע הזרועות האמריקניות הורו למפקדי יחידותיהן לא להקפיד עתה על תספורת קצרה של כפיפיהם, כי להמעיט מגע בין החיילים לבין ספרים. החנויות בבסיסים (קומיסארי) הציבו לוחות פלקסיגלאס שקופים בין הקופאים לבין הקונים למניעת הדבקת הדדית בין צוות החנויות לבין הקהל.

מסכנים

נגנב מטוויטר: "מסכנים חדשות 12 וחדשות 13. שלחו כל כך הרבה צוותים לבני-ברק, שלא נשאר להם את מי לשלוח ליפו" (יבגני זרובינסקי).